נפתח
במכתבה של עדה סרני, ממקימי גבעת ברנר
ומראשי המוסד לעלייה ב' באיטליה וכלת פרס ישראל. במכתב אישי שכתבה אל ילדיה בארץ שלהי
בשנת 1945 חשפה סרני מניע נוסף, אישי נשי, שלא זכה לפרסום:
"במשך 20 השנים האחרונות מרכז חיי היה משפחתי (...) והנה אני
בת ארבעים, והאיש שעליו נשענתי 25 שנה איננו יותר והילדים שלי גדולים והולכים מן
הבית, בצדק רוצים לחיות את חייהם העצמאים (...) והנה שאישה בת ארבעים היא כבר
יורדת בחיים ואיננה יכולה להיות בזבזנית בשנים. היא צריכה לשנות את חייה. ואני
יודעת שעלי לשנות את חיי (...) אינני רוצה להיהפך לאישה עצבנית ומרת נפש שתכביד על
ילדיה ועל כל מי שמסביב (...) זהו עכשיו הזמן האחרון בשבילי לעשות את זה. אחרי כן
זה יהיה יותר מדי מאוחר. את המחשבות האלה של האני הפנימי ביותר, המאמץ הזה הגדול
שאני עושה למצוא ציר אחר לחיי במקום הציר שאבד לי, זה, ילדים, אני אומרת רק לכם
ולאף איש אחר."
מכתב
זה נכתב על-ידי אישה שנמצאה בצומת חייה ובחרה במנהיגות נשית בחברה גברית:
המוסד לעלייה ב'.
לשם ניתוח מעמיק יותר בהבנת השוני בצורת המחשבה
נעזר בכמה הנחות יסוד מגדריות.
בפוסט זה גם נמשיך להיעזר ברוזה
לוקסמבורג כמקור השראה ומחווה למודל מנהיגות נשית. מאמרים
רבים נכתבו על ההבדל בין המוח הגבר למוח הנשי. בחלקם נטען כי המוח הגברי יותר
מערכתי: סיסטמטי. יש בו יותר דחף לנתח, לחקור ולבנות מערכת. המוח הגברי מבין באופן
אינטואיטיבי איך דברים פועלים, או חושף את כללי היסוד השולטים בהתנהגותה של
המערכת. הוא עושה זאת כדי להבין את המערכת ולחזות את פעולתה, או כדי להמציא מערכת
חדשה. עיקר עיסוקו בהבנת ההיגיון העומד מאחורי, זיהוי עקרונות מנחים, עקרונות
פעולה והבנת הרציונל.
יש
מערכות מכל מיני סוגים; כלי רכב, קטלוג של ספרייה, יצירה מוסיקלית, ואפילו יחידה
צבאית – כל אלה מערכות. כולן פועלות על קלטים ומפיקות פלטים ומשתמשות בכללי זיקה
מסוג "אם-אז (if-then) ". יתרונה של חשיבה זו בניתוח מערכות וייחודה בסיטואציה של
איתור ותיקון תקלות, אלתור או המצאה. כמו כן עוזרת חשיבה זו בהערכת התוצרים אשר
הומצאו, או בהערכת ביצועים. בממוצע גברים נוקטים בחשיבה המערכתית באופן ספונטני,
יותר מנשים.
בנשים
החשיבה יותר אמפתיות: היכולת להבין ולזהות רגשות אצל בני אדם. מטרת חשיבה זו ליצור
קרבה והתחברות: אינטראקציה עם אדם, לא עם אובייקט, עם אדם בעל רגשות, ובדיקה כיצד
הרגשות שלו משפיעים על רגשותיכם. השימוש השכיח באמפתיה הוא בפתרון בעיות: זיהוי
הצורך או הרגש אצל הצד השני, הבנתו תוך הקשבה פעילה, ומציאת פתרון תוך התחשבות
ברגשות הרלוונטיים לסיטואציה.
בסופו
של דבר, האמפתיה והמערכתיות מסתמכות על קבוצות נפרדות של אזורים במוח. לא מדובר
בתהליכים מסתוריים אלא בתהליכים המבוססים על הנוירופיסיולוגיה שלנו.
- רוזה לוקסמבורג הייתה בעלת חשיבה אמפתיות: היכולת להבין ולזהות רגשות אצל בני אדם: יחידים בני המעמדות המנצלים והמדכאים:
"המהפכה הפרולטרית אינה זקוקה לטרור
על מנת להשיג את מטרותיה. היא שונאת רצח של בני אדם וסולדת ממנו. אין היא זקוקה לאמצעים
אלה של מאבק, משום שאינה נאבקת ביחידים אלא במוסדות היא אינה ניסיון נואש של מיעוט
לעצב את העולם בכוח הזרוע על פי האידאלים שלו, אלא פעולה של המוני העם, מיליונים רבים
של בני אדם."
- רוזה לוקסמבורג היגרה לגרמניה וקיבלה אזרחות גרמנית באמצעות נישואים פיקטיביים. מאותו רגע ואילך נאבקה רוזה לוקסמבורג למען הדמוקרטיה הסוציאליסטית הגרמנית בקונגרסים של המפלגה, בוועידות בינלאומיות ובמאמרים וספרים שכתבה. בשנים 1914-1907 שימשה מרצה בבית הספר של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית בברלין. היא הפכה להיות מנהיגה בסגנון שליחת ציבור וויתרה על כל צרכיה האישיים בכדי להוביל את מאבקה לטובת הכלל.
- רוזה לוקסמבורג התנגדה נחרצות למלחמת העולם הראשונה (1918-1914) ובפברואר 1914 היא נידונה למאסר בשל נאומיה האנטי-מלחמתיים. בסוף שנת 1915 היא יסדה, ביחד עם קרל ליבכנט ומתנגדים אחרים למלחמה מקרב הסוציאל דמוקרטיה, את הקבוצה "אינטרנציונל" ומקבוצה זו צמחה בשנת 1916 הליגה הספרטקיסטית. מיולי 1916 עד נובמבר 1918 הייתה רוזה לוקסמבורג כלואה בברלין, ורונקה וברסלאו. עם שחרורה, ב-9 בנובמבר 1918, התמסרה כולה למהפכת נובמבר הגרמנית. עוד דוגמה נפלאה להתנהגות של שליחת ציבור אמפתית, השמה את טובת העם במרכז. היא הייתה שותפה להקמתה של המפלגה הקומוניסטית הגרמנית ב-31 בדצמבר 1918. יחד עם קרל ליבקנכט פרסמה את העיתון "הדגל האדום" ופעלה למען מהפכה חברתית רחבה. גורלה של רוזה לוקסמבורג כרוך אפוא לבלי הפרד בהתפתחות תנועת הפועלים הגרמנית, במאבקים בין פלגיה השונים, ולבסוף בהתפצלותה של התנועה. את המהפכה הרוסית בשנת 1917 קידמה רוזה לוקסמבורג בברכה ובתקווה ועם זאת נותרה מסויגת וזהירה ומתחה ביקורת על המדיניות האוטוקרטית, הדיקטטורית אפילו, של הבולשביקים. האמפתיה והיכולת לשים את העם וצרכיו במרכז מאפיינת לחלוטין מנהיגות נשית. רוזה לקחה מנהיגות זאת לקיצון של הקרבה עצמית במלואה. רוזה היא הדוגמה המושלמת לשליחת הציבור: רואה עצמה ככלי לטובת הציבור בלבד. היא מבטלת את צרכיה האישיים לטובת מילוי צורכי הציבור. היא תזהה את צורכי הציבור בעזרת אמפטיה והכלה. היא תפעל לטובת הציבור בלבד. אינה מתחשבת בשיקולים אישיים או שיקולי אגו פוליטיים.
ב-15 בינואר 1919 נרצחה רוזה לוקסמבורג
על ידי מתנקשים במדים – אנשים שצמחו באותם חוגים שמאוחר יותר תמכו בגלוי בהעברת השלטון
לידי היטלר והמפלגה הנאצית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה