תהליכי התפתחות מקצועית למורים במסגרת גמישות
פדגוגית נועדו לקידום למידה משמעותית. הגמישות מאפשרת קבלת החלטות ופעולה באופן
עצמאי בסוגיות פדגוגיות וארגוניות בפיתוח המקצועי. תאוריית הציפיות של ויקטור
ורום מציגה את המשוואה: ערך X ציפייה = מאמץ מושקע. גורמים אלו משפיעים על
אופן השימוש בגמישות הפדגוגית בפיתוח מקצועי של עובדי הוראה ודרכם ניתן לעורר
ולהתאימה לצורכי הלומד.
לנוסחה בסיסית זו נוסף יחס אחר, שהוא היחס בין
המאמץ לבין הביצוע בפועל, וזאת מכיוון שהמאמץ עצמו אינו בא לידי ביטוי במציאות אלא
באיכות הביצוע. כיום ידוע שהתרבות משתנה במהירות, לכן בימינו על הפיתוח
המקצועי להיות תהליך שנמשך כל החיים ובמהלכו יש לגלות את הבלתי ידוע ולא להקנות את
הידוע. ניר גולן מציע הגדרה חדשה לאנתרופוגוגיה: "הובלת האדם ללמידה
אישית משמעותית הניתנת ליישום מיידי בהתנהגותו לאורך כל חייו המקצועיים."
תורת הציפיות מתארת שתי תוצאות המעניינות את
הלומד. תוצאה אחת (משנית, ביניים) נוגעת לרמת הביצוע המקצועי הנדרשת. תוצאה שנייה,
סופית, נוגעת למה שיושג עקב הביצוע.
מימוש תהליכי התפתחות מקצועית למורים במסגרת
"גמישות פדגוגית", יכול לבוא לידי ביטוי בתכנון הצרכים ברמת בית הספר
ועובדי ההוראה, במסגרות ושיטות הלמידה, בשימוש במשאבי ההוראה ובשימוש במשאבים
הכלכליים. על הגמישות הפדגוגית להתחשב בערך אשר קיים עבור אותו לומד לתוצאת המעשה.
למשל, מידת הערך שמייחס עובד ההוראה לקידומו בעבודה. כלומר באיזה מידה עובד ההוראה
נותן חשיבות ומעריך את תגמולים שמוענקים לו. כל אדם מעריך באופן שונה תגמולים
חומריים ואחרים שהוא מקבל. בהתאם לצרכים שלו הוא נותן ערך שונה לכל סוג של תגמול
אותו מציע המעסיק. במידה והמעסיק דואג לתת תגמולים שיש להם ערך בעיניו
הסובייקטיביות של עובד ההוראה, כך תגדל רמת ההנעה שלו בגמישות הפדגוגית ובעבודה.
החיבור של הגמישות הפדגוגית עם תאוריית הציפיות מתבסס על הנחות היסוד של
האנתרופוגוגיה:
1. האדם כלומד עצמאי:
תפיסת האדם את עצמו כישות עצמאית. האדם רואה עצמו כמי שמכוון את עצמו מבחינה
עצמית, בוחר מה ללמוד, כמה ואיך. תפקיד המלמד אינו לתת תשובות מוכנות לשאלות
שנקבעו מראש, אלא לסייע לו לגלות בעצמו את השאלות החשובות ואת התשובות. דרך השאלות
יקטן קונפליקט תלות-עצמאות אצל האדם ותהיינה פחות התנגדויות ללמידה במסגרת הגמישות
הפדגוגית, המטרה להעצים את צוותי ההוראה בבתי הספר, חיזוק תחושת הערך העצמי וחיזוק
תחושת האחריות והמחויבות של המורים לתהליך הלמידה.
2. הלמידה כמותאמת
לצורכי האדם: האדם מוכן ללמידה כאשר הוא זקוק לה, היא קשורה למשימותיו ולתפקודו
היומיומי והחברתי. הוא רואה בלמידה כמשרתת מטרות בתהליך התפתחותו האישית. עם הגיל
מתחדדים צרכים אישיים של האדם. לכל אדם מאפיינים וצרכים משלו. לכן, הדרך המתאימה
ביותר ללמידה היא למידה המותאמת לצרכי ולמאפייני האדם: בירור וניתוח צרכיו של האדם
תוך התייחסות למרכיבים רגשיים ונפשיים ולא רק קוגניטיביים והתנהגותיים. על הגמישות
הפדגוגית להתחיל בזיהוי הצרכים ולהיות מותאמת לכל אורכה לצרכים אלה. יש לשקף ללומד
כיצד תהליך הלמידה במסגרת הגמישות הפדגוגית נותן לו מענה לצרכים אלה. מוקד קבלת
ההחלטות בתחום הפיתוח המקצועי יהיה בבית הספר. בית הספר יוכל לבחור את תכני הפיתוח
המקצועי, מסגרות הלמידה, תוצרים נדרשים ועוד.
3. הלמידה כמחדשת:
בעידן הדיגיטאלי בו קיימת זמינות כמעט מלאה של המידע ברשת, על הלמידה בגמישות
הפדגוגית לחדש לאדם. האדם מגיע עם מטען של ניסיון חיים שהופך למקור משמעותי
ללמידה, ויש צורך לחבר את הלמידה הנוכחית לידע ולניסיון הקודם שלו. יש לברר את
הידע המוקדם של האדם והניסיון הקודם שלו על מנת לחבר את הלמידה לניסיונו ולא ללמדו
דברים שהוא כבר יודע. בעידן הדיגיטאלי בו קיימת זמינות כמעט מלאה של המידע ברשת,
על הלמידה בגמישות הפדגוגית לחדש לאדם. הגמישות הפדגוגית מאפשרת שילוב מסגרות
למידה והקניה חדשות אשר מאפשרות מתן מענה יעודי בכל בית ספר ולכל הרכב מורים
בתוכו. תהליך טיפוח מנהיגות בית ספרית. דוגמאות לחדשנות: חדר מורים לומד
(פיתוח מקצועי בית ספרי), למידה בקהילות מקצועיות, למידה אישית, למידה במסגרת
הקורסים במרכזי פסג"ה ובמוסדות אקדמיים, למידה עיונית, צפייה בשיעור,
ליווי והנחייה. ניתן ליישם גמישות פדגוגית דרך למידה מקוונת, מרכז סימולציה,
שיעורים מצולמים, ועוד.
4. הלמידה כנותנת מענה
מעשי: המניע העיקרי ללמידת אדם הוא פתרון בעיות וסקרנות. לאדם יש צורך ביישום
מיידי של החומר, ולכן הלמידה במסגרת הגמישות הפדגוגית תהיה יותר ממוקדת אם תיתן
מענה לבעיה הדורשת פתרון בנושא מסוים. למידה אשר אינה ניתנת ליישום מיידי נתפסת
כבזבוז זמן. קיים צורך ביישום גמישות רבה בתוצר הסופי של תהליך ההתפתחות המקצועי.
הנחות יסוד אלו חשובות במהלך הגמישות
הפדגוגית (או האנתרופוגוגית לאור מאמר זה): קיימת ציפייה - הסתברות סובייקטיבית, שלפיה
מאמץ יביא לרמת ביצוע גבוהה. לדוגמה, עובד הוראה יכול לצפות שאם ישקיע מאמץ
בעבודתו, תגדל רמת התפוקה שלו. הוא יצפה לקבל את אותם תגמולים שיש להם ערך בעיניו
בעקבות ההשקעה שהשקיע, כלומר, באיזה מידה הוא מעריך שבעקבות מאמצים שהוא משקיע
מחכה לו התגמול המיוחל. התשובות לשאלות אלו הן במונחים של הסתברות והן
סובייקטיביות, כלומר שונות מעובד הוראה אחד למשנהו. יש להתאים מסגרת שתמצא
ע"י צוות ניהול בית הספר והמורים כמתאימה לקידום תהליכי הפיתוח המקצועי
ותתקבל בשיח משתף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה