למידה משמעותית וחינוך אקזיסטנציאליסטי על פי הגישה האנתרופוגוגית

רקע:

מושגי המפתח בגישה האקזיסטנציאליסטית הם: "קיומיות", "מהותיות" (אותנטיות), "הגשמה עצמית" ו"משמעות". במציאות המשתנה והאגרסיבית כיום, תפקידו של המחנך הוא ב"עיצוב הזהות הייחודית" של הלומד ובחיזוקה, לשם עמידה במאבקי החיים ומול לחצי החברה.  

המושגים של ההשקפה האקזיסטנציאליסטית ובהם "קיומיות", "אותנטיות", "משמעות", "אהבה", "דיאלוגיות" ו"אחרוּת" מהווים עקרונות מנחים לחינוך כיום. מנקודת המבט של ההשקפה הזאת, ליבת החינוך היא ההוויה האינטלקטואלית, הנפשית והרוחנית, אפילו במובן מסוים הדתית, שמביאה לעירור שאלות יסוד קיומיות בלומד, ושבאמצעות הדיאלוג המתרחש בה מתחזקת תודעתו, מתעצבת זהותו, מותווית השקפת עולמו, נקנים ערכיו ומתגבשת תוכנית חייו (פרופ' ישעיהו תדמור, 1997).

המודל ללמידה משמעותית:

אנתרופוגוגיה Anthropogogy

מיוונית- Antropos άνθρωπος  פירושו אדם  ו-άγω  Agoge פירושו מוביל (הובלה). תורת לימוד האדם: הובלת האדם ללמידה. 

עיקרון ראשון בחינוך האקזיסטנציאלי הוא תחושתו של הלומד שמולו עומד אדם שאף אצלו הקיום קודם למהות. רוצה לומר, המלמד, כמו התלמיד, אף על פי שהוא כבר בחזקת מבוגר ומנוסה ובעל סמכות, הריהו מצוי תמידית בחיפושי משמעות ודרך. על פי הגישה האנתרופוגוגית Anthropogogy והאקזיסטנציאליסטית, חינוך מתבטא בהתייחסות אל הלומד כבעל קיום חיים ייחודי, עצמאי, דינמי, מתפתח, המתווה מתוכו את כיוונו. התפיסה הזאת מתייחסת לשאלות יסוד של הלומד כאדם, לחוויות יסוד ולחרדות שלו. המפתח לכך הוא תפיסת-עצמי אקזיסטנציאלית של המלמד. משמע, הכרת המלמד בגיבוש המתמיד, המשתנה, של הוויית החיים שלו-עצמו ושל תובנותיו ביחס לתפקידו: לשליחותו, לייעודו, לזהותו ולקיומו כמחנך. 

ניר גולן, מומחה לחינוך ומנהיגות, מציע הגדרה חדשה לאנתרופוגוגיה: הובלת האדם ללמידה משמעותית הניתנת ליישום מיידי בהתנהגותו. (2014) 

על פי דברי תדמור ועל פי הגישה האנתרופוגוגית Anthropogogy, תהליך הלמידה הוא בעיקרו אינדיבידואלי: מכוון לומד עצמאי, מותאם לצרכיו, מחדש וניתן ליישום מיידי.

למודל האנתרופוגוגי ללמידה משמעותית שישה שלבים, המונחים על ידי דיאלוג אותו מוביל המלמד.

שלבי המודל האנתרופוגוגי ללמידה משמעותית:

1.    Action ביצוע פעולה

2.    Behavior המשגת ההתנהגות

3.    Norm הצגת הנורמה

4.    Value הגדרת הערך 

5.    Specific Identity גיבוש זהות ייחודית

6.    Teaching לימוד האחר

פירוט:

1.    Action ביצוע פעולה כמענה לצורך פנימי או חיצוני בפעם הראשונה:

זיהוי ושיקוף הצורך ללומד, בכדי לגרום לו לבצע פעולה אשר לא ביצע בעבר. הלומד מבצע את הפעולה בפעם הראשונה בעזרת הנחייה (חניכה) מגורם מקצועי. הלומד חווה את תוצאות הפעולה כמענה לצורך.

·       תוצאת השלב: הסכמה על הצורך לקראת ביצוע הפעולה וביצועה בפעם הראשונה.

2.    Behavior חזרה על ביצוע הפעולה תוך ידיעת התוצאה והמשגת הפעולה להתנהגות:

ביצוע חוזר של הפעולה תוך ציפייה ברורה למדדים כמותיים ואיכותיים, על סמך הניסיון הקודם. תיאור הפעולה החוזרת והמשגתה להתנהגות הניתנת לשחזור או לשיפור.

·       תוצאת השלב: התנהגות מומשגת ומבוצעת כמצופה.

3.    Norm הצגת הנורמה -הפיכת ההתנהגות לנורמה:

הצגת דפוס ההתנהגות החוזר על עצמו כנורמה. הנורמה מוגדרת כצפייה להתנהגות עתידית על ידי הלומד או על ידי החברה. נורמה זו מביאה תועלת ללומד ולסובבים אותו. הנורמה הופכת לדרישה.

·       תוצאת השלב: הבנת הלומד את התועלת והסכמתו לביצוע הנורמה כמצופה.

4.    Value הגדרת הערך העומד מאחורי הנורמה:

הגדרת המשמעות ללומד, ההיגיון מאחורי הנורמה, התרומה או ההשפעה של הנורמה על הלומד והסביבה. הערך הופך לעקרון מנחה בהפעלת שיקול דעת בזמן קבלת החלטות. ככל שהערך בעל השפעה רחבה יותר ולטווח הארוך יותר, הוא הופך להיות משמעותי יותר.

·       תוצאת השלב: הגדרת הערך המנחה את התנהגויות הלומד.

5.    Specific Identity גיבוש זהות אישית ייחודית:

הטמעת הערך במכלול הערכים אשר מגדיר את זהותו הייחודית של הלומד. הערכים באים לידי ביטוי בהתנהגות הלומד ומייצרים זהות אישית ייחודית. הלומד יודע לתאר את הערך ואופן תרומתו לזהותו ולסובבים אותו. מטרת החינוך כיום, חינוך האדם ללמידה קבועה לכל משך החיים (long-life learning). החינוך, בהתאם לגישה זו, אינו מסתפק בהבנייתם של הידע וההבנה בקרב הלומדים, אלא בהבניית מהותם- זהותם הייחודית.

·       תוצאת השלב: מגובשת זהות ייחודית ללומד.

6.    Teaching לימוד האחר דרך המודל האנתרופוגוגי:

לימוד וחניכת האחר על-ידי הלומד. הלומד הופך למלמד. הלומד משתמש בניסיונו האישי כמודל לחיקוי ומימוש זהותו הייחודית כמלמד. הוא מיישם את המודל האנתרופוגוגי ללמידה משמעותית על לומד חדש. למידה זו אשר היא יותר מאשר ביטוי של ידע, שיקול דעת ויכולות דידקטיות דורשת מהמלמד מודעות גבוהה ויכולת להיות דוגמה אישית לתהליך הלמידה עצמו. ככל אדם, המלמד מצוי בהוויה הקיומית שלו (exixting being), וכך כל מה שמתרחש בתהליך הלמידה מושפע מן העבר ומן ההווה שלו, מאמונותיו וממטרותיו, ממצבי רוחו וממחוותיו, מכוונותיו ומציפיותיו, וגם מן מאפייני הלומדים שהוא מלמד. לכן על המלמד לבחון אותם בהתבוננות ביקורתית ובעבודה פנימית. תוצאת השלב: המשכיות תהליך לימוד המודל האנתרופוגוגי ללמידה משמעותית.

סיכום:

על פי הגישה האנתרופוגוגית Anthropogogy והאקזיסטנציאליסטית, למידה משמעותית אמורה לתת כלים ללומד להתמודד עם ההיבטים והאתגרים המרכזיים של המציאות המשתנה, באמצעות חשיבה, מודעות וביקורתיות כלפי משמעותם, אמיתותם וערכם של הדברים, רק כך יגבש הלומד את זהותו הייחודית ויוכל להיות משמעותי עבור הסובבים אותו.