המודל למנהיגות נשית כמחווה לרוזה לוקסמבורג/ חלק 1

מאפייני המנהיגוּת הנשית בהשראתה של רוזה לוקסמבורג הוא מאפיין של שליחת ציבור: היא הומנית, שוויונית ומתחשבת ברגשות ובהקשר הרחב של האירועים למטרת פתרון בעיות והובלת הציבור: יחסי אנוש דרך דיאלוג, אמפתיה והתעניינות אישית.

רוזה לוקסמבורג הייתה אחת מן הנציגים הבולטים של ההגות והפעילות הסוציאל-דמוקרטית באירופה ונחשבה, יחד עם קרל ליבקנכט, נושאת דגל האינטרנציונאליזם והאנטי מיליטריזם בקרב המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית (SPD) בתחילת המאה ה-20. ביקורתה חדורת הלהט והמשכנעת כלפי הקפיטליזם הזינה את פעילותה המהפכנית. על פי תפיסתה של לוקסמבורג, סוציאליזם אינו שירות, המסופק על ידי אחרים אלא תולדה של תנועה משותפת, חופשית ומודעת של כל המקופחים. לפיכך, על הפוליטיקאים המקצועיים והמפלגות לפעול אך ורק כחלק מאותה תנועה ויש להפקיד בידיהם את הארגון ואת החינוך הפוליטי. המאבק על הגמוניה הוא, בעיניה, קרב מתמיד על אישורו ותמיכתו של הרוב המוחלט של הציבור.

·      חירות ודמוקרטיה אינם חפצי מותרות שחולקו לעם, כי אם התנאי למדיניות סוציאליסטית: "חירות השמורה רק לנאמני השלטון, רק לחברים במפלגה – גם אם מספרם גדול ורב – איננה חירות כלל. חירות היא לעולם חירותם של החושבים אחרת."

רוזה לוקסמבורג לא התכוונה למשול בכוח הזרוע על יחידים בני המעמדות המנצלים והמדכאים:

"המהפכה הפרולטרית אינה זקוקה לטרור על מנת להשיג את מטרותיה. היא שונאת רצח של בני אדם וסולדת ממנו. אין היא זקוקה לאמצעים אלה של מאבק, משום שאינה נאבקת ביחידים אלא במוסדות. היא אינה ניסיון נואש של מיעוט לעצב את העולם בכוח הזרוע על פי האידאלים שלו, אלא פעולה של המוני העם, מיליונים רבים של בני אדם."

לרוזה לוקסמבורג הייתה אינטליגנציה רגשית גבוהה פתרון בעיות חברתיות בזיקה לקוד מוסרי הומני. היא נדרשת לעבודת צוות בגובה העיניים. קבלת החלטות תוך התחשבות בדעות וברגשות של האנשים הנוגעים בדבר. סדר עדיפויות הנותן קדימות לצורכי האדם: שלום, חינוך, בריאות, תרבות, ועוד.

ייחודה באומץ שהיה לה לעמוד מול לחץ חברתי ואינטרסים פוליטיים או אחרים, תוך הגנה על המטרות ההומניות של הציבור. התחשבות בבעיות אישיות של האנשים מסביב: בעיות משפחתיות, כלכליות או אחרות. העצמה וחיזוק של האנשים סביבה. התמודדות הוגנת ואסרטיבית במצבי תחרות וקונפליקטים. על המנהיגה להגיע לידיעה הגבוהה ביותר. עליה להיות פילוסופית (אוהב חכמה).

עמדת המנהיגות נועדה לשרת את הצדק ואת טובת הרבים. על המנהיג מוטלת החובה לשמור על אזרחי המדינה.

אפלטון אמר כי מעמד המנהיגות הוא מעמד ״השומרים״. זוהי מצד אחד חובתו של החכם שהצליח להשתחרר מכבליו, מחשכת המערה והצללים המתעתעים על קירותיה; חובתו היא לחזור ולספר לאחיו הכלואים על השמש שבחוץ, שהיא- היא מקור האור בעולם (״משל המערה״, ספר המדינה, ז׳). אך זוהי גם חובתו של המנהיג המעשי- להתנזר מכל עיסוק שאינו משרת את המדינה ואת האידאה שלה. עליו להיות משולל כל אינטרס פרטי. על כן מחייב אפלטון את ״השומרים״ להיות מחוסרי בתים משלהם, רכוש פרטי, ואף משפחות פרטיות (ספר המדינה, ה׳). רוזה עמדה בכל הקריטריונים ולכן היא דוגמה אישית מושלמת למודל במנהיגה על פי אפלטון.

אפלטון מפתח מעין ״תורת מעמדות״ אידיאלית, שבה מתחלקת החברה לפי סוגי הנשמות שבהן ניחנים הפרטים שבתוכה: ״בעלי התאווה״ ירכיבו את מעמד הסוחרים והחקלאים; ״בעלי האומץ״ יהיו בשכבת המנהיגות- ״השומרים״; ואילו המלכים- הפילוסופים יבחרו מבין אותם ״שומרים״ שניחנו בסוג הנשמה הנעלה ביותר- ״בעלי התבונה״.

אין ספק כי רוזה הייתה בעלת אומץ רב, "שומרת", ואף עלתה לדרגת "בעלת תבונה". רוזה לוקסמבורג הייתה מנהיגה בכל רמ"ח איבריה. בפוסט הבא ננתח את קורות חייה ועמדותיה וננסה לזקק מהם מודל מנהיגות נשי הרלוונטי לעולמנו היום.