יום שבת, 29 בנובמבר 2014

המודל למנהיגות נשית כמחווה לרוזה לוקסמבורג/ חלק 2

בפוסט זה נמשיך להיעזר ברוזה לוקסמבורג כמקור השראה ומחווה למודל מנהיגות נשית. רוזה לוקסמבורג, שהשכילה לראות את המשבר של תנועת הפועלים בהתהוותו, התריעה על הסכנות, וביקשה בכל מאמצי כוחותיה למנעו. לאחר צאתה מבתי - הכלא - בראשית צעדיה בתקופה המהפכנית נרצחה. כמעט בודדה הייתה בהירצחה.
תורת המנהיגות הנשית שמוצגת, מסייעת למנהיגה לבחור את סגנון המנהיגות הנכון על פי:
·      המצב/ הסיטואציה
·      טווח קצר/ ארוך
·      המטרות (תוצר/ תהליך)
·      סגנון התקשורת או ההובלה של המנהיגה
מנהיגה בהבדל ממנהיג, רואה את המונהגים כקבוצת פרטים, בעלי רגשות, ומתחשבת בהם. היא בעלת יכולת אמפטיה והכלה גבוהה יותר ביחס למנהיג. המנהיג רואה את קבוצת הפרטים כמערכת, ככפופים, כמקור כוח. הוא ינסה לעבוד על פי חוקי וכללי המערכת/ הארגון/ או המדינה. מנהיגה תהיה מושפעת הרבה פחות משיקולי המערכת/ המדינה ויותר תושפע ממצב הרוח של הפרטים, מתחושותיהם, רגשותיהם, חששותיהם ופחדיהם. היא תנהיג דרך שיתוף והכלה.
קיימות 4 מנהיגות טיפוסיות:
הפוליטיקאית: היא דיפלומטית, שמה את עצמה במרכז, בעל ראיה "גברית" יחסית- רואה את המערכת ולא את הפרטים. מונעת משיקולים פוליטיים/ מערכתיים. היא מנתחת את המצב/ המערכה, מפעילה שיקול דעת בהתאם לאינטרס המערכת ופועלת למען מטרה אשר הוגדרה ע״י המערכת או בראיה מערכתית (מדינה, ארגון, מבנה). חשוב לה מאד מעמדה, הסטאטוס שלה, מה חושבים ואומרים עליה, מדברת הרבה בלשון: "אני... עשיתי, אמרתי, הצעתי, בזכותי..."
האידאולוגית: שמה את התורה/ הרעיון/ המניפסט במרכז. רואה את טובת הארגון/ או המערכת בלבד. רואה את עצמה ואת הכפופים לה, ככלים בלבד להשגת מטרות התנועה/ האידאולוגיה. קיימים שני סוגים של מנהיגה אידאולוגית:
1.   אידאולוגית גברית- הרואה את הצלחת האידאולוגיה כהצלחה אישית: שמה עצמה במרכז.
2.   אידאולוגית נשית- השמה את הצלחת האידאולוגיה במרכז בלבד. רוזה לוקסמבורג אינה מזלזלת בדמוקרטיה ובמוסדותיה. אדרבה: "אם הדמוקרטיה נעשתה בחלקה מיותרת בשביל הבורגנות, ובחלקה היא למפגע לה, הרי משום כך היא דרושה והכרחית למעמד הפועלים. ראשית, נחוצה היא, משום שהיא יוצרת צורות פוליטיות (הנהלה עצמית, זכות בחירה וכיוצא באלה), אשר תשמשנה לפרולטריון כהתחלות וכנקודות משען בשעה שיבוא לשנות את פני החברה הבורגנית. ושנית, היא הכרחית משום שרק בה, במלחמה לדמוקרטיה, אגב שימוש בזכויותיה, יוכל הפרולטריון להגיע לידי הכרת האינטרסים של המעמד שלו ותעודותיו ההיסטוריות. כללו של דבר, הדמוקרטיה היא הכרחית, לא משום שהיא עושה את דבר כיבוש השלטון הפוליטי על - ידי הפרולטריון למיותר אלא להפך - משום שהיא לא רק מחייבת כיבוש זה של השלטון, אלא שהיא לבדה גם מאפשרת אותו." 

נותנת חסות: שמה במרכז את טובת הציבור תוך שילוב יוקרתה ומעמדה האישי. היא תורמת ונותנת לציבור, מובילה אותו על פי צרכיו, אך הכול בכדי להאדיר את שמה ופועלה. בגרסתה הגברית היא תפעיל שיקול דעת להעצמת שמה ולא צורכי הציבור. בגרסתה הנשית היא תפעיל שיקול דעת על פי צורכי הציבור אך עדיין תאדיר את שמה ותוכיח כל הזמן את מפעל חייה, ההקרבה שעשתה למען הציבור.
שליחת הציבור: רואה עצמה ככלי לטובת הציבור בלבד. היא מבטלת את צרכיה האישיים לטובת מילוי צורכי הציבור. היא תזהה את צורכי הציבור בעזרת אמפטיה והכלה. היא תפעל לטובת הציבור בלבד. אינה מתחשבת בשיקולים אישיים או שיקולי אגו פוליטיים. רוזה לוקסמבורג מחייבת את המהפכה הסובייטית והיא מלאת הבנה לקשייה: "כל הבא לשאול בתנאים אלה מאת לנין וחבריו כי יעלו בכוח קסמים את הדמוקרטיה הנאה ביותר, את הדיקטטורה של הפרולטריון למופת ואת המשק הסוציאליסטי הפורח, הרי זה דורש מהם דברים שהם למעלה מכוח אנוש... הסכנה מתחילה רק בשעה שהם עושים את ההכרח לצדקה, בשעה שהם מנשאים את הטקטיקה שלהם הכפויה עליהם ע"י התנאים האיומים וקובעים אותה הלכה לכל פרטיה ומבקשים להמליץ עליה לפני הפרולטריון הבינלאומי כעל טקטיקה סוציאליסטית למופת ולחיקוי."

מאפייניה של המנהיגות הנשית של רוזה לוקסמבורג:
·      שאיפה עזה לאחריות ולביצוע משימות; לקיחת על האחר ועל האידאולוגיה בעיקר
·      מרץ והתמדה בהשגת המטרות; נחישות, התמדה ודבקות "עד מוות"
·      העזה ומקוריות בפתרון בעיות; יצירתיות ואומץ בעיקר בתחום ראיית המציאות הפוליטית ו"קריאת הנולד"
·      דחף להפעלת יוזמה בסיטואציות חברתיות; יוזמה ותקשורת בינאישית
·      ביטחון עצמי וחוש לזהות אישית; אמונה בעצמה דרך מודעות לזהות העצמית
·      נכונות לספוג לחצים בין-אישיים; אמונה בעצמה, בדרכה, מתחברת לזהות אישית מגובשת
·      נכונות לסבול תסכולים והשהיות; דחיית סיפוקים בעיקר בתקופות בהן הייתה כלואה
·      יכולת להשפיע על התנהגות פרטים אחרים; כריזמה והובלת אחרים, הנעת אנשים
·      כישורים לבנות מערכות של יחסים חברתיים למטרות מוגדרות; הקמת קבוצה פוליטית חדשה
רוזה לוקסמבורג השאירה לנו מורשת עשירה: "חירות רק לתומכי הממשלה או רק לחברי מפלגה מסוימת - רבים ככל שיהיו - אינה חירות כלל. חירות היא תמיד אך ורק חירותו של החושב אחרת." "ישנן שתי ברירות, סוציאליזם או ברבריות."
בימים של ניאו-ליברליזם משתולל ושל טירוף מלחמתי, אפשר להתנחם במלים שכתבה יום לפני הירצחה, בשעה שמנהיגי המפלגה ה"סוציאליסטית" הגרמנית הכריזו על דיכוי מרד ספרטקוס ועל השבת ה"סדר" לברלין. והמלים האלה נכונות לגבי כל "סדר" דכאני - ה"סדר" הפוליטי, ה"סדר" המגדרי והמיני, ה"סדר" שבו בעלי-חיים הם חפצים לשירות האדם והסביבה היא משאב מתכלה, הסדר שקובע מי "נורמלי" ומי לא... וכך היא כתבה:
"'סדר שולט בברלין!' מלחכי פנכה מטופשים שכמותכם. ה"סדר" שלכם בנוי על חול. מחר תשוב המהפכה ותקום, בשאון וברשף. והיא תכריז לזוועתכם, בתרועת חצוצרות: אני הייתי, אני הווה, אני אהיה!"

רוזה אכן הייתה שילוב מושלם וחסר פשרות של מנהיגה אידאולוגית השמה את האידאולוגיה במרכז כדי לשרת את הציבור, ובכך להיות שליחת ציבור. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה