שעמום ולמידה משמעותית

נושא השעמום העסיק את האדם מבראשית:

"מאחר שהשעמום מתקדם, והוא הרי שורש כל רע, אין פלא שהעולם נסוג, והרוע מתפשט. עיקר התופעה מצוי בראשית הבריאה. האלים השתעממו, ולכן בראו את האדם. אדם השתעמם משום שהיה בודד, לכן נבראה חוה, ומרגע זה נכנס השעמום לעולם וגדל ביחס ישיר לגידול האוכלוסייה. האדם השתעמם לבדו. אדם וחוה השתעממו ביחד. אחר כך השתעממו אדם וחוה וקין והבל שעמום משפחתי, לאחר מכן גדלה אוכלוסיית העולם והאומות השתעממו בהמוניהן. כדי לשעשע את עצמן הן הוכו ברעיון לבנות "מגדל וראשו בשמיים", רעיון זה משעמם כמו גובהו של המגדל והנו הצגה נוראה לכך, איך יד השעמום היא על העליונה. ואז התפזרו בכל העולם, בדיור כמו בני אדם בימינו, המטיילים בחוץ לארץ, עד עדיין נשארים משועממים". סורן קירקגור, "מחזור הזריעה"/מתוך "או או", הוצאת מאגנס.

על פי קירקוגר השעמום הוא שורש כל רע, הוא מתפשט וגורם לנסיגתו של העולם.

השעמום כיום בא לידי ביטוי ב״ריק הקיומי״: ״מנהלי חברות מנסים למלא את הריק הקיומי בעבודה נוספת, וישנם סטודנטים המנסים למלא אותו בסמים משכרים. הריק הקיומי מסתתר מאחורי ניסיונות קדחתניים רבים למלא את הריקנות הרוחנית במין, באלכוהול, במרד נגד כל מרות, במכוניות מהירות, בישיבות של וועדות, בצפייה בטלוויזיה, בזלילה, ואף בפעולות מכובדות כפוליטיקה, פסיכואנליזה, דת וכדומה". ג'וזף ב. פאברי/ המשמעות של חייך/ ספרית פועלים, (עמ׳ 48).

אחד הפתרונות המוצעים בספר "המשמעות של חייך", כדי להימנע משעמום וה״ריק הקיומי״ הוא מציאת משמעות לחיינו. 

״כדי שתהיה משמעות בחיינו, מוכרחים אנו לחיות אותם מתוך חופש ואחריות. גן העדן היה מקום שבו נכנע האדם לבורא, באופן אינסטינקטיבי וללא תרעומת, ללא מטרות וללא אתגרים. כאשר אכל את פרי עץ הדעת, גילה שיכול הוא להבדיל בין טוב לרע, ושהוא אחראי לחירותו מעבר לגבולות המוגנים של גן העדן. 

אחראים אנו ״למעשינו, לאהובינו ולייסורינו". (עמ׳ 140)

בגישה האנתרופוגוגית (Anthropogogy) ללומד ישנם 4 מאפיינים:

1.   הלומד מכוון עצמו: הלומד לוקח אחריות על תהליך הלמידה שלו בעצמו. הלומד שואל שאלות ומוביל את התהליך על פי מאפייניו וסגנון הלמידה שלו.

2.    למידה כמענה לצורך: הלומד מזהה את צרכיו בהתאם למאפייניו ולחברה הסובבת אותו, מגדיר את צרכיו ובודק את מידת המענה לצורך אשר קיבל בעקבות תהליך הלמידה. הלומד רוצה להיות שבע רצון מהתהליך, מרוצה.

3.    למידה מחדשת: לכל לומד יש ניסיון חיים אשר הוא מביא איתו לתהליך הלמידה. הוא מצפה בתהליך הלמידה ללמוד משהו חדש השונה מהידוע לו אך מתבסס על ניסיונו האישי.

החדשנות יכולה להיות בסיסית- שוברת פרדיגמות קיימות וידועות ללומד, אך הגיונית ושייכת למציאות הקיימת.

חדשנות ביצועית- משפרת את ביצועיו, התנהגויות קיימות ומשפרת את איכות חייו.

חדשנות דמיונית- המייצרת עבורו מציאות חדשה המגלה בפניו עולמות אחרים מעבר למה שדמיין או חלם, ומייצרת מציאות חדשה.

4.    למידה הניתנת ליישום מיידי: ללומד האנתרופוגוגי אין סבלנות וקשה לו לדחוק סיפוקים: הוא מצפה ליישום מיידי של מה  שלמד, תוך כדי תהליך הלמידה או בסמיכות לסיומו.

במודל הלמידה המשמעותית, אשר פותח ע"י ניר גולן, מנסה המלמד לגרום ללומד לקחת אחריות על תהליך הלמידה, בהמשך התהליך על זהותו של הלומד ובסוף התהליך על האחר.

בספר "המשמעות של חייך" ישנה אבחנה בין שני סוגי אחריות:

״שני סוגי אחריות. הסוג הראשון מוטל עלינו מבחוץ. בסוג השני בוחרים אנו בעצמנו. בחברה שבה הוטלה משמעת שנתקבלה ללא עוררין, הייתה משמעות לחיים. בימינו השתחררנו מסמכויות חיצוניות רבות, אלא שאם אין אנו מקבלים אחריות מבחוץ, חייבת היא לבוא מבפנים.

אחריות פירושה משמעת פנימית: אנו נענים לתביעות מאחר שכך החלטנו לנהוג, ולא מפני שסמכות זו או אחרת כופה זאת עלינו.

האידיאל למצוא משימות משמעותיות לרוב, בשילוב החופש לבחור בהן, בהתאם למצפוננו״. (עמ׳ 140)

המודל ללמידה משמעותית משלב ומשתמש בשני סוגי האחריות:

פירוט השלבים:

1.    Action ביצוע פעולה

2.    Behavior המשגת ההתנהגות

3.    Norm הצגת הנורמה

4.    Value הגדרת הערך הנוסף

5.    Specific Identity גיבוש זהות ייחודית

6.    Teaching לימוד האחר

בשלב הראשון: הלומד לוקח אחריות על הצורך שלו ללמידה ומידת השגת המענה לצורך בעקבות הביצוע הראשון.

בשלב השני: הוא לוקח אחריות על הפיכת הביצוע להתנהגות חוזרת ומנסה לשפר את ביצועיו בעזרת מדדי ההצלחה שהוגדרו לו בשלב זה.

בשלב השלישי: מופעלת סמכות חיצונית- הפיכת ההתנהגות לנורמה.

בשלב הרביעי: מתחילה להיווצר אצל הלומד המשמעות הפנימית: הוא לומד את הערך מאחורי הנורמה, ובוחר בו. הנורמה נשארת לא מפני שסמכות זו או אחרת כופה אותה, אלא מתוך בחירה.

בשלב החמישי: גיבוש הזהות האישית הייחודית בעזרת מציאת משימות משמעותיות לרוב, בשילוב החופש לבחור בהן, בהתאם למצפונו של הלומד.

בשלב השישי: יכול הלומד לבחור ללמד את האחר ולהגדיל את מעגל האחריות אשר יצר בעזרת אנשים נוספים.

בפתיחה נאמר ע"י סורן קירקגור: ״מאחר שהשעמום מתקדם, והוא הרי שורש כל רע, אין פלא שהעולם נסוג, והרוע מתפשט״. יישום המודל ללמידה משמעותית כתהליך מלווה חיים, יקטין את תחושת השעמום ויגדיל את תחושת העשייה והמשמעות, ואולי ישנה במקצת את סדרי העולם.