Positions In Relationships PIR model מודל מנחים ביחסים לתקשורת בינאישית: המנח התחתון והעצמי

מודל "מנחים ביחסים" Positions In Relationships פותח על-ידי ניר גולן, מומחה לחינוך ומנהיגות. על-פי המודל, כל אינטראקציה בין שני אנשים ויותר, נקראת ״פעולה״.

מידת הצלחת הפעולה תלויה בשילוב בין מידת השקעה למידת השגת המטרה. מטרת כל אדם להשיג בפעולה מקסימום הצלחה במינימום השקעת אנרגיה.

מודל "מנחים ביחסים" משמש אותנו באבחון מצבים בתקשורת בינאישית, ומקנה לנו כלים להתמודדות טובה יותר בפעולות השונות.

מהו "מנח"?

"מַנָּח", מיקום יחסי, המקום שבו מתמקם האדם ביחס למשתתפים האחרים ב"פעולה".

המנח הוא הגורם המשמעותי בחיסכון באנרגיה ובהגברת הסיכוי להצלחת הפעולה.

על פי המודל קיימים ארבעה מנחים, ולחלקם יש תת-מנחים:

1.   מנח עליון – המחולק לשני תת-מנחים:

·      ​מנח עליון ביקורתי

·      ​מנח עליון תומך

2.   מנח תחתון – המחולק לשני תת-מנחים:

·      ​מנח תחתון מרדן

·      ​מנח תחתון צייתן

3.​ מנח עצמי

4. ​מנח אמצעי 

המנח התחתון

האדם במנח התחתון ממקם את עצמו יחסית "מתחת" לאדם עמו הוא מקיים פעולה, הוא בד"כ נשלט על ידו ותלוי בו. מנח תחתון מתאפיין בתלות שלו באחר שיענה על צרכיו - האדם במנח התחתון נוהג כמו תינוק התלוי באחר כדי להתקיים. שלא כמו המנח העליון, שמקבל משמעות מתוך שליטה על האחר, המנח התחתון מחובר לצרכיו בלבד (בהמשך יורחב על התפתחות המנחים ונבין כי זהו שלב קריטי בעיצוב האישיות).

בדומה לאדם במנח העליון, גם האדם במנח התחתון שם את עצמו במרכז ורואה בזולת אמצעי להשגת צרכיו. כל מגע שייצור יהיה לטובת האינטרס האישי שלו בלבד, והוא ינסה להשיג אותו תוך כדי מגע עם האחר. למשל, אם החליט כי ברצונו לאכול דבר מה, הוא ישתמש בכל התחבולות האפשריות כדי שמישהו אחר יספק לו צורך זה, ואפילו לא ישקול את הכנת המנה בעצמו. בכך בא לידי ביטוי אופיו האגוצנטרי: הוא חושב שהעולם קיים אך ורק בשבילו ונועד לספק אך ורק את צרכיו הוא.

כאשר אדם במנח התחתון חש בפער בין רצונותיו ובין המענה שהוא מקבל, יפעל באופן אימפולסיבי ואמוציונאלי. למה הכוונה?

אימפולסיבי – מונע על ידי דחפים, אינו יכול לדחות אותם, דורש מענה מידי ואינו מוכן לקבל סירוב. אם נתקל בסירוב, הוא מתפרץ ואינו נרגע עד שבא על סיפוקו. הסיפוק המידי הכרחי – הוא אינו מוכן לקבל דחייה בתזמון המענה.

אמוציונאלי – מונע בעיקר על ידי מעבר מהיר בין הרגשות השונים: כעס, עצב, שמחה או פחד. הביטוי הוא גופני (בכי וצחוק) ומילולי ("אני שונא", "אני אוהב").

כיוון שהאדם במנח התחתון תלוי באדם במנח העליון למילוי צרכיו, תגובתו לדברי הצד השני תהיה תמיד התגוננות, התנגדות ציות או התמרדות.

למנח התחתון שני תת-מנחים: מנח תחתון מרדן ומנח תחתון צייתן.

מאפיינים התנהגותיים של אדם במנח תחתון מרדן

האדם במנח זה זקוק לאחר שייחשב בעיניו כמתנגד ויציב בפניו גבולות שיאפשרו לו למרוד. הווייתו היא מרדנות והתנגדות, ובאמצעותן הוא מספק את צרכיו. הוא מקבל את סמכותו או מרותו של הצד השני דרך המרדנות.

בדבריו בד"כ באים המאפיינים לידי ביטוי כך:

• מתנגד באופן עקרוני לכל עצה או אמירה: "אני לא רוצה", "אני לא אוהב", "זה לא אני". עושה "דווקא". לאחר שאמר את ה"לא" והפגין את התנגדותו הנחרצת, בדרך כלל יתרצה מול העומד מולו. הדבר נובע מכך שהוא זקוק להתנגדות לשם קביעת "גבולות טריטוריה" וכדי לבחון עד היכן ניתן למשוך את הגבול. לאחר ששורטט הגבול, יפעל במסגרת זו ללא חשש.

• שומר טינה לאורך זמן. "ברוגז" עם כל מי שאינו עומד לצדו, מתחשבן לאורך זמן וקשה לפיוס. מדוע? כיוון שרק הוא במרכז ולא אף אחד אחר, ואינו יכול להכיל אדם השונה ממנו או חושב אחרת.

• נוטה לשכוח, לדחות, לעשות דברים לא כפי שנתבקש, כיוון שמפרש אקט זה כציות, ואינו מוכן לבצע הנחיות או הוראות שניתנו על ידי גורם חיצוני, גם אם הן לטובתו. לדוגמה: מנח עליון תומך אומר: "קח מעיל כי קר בחוץ". מנח תחתון מרדן יענה: "לא רוצה!"

• אינו מודה בצורך שלו להיות "נשלט", לכן ברוב המקרים יסרב להכיר בטעויותיו.

אינטונציה:

• בדומה למנח עליון ביקורתי, נוטה לכעוס בהגזמה, להרים את קולו.

שפת גוף:

• משתמש בשפת גוף אלימה ומתלהמת (בועט, דוחף, רוקע ברגליו). מבטא את הכעס בדרמטיות כדי להעצימו.

מאפיינים התנהגותיים של אדם במנח תחתון צייתן

האדם במנח זה זקוק למגע עם אחרים כדי שיאמרו לו מה לעשות ובאמצעות הציות לאחר הוא משיג מענה לצרכיו. נוח לו שאחרים מגדירים עבורו את צרכיו ובו בזמן אף מספקים אותם.

בדבריו בד"כ באים המאפיינים לידי ביטוי כך:

• משתמש במילים מסויגות כמו: "אני לא בטוח", "אני לא יודע", "אני משער" - נמנע מהתחייבויות או מהבעת דעה כיוון שמחכה לשמוע מה "בעל השליטה" חושב.

• נוטה להסתיר רגשות אמיתיים: אינו חושף את עצמו או אינו מודע לרגשותיו הוא. הדבר נובע מכך שחשיפה הנה אמירה ברורה, "אני קיים", בעוד האדם במנח תחתון צייתן מנסה להיעלם ככל האפשר וללכת בשביל שיוצרים עבורו אחרים.

• חושב בעיקר על העבר והעתיד, לכן עלול להיות מפוחד ועצוב: אינו חווה את ההווה, אינו נוכח, אינו קיים. הוא משדר "עזבו אותי בשקט".

אינטונציה:

• מדבר בלחש, חושש להישמע או להתחייב.

שפת גוף:

• אינו יוצר קשר עין. יצירת קשר עין מעידה על נוכחות פיזית, אשר אדם במנח זה מנסה להימנע ממנה.

• נוטה להיות עצבני בגלל הסתרת הרגשות.

• לעיתים נראה מפוחד.

מנח עצמי

האדם במנח העצמי אינו מתייחס למיקום היחסי שלו או של הצד השני, אלא מתייחס רק לעצמו.

הוא מרוכז בעצמו ואינו זקוק לגורם חיצוני או למגע עם אדם אחר כדי לספק את צרכיו הקיומיים. הוא מחובר אך ורק לצרכיו האישיים ומספק אותם ללא שום התחשבות בזולת. הוא חי את הרגע, חי מהיד לפה. מאפייניו דומים למאפייני האדם במנח התחתון: אגוצנטרי – חושב שהעולם קיים אך ורק בשבילו ונועד לספק אך ורק את צרכיו. כאשר הוא חש בפער בין רצונותיו ובין המענה שהוא מקבל, הוא פועל באופן אימפולסיבי ואמוציונאלי. מיקומו ביחס לאחרים אינו מעניין אותו, ולכן אין הוא תופס את עצמו כמנח תחתון. הוא ינסה לספק את צרכיו בכוחות עצמו (בתקופת בתי המלוכה היה נהוג לקחת חסות על דמויות כאלו, בתנאי שיבדרו את באי חצר המלך, כגון: ליצן החצר, אמנים וכדומה).

כיוון שהוא מרוכז בעצמו בלבד, הוא אינו מציית לנורמות החברתיות ואינו מקים תא משפחתי, הדורש ויתור והתחשבות בזולת. אם הקים בכל זאת תא משפחתי, בן/בת הזוג יהיו אלו אשר ידאג לצורכי הילדים והמשפחה ולצרכיו הוא.

החברה אינה יכולה לקבל לתוכה מנח זה כי הוא אינו מציית למוסכמותיה, לכן הוא מקוטלג בתור "אאוטסיידר", "אמן-בוהמיין" וכולי.

עם זאת, בשונה ממנח תחתון מרדן, הוא לא מפגין התנגדות רק לשם ההתנגדות ולשם בדיקת גבולות. הוא בשלו, ולא משנה מה הוא פוגש – אנשים שתומכים בו או כאלה שמתנגדים לו. הם חסרי משמעות עבורו בכל מקרה. שכיחות המנח בקרב גברים גבוהה יותר מאשר בקרב נשים בגלל שונות ביולוגית אנטומית (גברים אינם מיועדים ללדת ילדים, לכן הם יכולים להישאר במנח זה במשך שנים).

מאפיינים התנהגותיים של אדם במנח עצמי 

בתוכן דבריו המאפיינים באים לידי ביטוי כך:

• הוא בדרך כלל נושא המשפט ומשתמש בעיקר במונחי "אני".

• בדומה לאדם במנח תחתון, הוא דורש למלא את צרכיו ואת דחפיו באופן מידי, ללא דחיית סיפוקים וללא התחשבות בזולת.

• ספונטאני – עושה מה שרוצה ברגע שרוצה: מודע מאוד לצרכיו באותו רגע, בעל קפריזות ורעיונות פתאומיים, שאותם הוא מבצע ללא דיחוי.

אינטונציה:

• חוצפנית, יהירה.

שפת גוף:

• מבטא כעס, עצב, שמחה או פחד בלי להתחשב בהשפעתם על הסובבים אותו. יהיו מקרים שבהם פעולותיו ייתפסו בעיני הסביבה קיצוניות, פרובוקטיביות ולא מקובלות או נורמטיביות.

• יכול לבכות ולצחוק לסירוגין במעברים חדים כביטוי לרגשותיו.

• חסר טקט כיוון שאינו מייחס חשיבות לרגשותיו של האחר.

לסיכום, המנח העצמי עסוק רק ברצונותיו שלו. מבחינתו האחר אינו קיים, ומשום כך אין לו רצון לשלוט עליו (בשונה ממנח עליון) ואין לו ציפייה שיממש את רצונותיו עבורו (בשונה ממנח תחתון) – האחר פשוט חסר משמעות עבורו, בבחינת "אני ואפסי עוד".

לסיכום: 

המטרה:​ מילוי צרכים במינימום השקעה ובמקסימום תוצאות.

הדרך: ​התמקמות במנח, בהתאם למטרת הפעולה ולמיקומו של האדם שמולנו בפעולה.

מידת הצלחת הפעולה תלויה בשילוב בין מידת השקעה למידת השגת המטרה. מטרת כל אדם להשיג בפעולה מקסימום הצלחה במינימום השקעת אנרגיה.

מודל "מנחים ביחסים" משמש אותנו באבחון מצבים ומקנה לנו כלים להתמודדות טובה יותר בפעולות השונות באינטראקציה בינאישית. עלינו לזהות מה מטרת הפעולה, ומה המנח הנכון ביותר להשגתה במינימום אנרגיה.