Positions In Relationships PIR model מודל מנחים ביחסים לתקשורת בינאישית: המנח העליון

מודל "מנחים ביחסים" Positions In Relationships פותח על-ידי ניר גולן, מומחה לחינוך ומנהיגות. על-פי המודל, כל אינטראקציה בין שני אנשים ויותר, נקראת ״פעולה״.

מידת הצלחת הפעולה תלויה בשילוב בין מידת השקעה למידת השגת המטרה. מטרת כל אדם להשיג בפעולה מקסימום הצלחה במינימום השקעת אנרגיה.

מודל "מנחים ביחסים" משמש אותנו באבחון מצבים בתקשורת בינאישית, ומקנה לנו כלים להתמודדות טובה יותר בפעולות השונות.

מהו "מנח"?

"מַנָּח", מיקום יחסי, המקום שבו מתמקם האדם ביחס למשתתפים האחרים ב"פעולה".

המנח הוא הגורם המשמעותי בחיסכון באנרגיה ובהגברת הסיכוי להצלחת הפעולה.

על פי המודל קיימים ארבעה מנחים, ולחלקם יש תת-מנחים:

1.   מנח עליון – המחולק לשני תת-מנחים:

·      ​מנח עליון ביקורתי

·      ​מנח עליון תומך

2.   מנח תחתון – המחולק לשני תת-מנחים:

·      ​מנח תחתון מרדן

·      ​מנח תחתון צייתן

3.​ מנח עצמי

4. ​מנח אמצעי 

איך נקבע המנח בו נמצא אדם במהלך פעולה?

בחירת המנח נעשית בדרך כלל בתת-מודע, ב"אוטומט", ללא תשומת לב, בהתאם לאופיו ולניסיון חייו של האדם.

כפי שציינתי בהגדרת המושג "מנח", מדובר על מיקום יחסי שבו נמצא אדם לשם השגת מטרתו, ולכן המנח נתון לשינוי. ניתן ללמוד כיצד לשלוט במנחים בהם אנו נמצאים על מנת להשיג פעולות מוצלחות במינימום אנרגיה. זוהי גם מטרת ספרנו זה.

·      פעולה יכולה להיות מלווה באי ודאות ובחששות: איך יגיב הצד השני, באיזה מנח יתמקם, האם תושג המטרה, האם יהיו התנגדויות, או במילים אחרות: כמה אנרגיה נצטרך להשקיע. אדם נכנס לפעולה במנח מסוים ויכול לשנותו תוך כדי בהתאם למטרה, לצורך שלו ובהתאם למנח של האדם שמולו.

המנח העליון

האדם במנח העליון ממקם את עצמו יחסית "מעל" לאדם שהוא מקיים עמו "פעולה". הוא מתאפיין:

בשאיפתו לשליטה על האחר – אדם הנמצא במנח זה מנסה "לחנך" את האדם הנמצא מולו בפעולה באמצעות העברת ביקורת ושיפוט. הוא מאופיין כנותן הוראות, מצווה, משתמש בהכללות. במנח זה קיים הצורך לגונן על הצד שמולו, לתמוך בו, לדאוג לו, אך ממיקום מתנשא. 

אדם במנח עליון "מנכס" לעצמו את הצד השני: הוא חש אחריות כלפיו ובעלות עליו; הוא מזהה בו כלי לשחזור הצלחותיו ו/או מימוש כישלונותיו. הוא מתבסס בעיקר על ניסיונו האישי כדי לייעץ, לכוון ולשלוט באדם שמולו. מנקודת מבטו, ניסיונו האישי רלוונטי לאדם שמולו ללא התחשבות בשונות הבין-אישית ובשוני בתקופה. הוא יודע מה טוב לאחר וכופה עליו את דעותיו ותובנותיו. 

אדם במנח זה שם את עצמה במרכז - זהו מאפיין נוסף של האדם במנח העליון. כיוון שהאדם במנח העליון שם את עצמו במרכז, כל מגע שייצור יהיה לטובת האינטרס האישי שלו בלבד, והוא ינסה להשיג אותו לשם שליטה על הצד השני. הצורך בשליטה תמיד מהווה את מטרת המגע, את הסיבה לפעולה. כלומר, השליטה על האדם מולו נותנת לאדם במנח עליון משמעות, ומנגד - ללא שליטה זו הוא מרגיש חסר משמעות. כיוון שהוא שם את עצמו במרכז ורואה את הזולת ככלי להשגת השליטה שנותנת לו משמעות, הרי שאם האדם מולו אינו במנח המאפשר שליטה או יצירת תלות, הוא מאבד שליטה, מאבד משמעות ומחפש גורם אחר לשלוט בו. 

במנח עליון יכול אדם להיות בשני תת-מנחים: מנח עליון ביקורתי ומנח עליון תומך.

המאפיינים ההתנהגותיים של אדם במנח עליון ביקורתי

 בדבריו בד"כ באים המאפיינים לידי ביטוי כך:

• לשם השגת השליטה על האחר הוא מעביר ביקורת ומשוב שלילי על הצד השני. הוא יכוון את האדם מולו ויאמר לו מה לא לעשות ומה לא בסדר, בדרך שמשדרת לזולת שהוא לא בסדר ושעליו לשנות התנהגותו כך שתתאים לרצונו שלו.

• אומר "לא" בצורה חד משמעית שאינה מאפשרת מקום לדיאלוג ללא מתן סיבה או הסבר. כיוון שהוא במרכז, הוא בעל הסמכות והידע, ולא ייתכן שדעה שונה משלו תהיה נכונה.

• משתמש בעיקר במילים שליליות או שוללות, לדוגמה: "למה לא הכנת שיעורים?" "למה לא הגעת בזמן?"

• מרבה להשתמש ב"שאלה מחופשת". במקום לומר אמירה ברורה כמו: "תכין שיעורים", "תגיע בפעם הבאה בזמן", הוא ישתמש בשאלה רטורית. השואל בעצם אינו מעוניין בתשובה אלא מעצים את אמירתו דרך התשובה הידועה מראש - אשר בדרך כלל תהיה שלילית.

 • האדם במנח עליון ביקורתי רוצה להעביר ביקורת ולחנך את הצד השני דרך השאלה המחופשת, ולא לפתוח בדיאלוג אמיתי המאפשר בירור ולמידה.

• הוא יעביר את מסריו הביקורתיים בפומבי כדי להצדיק את נוכחותו מול מספר אנשים רב. ככל שהקהל יגדל, כן תתעצם עוצמתו. למשל, אם הוא חש שהאדם מולו טועה (כיוון שאינו חושב כמוהו), הוא לא יעצור ויסביר זאת רק לאותו אדם, אלא יאסוף סביבו קהל ויגיד בקול גדול: "זה לא טוב מה שעשית, כי ממש לא הבנת. כולם ללמוד מיוסי איך לא לעשות..." וכמובן יכניס את עצמו למרכז: "מעכשיו אין יותר טעויות כאלו, בואו אלי ואני אעזור לכם". כאשר יעביר ביקורת, ישתמש לרוב בהכללות: "אתה תמיד מאחר / לא יסודי / לא מסודר / לא משקיע..." השימוש בהכללות מקנה יתרון של כוח – כאשר התנהגות מנוסחת ככלל, לא ניתן להתווכח עליה, היא אינה פתוחה לדיון או למשוב, היא הופכת להנחת יסוד. הצד השני נותר חסר מענה, וכל שנותר לו לעשות הוא לציית לאותו חוק/כלל או לציווי המתלווה אליו. בשיטה זו מנציח האדם במנח העליון את ההתנהגות של הצד השני ואת התלות בו. מטרתו ליצור תלות מקסימאלית של הצד השני בו: ככל שהתלות תגדל ותהיה עוצמתית יותר, כך יגדל יותר הסיכוי לשליטה מלאה על האחר, והוא יהפוך להיות משמעותי יותר בעיני הצד השני.

• הוא מרבה להשתמש במילה "אני" בניסוח משפטיו. משתמש בביטוי: "אמרתי לך..." כדי להעביר ביקורת על הצד השני, להראות את צדקתו בנושא ולהוכיח לאחר את המשמעות והמחיר שהוא משלם כאשר אינו מציית לחוקיו. בצורה זו האדם במנח עליון ביקורתי מעצים את התלות על דרך השלילה ואת הפחד והיראה מפניו.

אינטונציה:

• לעתים קרובות יהיה ציני ויעביר ביקורת מתנשאת על אחרים בשילוב הומור מזלזל.

שפת גוף:

• הוא ילווה את מסריו המילוליים במבטי זלזול או זעם ולעתים במחוות המביעות אלימות והתנשאות (אצבע מאשימה, הרמת גבה).

שפת הגוף והאינטונציה משתנות בקיצוניות כאשר הצד השני אינו ממלא אחר הוראות המנח העליון הביקורתי. במקרה של חוסר ציות נוצרת אצלו תחושה של אובדן שליטה, אובדן משמעות, והוא יכול להגיב בצורה אמוציונאלית מוגזמת – התפרצות של כעס וצעקות.

המאפיינים התנהגותיים של אדם במנח עליון תומך

 בדבריו באים בד"כ המאפיינים לידי ביטוי כך:

• כמו האדם במנח עליון ביקורתי, גם הוא מעביר ביקורת על אחרים, אך באמצעות משוב חיובי. הוא יסביר לעומד מולו מה כן בסדר במעשיו, מה כן מומלץ לעשות, בדרך שמשדרת לזולת שהוא בסדר.

• כיוון שהוא משתמש במשוב חיובי, הוא מאפשר לכאורה לצד השני לבחור את מעשיו אך בפועל הוא מנחה ומצווה. הוא לא יסכים לקבל סירוב להוראותיו, לכן ינסה בדרך ישירה, עקיפה או מניפולטיבית לשכנע לפעול בדרכו. 

• הוא קובע גבולות בדרך עקבית ותקיפה: ינסה להשיג שליטה באמצעות הצבת גבולות ברורים שמטרתם להגן לכאורה על הצד השני. הוא מכתיב חוקים או כללים ברורים מאוד המנוסחים על דרך החיוב ומקפיד עליהם, כדי להגן על האחר. בעזרת חוקים וכללים אלה (מה מותר ומה אסור) ישיג שליטה על דרך החיוב תוך שימוש ב"אמרתי לך...". יעצים את כוחם של החוקים ובכך יעצים את עצמו. מטרתו ליצור תלות מרבית של הצד השני בו: ככל שהתלות תגדל, כך הסיכוי שלו לשלוט על האחר גדל אף הוא והוא הופך להיות משמעותי יותר בעיני הזולת. הוא מנכס לעצמו את החוקים והכללים, והם הופכים חלק מהדימוי שלו בעיני הצד השני כגורם מגן ומגונן. מרבה להשתמש במילה "אני" בניסוח משפטיו, מראה את צדקתו בנושא, ומוכיח שמי שאינו מציית לחוקיו משלם על כך מחיר. כך הוא מעצים את התלות בו על דרך החיוב.

• בדומה למנח עליון ביקורתי, גם הוא אוהב קהל לשם חיזוק עוצמתו ושליטתו, אך עושה זאת כדי "להציל" את הצד השני: "איזה יופי עשית, יוסי, בדיוק כמו שלימדתי אותך. ראיתם כולם? יוסי מיישם יפה את מה שאני מלמד אתכם".

אינטונציה:

• רכה, שקטה אך תקיפה: "תקפיד לעבוד מסודר על פי השיטה שאני הצעתי לך... תשמע מה שאני אומר לך... אני רוצה רק בטובתך".

שפת גוף:

• הוא ילווה את מסריו המילוליים במבטי חמלה, ולעתים תשדר שפת הגוף שלו קרבה וחום, כגון: ליטוף, חיבוק, הנחת יד.

• הוא יזדהה עם רגשותיו של הצד השני כדי שהלה יהיה תלוי בו תוך שהוא מקפיד להיראות סימפאטי.

• יראה מבין ומקשיב, נוטה להנהן וליצור קשר עין אך ממקום של רחמים וחמלה.

מטרתו של המנח העליון היא לשלוט על האחר. הוא מקבל את כוחו משליטה זו ובלעדיה אין לו משמעות. המנח העליון הביקורתי עושה זאת תוך תוכחה וביקורת שלילית, בעוד המנח העליון התומך פועל באופן פסיבי-אגרסיבי – מצד אחד תומך באחר באופן חיובי, אך מצד שני מאפשר זאת רק במסגרת שמקובלת עליו.

ההבדלים ביניהם ניכרים בבירור במקום העבודה. אמנם שניהם לוקחים אחריות מלאה על העמידה ביעדים של עובדיהם ("זה שאתם לא עומדים ביעדים זה כישלון שלי"), אולם המנח העליון הביקורתי ממשיך את המשפט כך: "...אז אני לא מבין למה אתם לא מצליחים, מה לא ברור לכם? מה כל כך קשה? אני יכול לעשות את זה מתוך שינה..." והמנח העליון התומך ממשיך אותו כך: "אז מעכשיו מי שקצת קשה לו, שיקרא לי ואני מיד אעזור לו לעמוד ביעדים".

הביקורת השלילית מול החיובית באה כאן לידי ביטוי באופן ברור, ומנגד, ההכרח לשים עצמם במרכז משותף לשניהם.

לסיכום: 

המטרה:​ מילוי צרכים במינימום השקעה ובמקסימום תוצאות.

הדרך: ​התמקמות במנח, בהתאם למטרת הפעולה ולמיקומו של האדם שמולנו בפעולה.

מידת הצלחת הפעולה תלויה בשילוב בין מידת השקעה למידת השגת המטרה. מטרת כל אדם להשיג בפעולה מקסימום הצלחה במינימום השקעת אנרגיה.

מודל "מנחים ביחסים" משמש אותנו באבחון מצבים ומקנה לנו כלים להתמודדות טובה יותר בפעולות השונות באינטראקציה בינאישית. עלינו לזהות מה מטרת הפעולה, ומה המנח הנכון ביותר להשגתה במינימום אנרגיה.