Design Thinking DT methodology

מתודולוגית החשיבה העיצובית

Design Thinking DT methodology

היא מתודולוגיה שמתמקדת בפיתוח ויישום חדשנות.

מתודולוגית הDT משמשת לפיתוח מוצרים בעיקר בעולם העיצוב התעשייתי. ניתן ליישם אותה גם בתחומים אחרים וכך להשיג פתרונות ייחודיים. מתודולוגית הDT משמשת כיום לעיצוב של מערכות, תהליכים, אסטרטגיות ופיתוח הנדסי. בשנים האחרונות גוברת, בארץ ובעולם, המודעות לתחום חשיבה זה. מדובר במתודולוגיה לפתרון בעיות, שניתן ליישמה בכל עסק ובכל מקצוע ולהשיג באמצעותה תוצאות מצוינות אחרות מהמקובל, ולכן נתפשת כמתודולוגיה מעודדת חדשנות. 

נקודת המוצא של המתודולוגיה היא זיהוי צורך הלקוח. רק לאור זיהוי הצורך מגדירים את הבעיה. בשונה ממתודולוגיות פתרון בעיות אחרות לא מתחילים ישר מעיצוב הפתרון.

החל מהשלב הראשון מוגדר הצורך של כל בעלי העניין בתהליך, ומושם דגש על הקשר בין המוצר לאדם בהקשר התרבותי הרחב. החשיבה היא על אופן חיבור המוצר לחיי היום יום, לתרבות, למקום, לזמן ולערך:

·      חיי היום יום ואופן השימוש: הנדסת אנוש- ארגונומיה

·      תרבות: משמעות במובן החברתי הרחב

·      מקום: היכן ישתמשו בו, באיזו סביבה

·      זמן: תדירות ומשך השימוש בו

·      ערך: מהו הערך המוסף של המוצר מעבר לערכו הפונקציונאלי

תהליך Design Thinking מורכב משישה שלבים עיקריים:

1.   זיהוי צרכים:

תצפית אמפאטית לזיהוי הצורך

איסוף נתונים על התנהגות ואתגרים של קהל היעד, לאור הנושא או עולם התוכן שהוגדר. מומלץ לתעד את התצפית בוידיאו או בכל מדיה אחרת רלוונטית לניתוח התוצאות בהמשך. השימוש באמפטיה ככלי להבנת צורך האחר, ללא מעורבות רגשית אשר אינה רלוונטית לתהליך ופוגעת באובייקטיביות התצפית. רק תצפית אמפאטית תניב את כיוון התהליך בצורה מדויקת.

2.   הגדרת הבעיה:

הגדרה חדשה או מחודשת של הבעיה

בשונה ממתודולוגיות אחרות הבעיה אינה מוגדרת מראש; ואפילו אם היא כבר הוגדרה, חשוב לפקפק בהגדרתה. יש לשאול שאלות, לבחון אותה שוב ולכפור בהנחות היסוד עד לכדי דיוק שיוביל ללב האתגר.

לדוגמה, אתגר שהוגדר באופן מסורתי כ"תכנן טלפון נייד" עשוי – בעקבות תהליך של בחינת הצורך והמטרה – לקבל הגדרה חדשה: "מצא דרך ליצור ממשק משמעותי בין טכנולוגיה סלולארית לאדם". הגדרת הבעיה תשפיע משמעותית על הפתרון העתידי.

3.   מציאת החלופות:

תוך שימוש בשיטת סיעור מוחות

על פי מתודולוגית הDT אין פתרון אחד ויחיד לכל בעיה. לאחר הגדרת האתגר יש לגבש חלופות. שלב זה חיוני להשגת תוצאות מיטביות גם אם הפתרון נראה פשוט, או שכבר נוסה בעבר. ההסתכלות המחודשת על האתגר מזוויות שונות, על ידי אנשי מקצוע שונים המביאים איתם רעיונות שונים ומעולם תוכן שונה, עשויה להניב תוצאות מעניינות – תוצאות בלתי צפויות שיעניק יתרון בעולם התחרותי שאנו חיים בו. לסיעור המוחות הזה חשיבות רבה ביצירת חדשנות.

4.   בניית אבטיפוס:

תכנון ובנייה על פי הפתרון הנבחר

מתוך החלופות שהוצעו, נבחר הפתרון המתאים ביותר. זהו שלב הסינון מתוך החלופות והרעיונות הרבים שהועלו. החלופות שנבחרו עוברות ליטוש, איחוד ובחינה. המיוחד בתהליך זה הוא שהוא אינו ליניארי וגם לא רציונאלי- התהליך היוריסטי (Heuristic). במהלך התכנון נעים המתכננים שוב ושוב בין המיקרו למקרו ובין הקונספט לפרטים, תוך בחינה מחודשת של כל שלב ושלב. בסוף השלב מוכן הפתרון להתנסות הראשונה של הלקוח.

5.   בחינת המוצר:

פיילוט של הפתרון בסביבתו האמיתית

קבוצת המשתמשים המקורית, אשר עליה בוצעה התצפית, מתנסה בפתרון תוך שימוש במחוון להערכת התוצר. תהליך זה מלווה בתצפית אמפאטית כמו בשלב הראשון ויכול להיות גם מלווה בראיונות אישיים עם המשתמשים. מומלץ לתעד את התצפית בוידיאו או בכל מדיה אחרת רלוונטית לניתוח התוצאות בהמשך.

6.   הערכת התוצר:

בדיקת מידת המענה לצורך והערך המוסף ללקוח

כל הפרמטרים הבאים נבדקים בשלב השישי לפני המעבר ליצור סדרתי או הפצתו של הפתרון:

·      אופן השימוש: הנדסת אנוש- ארגונומיה. עד כמה היה הפתרון נוח וידידותי למשתמש. עד כמה הוא מזמין ומחצין את אופן השימוש בו.

·      תרבות: משמעות הפתרון במובן החברתי הרחב. האם מסמל סטאטוס, אמירה חברתית אופנתית. 

·      מקום: מידת ההתאמה לסביבה. עד כמה מותאם למקום ולתנאים השוררים בו.

·      זמן: תדירות ומשך השימוש בו. איך הוא מגיב או משתנה לאורך זמן. מהו תהליך הבליה המתרחש תוך כדי השימוש בו.

·      ערך: מהו הערך המוסף של המוצר מעבר לערכו הפונקציונאלי. האם נותן למשתמש תחושה או ערך נוסף מעבר למענה על הצורך הפונקציונאלי. האם טומן בחובו מסר חברתי, גלובאלי, או מוסרי.