אנטי שביר ולמידה אנתרופוגוגית

אנטי שביר מוגדר כ"דבר שניעור ומגיב ונוקט פיצוי יתר לנוכח גורמי לחץ ונזק" ("אנטי שביר", טאלב, 2014, ע' 74).

לא תתכן הגבה ונקיטת פיצוי לנוכח גורמי לחץ ונזק ללא למידה. האנטי-שביר אוהב אקראיות וחוסר ודאות, אוהב טעויות, מסוג מסוים, מהותו היא למידה, לכן מפתיע שאין הנושא מטופל בספר. 

האנטי-שבירות היא תכונה ייחודית המאפשרת להתמודד עם הבלתי נודע, לעשות דברים בלי להבין אותם- ולעשות אותם היטב. לא ניתן לקיים תכונה זו בלי זהות ייחודית ומגובשת.

האנטי-שבירות היא גישה שיטתית וכללית לקבלת החלטות לא-ניבוייות, בתנאים של חוסר ודאות-בכל מקום שהבלתי נודע מושל בו, בכל מצב יש בו אקראיות, הפתעה, חוסר שקיפות או הבנה חלקית של הדברים. קבלת ההחלטות חייבת להיות מבוססת ערכים ושיקול דעת.

נקיטת פיצוי לנוכח גורמי לחץ ונזק, קבלת ההחלטות חייבת להיות מבוססת ערכים ושיקול דעת וזהות ייחודית ומגובשת, הם תוצרי הלמידה האנתרופוגוגית.

אנתרופוגוגיה: למידת האדם. למידה השמה את פיתוחו המקיף של האדם במרכז, ללא תלות בגילו הביולוגי. האבחנה בין למידת ילדים ללמידת מבוגרים אינה רלוונטית יותר, כי ההבדלים בין המבוגרים לילדים הולכים ונעלמים. יש להתייחס אל הילד הלומד כמו אל מבוגר ולשניהם כאל אדם.

אנתרופוגוגיה: Anthropogogia /Anthropogogy: 

מיוונית- Antropos άνθρωπος  פירושו אדם ו-άγω  Agoge פירושו מוביל (הובלה).

תורת לימוד האדם: הובלת האדם ללמידה. 

ניר גולן, מומחה לחינוך ומנהיגות, מציע הגדרה חדשה לאנתרופוגוגיה: "הובלת האדם ללמידה משמעותית הניתנת ליישום מיידי בהתנהגותו" (2014). למידה אנתרופוגוגית מייצרת פיצוי יתר לשינוי דרך הפיכת הלמידה למשמעותית ללומד- בעלת חשיבות מעבר לשינוי, לצורך הספציפי.

למודל האנתרופוגוגי ללמידה משמעותית שישה שלבים, המונחים על ידי דיאלוג אותו מוביל המלמד.

שלבי המודל האנתרופוגוגי ללמידה משמעותית:

1.    Action ביצוע פעולה

2.    Behavior המשגת ההתנהגות

3.    Norm הצגת הנורמה

4.    Value הגדרת הערך הנוסף

5.    Specific Identity גיבוש זהות ייחודית

6.    Teaching לימוד האחר

1.    Action ביצוע פעולה כמענה לצורך פנימי או חיצוני בפעם הראשונה:

זיהוי ושיקוף הצורך ללומד, בכדי לגרום לו לבצע פעולה אשר לא ביצע בעבר. הלומד מבצע את הפעולה בפעם הראשונה בעזרת הנחייה (חניכה) מגורם מקצועי. הלומד חווה את תוצאות הפעולה כמענה לצורך.

·       תוצאת השלב: הסכמה על הצורך לקראת ביצוע הפעולה וביצועה בפעם הראשונה.

2.    Behavior חזרה על ביצוע הפעולה תוך ידיעת התוצאה והמשגת הפעולה להתנהגות:

ביצוע חוזר של הפעולה תוך ציפייה ברורה למדדים כמותיים ואיכותיים, על סמך הניסיון הקודם. תיאור הפעולה החוזרת והמשגתה להתנהגות הניתנת לשחזור או לשיפור.

·       תוצאת השלב: התנהגות מומשגת ומבוצעת כמצופה.

3.    Norm הצגת הנורמה -הפיכת ההתנהגות לנורמה:

הצגת דפוס ההתנהגות החוזר על עצמו כנורמה. הנורמה מוגדרת כצפייה להתנהגות עתידית על ידי הלומד או על ידי החברה. נורמה זו מביאה תועלת ללומד ולסובבים אותו. הנורמה הופכת לדרישה.

·       תוצאת השלב: הבנת הלומד את התועלת והסכמתו לביצוע הנורמה כמצופה.

4.    Value הגדרת הערך העומד מאחורי הנורמה:

הגדרת המשמעות ללומד, ההיגיון מאחורי הנורמה, התרומה או ההשפעה של הנורמה על הלומד והסביבה. הערך הופך לעקרון מנחה בהפעלת שיקול דעת בזמן קבלת החלטות. ככל שהערך בעל השפעה רחבה יותר ולטווח הארוך יותר, הוא הופך להיות משמעותי יותר.

·       תוצאת השלב: הגדרת הערך המנחה את התנהגויות הלומד.

5.    Specific Identity גיבוש זהות אישית ייחודית:

הטמעת הערך במכלול הערכים אשר מגדיר את זהותו הייחודית של הלומד. הערכים באים לידי ביטוי בהתנהגות הלומד ומייצרים זהות אישית ייחודית. הלומד יודע לתאר את הערך ואופן תרומתו לזהותו ולסובבים אותו.

·       תוצאת השלב: מגובשת זהות ייחודית ללומד

6.    Teaching לימוד האחר דרך המודל האנתרופוגוגי:

לימוד וחניכת האחר על-ידי הלומד. הלומד הופך למלמד. הלומד משתמש בניסיונו האישי כמודל לחיקוי ומימוש זהותו הייחודית כמלמד. הוא מיישם את המודל האנתרופוגוגי ללמידה משמעותית על לומד חדש. 

·       תוצאת השלב: המשכיות תהליך לימוד המודל האנתרופוגוגי ללמידה משמעותית.

טאלב מביא לדוגמה את ההידרה המיתולוגית, שבכל פעם שהיו כורתים אחד מראשיה, שניים אחרים צמחו במקומו, ועל כן, היא אהבה להינזק. דוגמה אחרת שמביא טאלב היא האופן שבו חיידקים פיתחו חיסון לאנטיביוטיקה, וכך יצאו מהמשבר חזקים הרבה יותר מאשר קודם לכן, על כן, מערכת זקוקה לכשלים, כיוון שההתמודדות עימם תורמת לשיפורה ולשימורה (שם, ע' 106). היעדר טלטלות פוליטיות ואפילו מלחמות, מאפשר לחומרים נפיצים ולנטיות נפיצות להצטבר מתחת לפני השטח, וכשמתרחשת תוצאה בלתי צפויה, ממדיה ונזקה גדולים לאין שעור. דוגמה כזו היא למשל מלחמת העולם הראשונה, שארעה לאחר קרוב למאה שנה של שלום יחסי באירופה (שם, ע' 140).

הלמידה האנתרופוגוגית היא המנגנון אשר תומך בתהליך האנטי-שבירות ומייצר אותו

לא תתכן אנטי-שבירות ללא למידה!!! 

מושג הלמידה היה אמור לבוא לידי ביטוי באמירה "מה שלא הורג מחשל". לפיכך, לחצים (במידה) הם גורם חיובי למערכת מורכבת. שכן, מערכות מורכבות נחלשות ואפילו מתות כששוללים מהן גורמי לחץ (טאלב, 2014, ע' 27). לא תתקיים למידה אנתרופוגוגית ללא הגדרת צורך ברור ומוגדר ללומד. גורם לחץ הוא אחד הגורמים העוצמתיים היותר לתהליך הלמידה.

טאלב (ע' 122) מדגיש כי מערכות קטנות הן "אנטי שבירות" בהרבה ממערכות גדולות, ולמעשה, הגדול נועד להישבר! תכונה זו תקפה לגבי תאגידים גדולים, יונקים גדולים מאוד וממשלים גדולים. בשלב השלישי במודל האנתרופוגוגי ללמידה משמעותית, מוצגת ללומד הנורמה אשר ממשיגה בצורה חברתית את התנהגות הלומד מהשלב השני. הנורמה מייצרת את שייכות הלומד למערכת גדולה יותר- חברתית. אך מיד בשלב הרביעי והחמישי במודל יש עיסוק בערך ובגיבוש זהותו הייחודית של הלומד- הפיכתו למערכת קטנה ו"אנטי-שבירה" יותר מאותה מערכת חברתית גדולה לה השתייך בשלב השלישי.

טאלב מדגיש כי אנטי שבירות איננה הסתגלות. הסתגלות משמעה התאמה למציאות משתנה בעוד אנטי שבירות יוצרת פיצוי יתר לשינוי. כיום ידוע שהתרבות משתנה במהירות, לכן בימינו על החינוך להיות תהליך שנמשך כל החיים ובמהלכו יש לגלות את הבלתי ידוע ולא להקנות את הידוע.

השינוי הוא הצורך העיקרי ללמידה והוא מהותה:

טאלב קובע שכל דבר שיש בו רוח חיים ניחן באנטי שבירות מסוימת. גוף האדם יכול ליהנות מגורמי לחץ ולהתחזק עד לרמה מסוימת, אבל, חומר שאיננו חי נוטה להישבר או לסבול מעייפות החומר. לעתים, קיימת סתירה בין אנטי שבירות של המערכת לבין אנטי שבירות של הפרטים בתוכה, ולעולם ישרור מתח בין האינטרסים של היחיד לאלה של המכלול. סתירה זו מהווה את מהות במעבר משלב הערך לשלב גיבוש הזהות הייחודית. הלומד היחיד לוקח את הערך העומד מאחורי הנורמה ומקובל על המערכת והופך אותו למרכיב בזהות הייחודית שלו, סולם ערכים ייחודי, זהות ייחודית, מצפון.

פעמים רבות מתקיימת אנטי השבירות של המערכת על חשבון יחידים. מערכות מקריבות חלקים שבירים בתוכן למען חיזוק האנטי שבירות שלהן. הם משלמים את המחיר ובזכותם המערכת משתפרת ומתחזקת (שם, ע' 107-106). ככל שהלומד יתחזק בתהליך הלמידה האנתרופוגוגי, הוא יהפוך מקורבן של המערכת למוביל, מנהיג של המערכת.

הבעיה עם ה"אנטי שבירות" היא שבני האדם אינם אוהבים טעויות. אנו נתונים להטיה שכלית הסולדת מאנטי שבירות. כתוצאה מכך,הימנעות מטעויות קטנות הופכת את הגדולות לחמורות יותר! (טאלב, 2014, ע' 117). קושי זה נפתר במודל בעזרת העיקרון המנחה ללמידה אנתרופוגוגית: לגיטימציה לטעויות: המלמד מעודד את הלמידה מהטעויות שקורות בתהליך. טעות מזוהה כהזדמנות מעולה ללמידה, תוך ניתוח הגורמים והמשגתם למדדים כמותיים ואיכותיים ולמניעת הטעות בפעם הבאה. הן "שבירות" והן "אנטי שבירות" ניתנים למדידה מספרית כמותית בעזרת ניתוח רשתי של מערכת. טאלב (2014, ע' 31) מדגיש כי בעוד שסיכון לא ניתן למדידה, בייחוד לא סיכון הקשור לאירועים נדירים, הרי ש"שבירות" (ולכן גם "אנטי שבירות") היא דבר שניתן למדוד היטב. הסבר זה מעצים את חשיבות הגדרת המדדים הכמותיים והאיכותיים לשיפור מתמיד ביכולת הביצוע בשלב השני של המודל.

לסיכום:

בשלבים 1-4 מתקיים תהליך שיפור יכולת הביצוע- תהליך קבלת החלטות משופר בעקבות: הבנת הצורך או השינוי, ביצוע ראשון, הפיכתו להתנהגות מדידה, הבנת הנורמה, זיהוי הערך ואופן השפעתו הייחודית על קבלת ההחלטות, הבחירה. בשלבים 4-5 מתבצע תהליך יצירת עצמנו מחדש- הגדרת זהות ייחודית כל פעם מחדש לאור למידת ערך חדש והטמעתו כחלק מזהותנו הייחודית. בשלב החמישי מגובשת תפיסת העולם מחדש- הרחבת יכולת ההשפעה ולקיחת אחריות של הלומד על עצמו ועל הסובבים אותו. בשלב השישי והאחרון הלומד הופך להיות משמעותי- דרך לימוד האחר. בשלב זה ממצה הלומד את כל כישוריו ומהווה דוגמא אישית ללומד שבא אחריו. התהליך הנ"ל הוא ביטוי קונקרטי ומעשי למודל האנטי-שבירות ותוצריו מהווים תשתית מוחשית למושג.

מקורות

טאלב ניקולס נסים (2014), אנטי שביר, איך לשרוד ולנצח בעולם של ברבורים שחורים, אור יהודה: דביר.