הבורסה נפלה אנשים קופצים מהגג

הבורסה נפלה אנשים קופצים מהגג/ מחכים למשיח, שלום חנוך

בימים אלו של מסכים אדומים בבורסות ברחבי העולם, מומלץ לחזור לאמרתו של רבי שלמה אבן גבירול מהמאה ה11 לספירה:

״אדם דואג על איבוד דמיו ואינו דואג על איבוד ימיו, דמיו אינם עוזרים, ימיו אינם חוזרים.״

מדבריו מסתבר כי הנכס היקר ביותר הנמצא ברשותו של האדם הוא אינו הממון (דמים) אלא הזמן (ימים).

רגעי הזמן (הימים) הם חייו של האדם ולא הכסף (הדמים). הדבר מודגש עוד יותר בפתגם העממי: ״לתכריכים אין כיסים״: את הממון שצבר אדם הוא משאיר על פני האדמה ואינו לוקח אותו עימו לקבר.

הכסף מוגדר כמציאות בין-סובייקטיבית:

הוא אינו קיים באמת, הוא אינו מציאות אובייקטיבית. עובדתית, השטר הוא נייר והבורסה היא רק מספרים, כבר מזמן הכסף הוא אינו מטבע זהב וערכו משתנה תדירות.

הכסף הוא מוסכמה חברתית ולכן אינו סובייקטיבי. אך הוא מעצב את חיינו ומהווה תפישת עולם שלמה למשל על פי הקפיטליזם. 

מכיוון שהכסף הוא מוסכמה חברתית שאינה אובייקטיבית (אין שטרות כסף בטבע), הוא מוגדר כמציאות בין-סובייקטיבית, מציאות מדומה.  

על אברהם אבינו נאמר בתורה: "ואברהם זקן בא בימים" (בראשית כ"ד, א'). מבארים שכוונת הפסוק היא שאברהם בא לבית דין של מעלה עם כל ימיו. לכל רגע בחייו הייתה משמעות, כל רגע נוצל עד תום, ימיו לא אבדו, אלא הצטרפו לאוצר הגדול שהוא אגר כל ימי חייו. 

לפנינו שתי גרסאות:

ברדיצ'ב- "דמיו חוזרין, ימיו אינם חוזרין".

קראקוב, טיקטין וירושלים- "ימיו אינם חוזרין. דמיו אינם עוזרים". האותיות "ח" ו"ע" מתחלפות בעברית. במקרה זה שתי הגרסאות מתפרשות במובנים קרובים אך לא זהים, 

נוסח קראקוב: "דמיו אינם עוזרים", מתייחס, ככל הנראה, לממון שאינו עוזר באמת לאדם בעת הצורך, במיוחד במצבי חולי או מצוקה נפשית אשר הפתרון להם אינו ניתן לרכישה בכסף.

נוסח ברדיצ'ב: "דמיו חוזרין" מקפל כפל משמעות; "דמיו"= דם וממון, הימים העוברים ואינם חוזרים, ניצבים מול הדמים- דם וממון- שעשויים לחזור. החיים הינם חד-פעמיים, אין להם תחליף ותמורה, כל דקה מבוזבזת לא תשוב עוד לעולם. ואילו הדמים, טבעם לחזור אף אם אבדו לו לאדם: הבורסה צונחת, הבורסה נוסקת, טריליונים נמחקים וטריליונים נוצרים.

האדם נוהג לדאוג לממונו ולדמו הרבה יותר מאשר לזמנו החולף.

בשירו של שלום חנוך המצב הקיצון בא לידי ביטוי באובדן החיים בגלל אובדן הממון: ״הבורסה נפלה אנשים קופצים מהגג...״

אבן גבירול כתב: "אדם דואג על איבוד דמיו ואינו דואג על איבוד ימיו, דמיו אינם עוזרים, ימיו אינם חוזרים". במילים אחרות, בימים אלו של צניחת המדדים בבורסה, אנו מוטרדים משמירה על ערך כספנו, אולם לא מוטרדים מאיבוד ימינו. דווקא בעיתות אי יציבות כלכלית עלינו להבין כי הזמן הוא המשאב היקר ביותר שיש לנו, כי לא ניתן לפצות על אובדנו. עלינו להיות מודעים לזמן ולבחירות שלנו: מה אנו עושים בכל רגע ורגע, לפחות כמו תשומת הלב למדדי הבורסה.