(המשך) הקפיטליזם הורג את מדעי הרוח The Capitalism kills the faculty of Humanities

הסיבה העיקרית לירידה בדרישה ללימודי מדעי הרוח היא הקפיטליזם. בחברה המערבית הקפיטליסטית, יש דרישה חד משמעית לפרקטיות ולרווחיות: כל מה שאינו ניתן לתרגמו לכסף הופך להיות חסר משמעות. במציאות כיום כל דבר נמדד בערכו הכספי בלבד. 

הבורגנות טיפחה את האנוכיות והרכושנות. כך מחקה את כל הערכים המוסריים הנעלים ששיקפו את התפיסה ההומנית של שותפות להווית החיים עלי אדמות. כתוצאה מכך נמחק הצורך במדעי הרוח.

אם נחזור לתקופת יוון נראה כי הפילוסופים היוונים באתונה עסקו גם הם בשאלת ההצלחה, והציעו אמת מידה אחרת למדידתה. בעבורם- שאלת ההצלחה איננה נמדדת בטיפוס בסולם הקריירה, אלא באישיות שהצליח האדם לגבש. תפקידו של האדם הוא לגבש את אישיותו במהלך חייב- עליו לבצע סדרת פעולות אשר בעזרתן תגובש אישיותו וככל שהיא תהיה יותר מאוזנת, הצלחתו האישית גדלה.

כאן נכנס לפעולה מודל SIL ללמידה משמעותית:

1.    Action ביצוע פעולה

2.    Behavior המשגת ההתנהגות

3.    Norm הצגת הנורמה

4.    Value הגדרת הערך

5.    Specific Identity גיבוש זהות ייחודית

6.    Teaching לימוד האחר

בשלב החמישי מגובשת זהות ייחודית ללומד ובשלב השישי הוא תורם לסביבה ומלמד את האחר.

על פי סוקרטס, אפלטון ואריסטו, האדם לא רק יוצר בעזרת האישיות שלו, הוא גם יוצר את האישיות שלו. יצירת האישיות ויצירה בעזרת האישיות באים לידי ביטוי בשלבים 4 ו-5.

בשלב 4 לומד האדם את הערך העומד מאחורי הנורמה ובכך מפנים אותו והופך אותו לחלק מאישיותו. בשלב 5 הוא ממקם את הערך בסולם הערכים האישי שלו ובכך מייצר זהות ייחודית לו. במקביל הוא בודק מה הוא הביטוי של הזהות הייחודית לו על הסובבים אותו ובכך הוא יוצר בעזרת האישיות שלו. הוא מזהה את מצפונו ופועל לפיו ומשפיע על הסובבים אותו. 

יש להציב את המודל הסוקרטי ואת מודל SIL כבסיס לחשיבה מחודשת, על תפקידם של מדעי הרוח בחינוך לחיים,  ויצירת עצמאות מחשבתית: חשיבה ביקורתית וגמישות. הנחת היסוד היא, שיש לכולנו "שאיפה למשמעות", ואנחנו נעשים מאושרים רק מתוך הרגשה שמגשימים אנו את משמעותנו. תפקידו של המורה לייצר בעזרת דיאלוג "שיח לגילוי העצמי', להביא לידי מודעותו של הלומד את מה שידוע לו בליבו, ולא להרוות אותו באינפורמציה. יש לשקם בעזרת האנתרופוציאליזם את הערכים המוסריים הנעלים ששיקפו איזושהי תפיסה של שותפות להוויה הזאת של החיים עלי אדמות. בעזרת מודל SIL יש לעזור לכל אדם לגלות את זהותו הייחודית.  

הקפיטליזם הורג את מדעי הרוח The Capitalism kills the faculty of Humanities

הסיבה העיקרית לירידה בדרישה ללימודי מדעי הרוח היא הקפיטליזם. בחברה המערבית הקפיטליסטית, יש דרישה חד משמעית לפרקטיות ולרווחיות: כל מה שאינו ניתן לתרגמו לכסף הופך להיות חסר משמעות. במציאות כיום כל דבר נמדד בערכו הכספי בלבד. 

הבורגנות טיפחה את האנוכיות והרכושנות. כך מחקה את כל הערכים המוסריים הנעלים ששיקפו את התפיסה ההומנית של שותפות להוויית החיים עלי אדמות. כתוצאה מכך נמחק הצורך במדעי הרוח.

מה שנותר הוא ערך החליפין: כמה כל דבר עולה. אפילו חיי המשפחה מוסחרו, בהופכם להיות אמצעי להעברת הון מדור לדור ולא יותר. 

הבורגנות יצרה את המושג משאבי אנוש Human Resources, האדם כמשאב, חסר זהות ייחודית, הפועל מנוהל כתקן, כשעות עבודה (Man month) ולא כיצור אנושי.

   

למדעי הרוח מיוון הקדומה ועד אירופה של סוף המאה ה-19 היה תפקיד חינוכי בלבד: פיתוחה של תודעה היסטורית. תפקידם העיקרי של מדעי הרוח היה לשפר את מוסרית היחיד ואת החברה. בעזרת מדעי הרוח בוצע החינוך לערכים.

סוקרטס, המחנך הדגול, לא הנחיל לתלמידיו מקבץ של דוגמות, אלא עמל לפתח אצלם את יכולות השיפוט העצמאיות: חשיבה ביקורתית וגמישות.

שתי מיומנויות אלו מוגדרות במיומנויות קריטיות גם במאה ה21 ליצירת אדם, לומד ועובד עצמאי.

ההוראה הסוקרטית מקדמת את העיקרון הדמוקרטי לפיו לכל אחד יש מה לתרום לאמת ולכל אחד יש חובה מוסרית לחיות חיים של בחינה עצמית, חיים של בחירוֹת מוּדעוֹת.

הנחת היסוד למודל SIL (Significant Individual Learning model) אשר פותח ע"י ניר גולן, מומחה לחינוך ומנהיגות, היא שיש לנו "שאיפה למשמעות", ואנחנו נעשים מאושרים רק מתוך הרגשה שמגשימים אנו את משמעותנו. תפקידו של המורה לייצר בעזרת דיאלוג "שיח לגילוי העצמי", להביא לידי מודעותו של הלומד את מה שידוע לו בליבו, ולא להרוות אותו באינפורמציה. בעידן הדיגיטלי, כאשר המידע זמין לכל אחד כל הזמן, מועצם תפקידו של המורה ביצירת הדיאלוג על בסיס מדעי הרוח.

עם עליית התפיסה המדעית בסוף המאה ה-19, רוקנה האנושיות מתוכן והאדם נשאר ללא תקווה וללא הדרכה מוסרית. האתיקה שאמורה להנחות את התנהגותם של בני אדם בעולם אנושי נעלמה יחד עם מדעי הרוח. נוצר עולם מכני שבו פועלים ומתקיימים רק אובייקטים וכוחות. האתיקה הפוסט-מודרנית מתה. אין למדעי הרוח הצדקה קיומית, אין בהם צורך יותר בעולם הקפיטליסטי החומרני. החומר הפך להיות השליט והרוח מתה. 

על פי האנתרופוציאליזם הבורגנות בחסות הקפיטליזם השתלטה על המדינה ומנצלת אותה רק לטובת האינטרסים שלה. נוצר קשר ישיר בין הבורגנות למנהיגות הפוליטית. הבורגנות הולכת וצוברת יותר ויותר הון. מכיוון שהבורגנות והפוליטיקה מקדשים רק את ההון, המוסר והרוח נדחקו לחלוטין.

הפועלים המנוצלים הופכים יותר "שקופים": הם עצמם מזדהים עם מוצר עבודתם, מתרחקים מהטבע, ובסופו של דבר, מתנכרים לעצמם ולטבעם כבני אנוש. הפועלים מאבדים את זהותם הייחודית. הניכור הזה הפך להיות גם נחלתם של בעלי המפעלים ובעלי ההון שנעשים אף הם מנוכרים לעצמם כבני אנוש: כל מה שמעסיק אותם הוא הגדלת הרווח והעצמת ההון שברשותם. הם מזהים את ייחודם או משמעותם דרך הונם בלבד. 

יש להשיב בדחיפות את השיח המוסרי לעשייה היומית דרך שיקום מדעי הרוח ושיפור איכות ההוראה. כדי לשנות באמת את מצב מדעי הרוח, יש לדאוג לכך שבמוסדות להשכלה גבוהה יהיו יותר מורים שההוראה חשובה להם. זהו האתגר המרכזי של רבים מהמרצים. כאשר העיסוק בהומניות אינו רק מדעי אלא גם חינוכי, הרי שהמרצה הוא גם מחנך – אדם הרואה את תפקידו לא רק כמוסר של ידע אובייקטיבי, אלא כמי שאמון על הפיתוח המוסרי של תלמידיו. חשוב לציין שהחינוך שעליו מדובר כאן אינו הנחלת תפיסת העולם של המרצה למאזיניו, אלא טיפוח יכולות החשיבה והביקורת העצמאיות שלהם. 

Anthropocialism: The new Socialism

Capitalism remains a deeply exploitative and ecologically disastrous way of organizing social life. The world today needs a major change: become more human. Capitalism continues to operate under the same structural compulsions, producing the same catastrophic consequences as before. It remains ridden with crises and congenitally unable to subordinate its achievements to the needs of human beings, unable, despite its prodigious productive abilities, to offer even bare survival to vast majorities in the world it dominates.  Anthropocialism is the new solution: a combination between Anthropogogy and Socialism. Anthropogogy: The study of human learning

(Greek) – Anthrop (άνθρωπ) means people and Agy (άγω) means to conduct / lead.

Nir Golan, an educational and leadership expert, suggests combining the educational approach into one global term, Anthropogogy: to mean human learning. Teaching should be carried out alongside the comprehensive development of the human being regardless of his/her biological age or global location. The distinction between a local learning and a national learning is not relevant because the differences between people around the world are disappearing. Therefore, all learners should be treated like a global learner. Despite its current apotheosis, capitalism has resolved none of the problems which have for more than a century and a half given sustenance to socialist aspirations and struggles.  The logic favoring a worldwide transition to socialism remains as compelling today as it has ever been.

So it is now with Anthropocialism.  Pointing to the human tragedy that capitalism's continued existence now portends for humankind, this is how Chomsky has put it in his characteristically simple manner: "At this stage of history, either one of two things is possible.  Either the general population will take control of its own destiny and will concern itself with community interests, guided by values of solidarity, sympathy, and concern for others, or, alternatively, there will be no destiny for anyone to control." 

According to Golan, Anthropogogy has four basic principles:

1. The independent learner: the perception of oneself as an independent entity. A person sees him/herself as someone who is self-directed; choosing what to learn, how much and how to learn it. The role of the teacher is not to give ready answers to predetermined questions, but to help the learner find out for him/herself what the important questions are and how to answer them. Through these questions, the dependence – independence conflict will decrease and there will be fewer objections to learning.

 2. Adapting learning to that person's needs: the person is ready to learn when he/she needs that specific learning process, and it is incorporated into daily tasks and social functioning. He/she sees that the learning process serves his/her personal development. Since every person has their own characteristics and needs, therefore, the most effective way of learning is to adapt learning to the needs and characteristics of that individual person with reference to their emotional and mental components, and not only to cognitive and behavioral aspects. When, with globalization, just about every state is following the same destructive logic, domestic struggles against that common logic can be the basis of a new internationalism. But looking for that internationalism must not be an excuse for giving up on local national struggles.  The main arenas of struggle against global capitalism still remain local and national.  "Workers of all countries unite" remains the motto but this "unity" obviously begins at home.  There is a growing space for common transnational struggles, but the established order has still to be primarily fought on our own home pitch. 

3. Renovating learning: In the digital age where there is widespread availability of network information, learning should give news and added value to the learner. People approach learning in possession of their life experiences. For learning to be more significant, the learner needs to connect the current learning knowledge with his/her prior knowledge. As such, educators have to find out the prior knowledge of the person and his/her previous experiences in order to connect it to the learning experience and not teach him/her things they already know. Thus the person who teaches should renovate learning.

4. Immediate and practical learning: The main motive for human learning is for problem solving. The learner has a need for the immediate application of the learned material, so learning has to be more focused in giving solutions to the particular problem. Learning which cannot be implemented immediately is perceived as a waste of time.

The world today needs a major change: become more human. Freedom in this field can only consist in socialized man, the associated producers, rationally regulating their interchange with nature, bringing it under their common control, instead of being ruled by it as by a blind power; and achieving this with the least expenditure of energy and under conditions most favorable to, and worthy of, their human nature. 

הפתרון: אנתרופוציאליזם Anthropocialism

הבורגנות בהביאה את העולם ואת החברה האנושית לקיטוב כל-כך גדול, למעשה הצעידה את העולם קדימה, לפתרון העתידי. הפתרון על פי האנתרופוציאליזם יהיה כזה שיביא לידי כך שהפועלים אכן ישתלטו על העולם, ויהפכו את העולם נשלט על ידי אנשים ולא על ידי ממון.

תפקיד הבורגנות

לבורגנות יש תפקיד היסטורי, ובאורח פרדוקסלי, זהו תפקיד חיובי. יתרה מזו, לא רק שהיא מנצלת את הפועלים עד כדי כך שהללו ימרדו לבסוף, אלא שלמעשה, הבורגנות גם מכינה את השטח למרידה הזאת. היא יוצרת את "הכפר הגלובלי", כשהיא מקיימת מסחר בינלאומי ומבקשת למצוא כל העת דרך כיצד להרוויח הון על-ידי מסחר עם מדינות נוספות ועם אוכלוסיות נוספות, אך בכך היא מוחקת את התפיסה המאוד פרובינציאלית של החיים, שנתקיימה בזמן הפאודליזם ומעמידה במקומה תודעה אוניברסלית אשר מכשירה את הקרקע לכך שהפועלים, כמעמד אוניברסלי, יבטלו את כל היסודות הבודדים אשר חוצצים בין אוכלוסיות שונות בעולם.

הבורגנות יצרה תשתית לחשיבה גלובלית וליצירת מעמד פועלים גלובלי.

על פי האנתרופוציאליזם הבורגנות מקנה תרבות מערבית לתושבים בחלקים בלתי מפותחים של העולם. בכך היא מזרזת תהליך המרידה האוניברסלי.

תפקיד הפרולטריון

בפרולטריון קיים, אפוא, כבר גרעין של החברה העתידית, אותה חברה שהאנתרופוציאליזם שואף להגיע אליה, חברה נטולת מעמדות. מעבר לכך, קיים גם גרעין נוסף: מכיוון שאין להם רכוש. הרי הפועלים מהווים מודל של האדם בחברה העתידית. אותו אדם לא יזדקק לרכוש, לא ירצה רכוש ולא יהיה בעל רכוש. אמנם תהיה לו נגישות אל אובייקטים שבהם ישתמש, אבל הם לא יהיו שלו במובן הבורגני החיובי של "אני משתלט על משהו ולכן הוא שלי ולכן הוא משקף את היותי אדם".

התודעה האוניברסלית כי לפרולטריון אין לאום, כיוון שאין לו שום תחושה של שייכות לאיזשהו לאום: ולכן הוא מהווה כבר את המודל של האדם בעולם העתידי, שלא ירגיש עצמו שייך לאיזשהו גוף שיבדיל בינו לבין האחרים ויחצוץ בינו לבין זולתו.

שלבים בתהליך

הפרולטריון נעשה יותר מנוצל ומנוכר ובעל תודעה מעמדית הולכת וגוברת.

בשלב ראשון, אנחנו מוצאים פועלים במספר בתי מלאכה ומפעלים, כאשר כל אחד מהם עדיין תופס את עצמו כיחיד מול בעל המפעל, מול המעסיק. כלומר, בשלב זה, הפועל איננו ער לכך שיש לו אינטרס משותף עם זולתו שעובד איתו, עם זולתו שעובד במפעל השכן ועם זולתו שהוא פועל בארץ אחרת. 

בשלב השני, הפועלים מתחילים להתאחד ולהתאגד, לאו דווקא מתוך תודעה מעמדית, אלא כדי לעזור זה לזה, למטרות של עזרה הדדית, וזאת, בדרך כלל, טוען מרקס, על פי תחומים של מיומנות. לזכותם של הבורגנים שהם יצרו עולם מאוד אוניברסלי, בנו רכבות והחדירו את אמצעי התקשורת, הדפוס והעיתונים. כל אלה מנוצלים כבר בשלב הזה על-ידי הפועלים, כאשר הם מתחילים לתקשר ולנסוע ממקום למקום ולהכיר בכך שקיימים פועלים כמותם שנמצאים באותו מצב כלכלי וחברתי נורא כפי שהם מצויים בו.

השלב השלישי, יצירת ארגונים לאומיים, על בסיס של עזרה הדדית. פה מגבש הפרולטריון זהות לאומית ומזהה את מאבקו מול השלטון המקומי.

השלב הרביעי, מתרחש כאשר הארגונים הלאומיים השונים מפתחים ביניהם קשרים ויוצרים את הארגונים הבינלאומיים: כאן מתפתחת התודעה הגלובלית. תודעה זו היא תוצר של השימוש בתקשורות, בתחבורה, של השינוי בהוויית הפועל, בכך שהפועלים הגיעו לידי הידברות זה עם זה.

לאורך כל התהליך יש לפתח מחדש את זהותו הייחודית של כל פועל בעזרת מודל .SIL

שלבי המודל:

1.   Action ביצוע פעולה

2.   Behavior המשגת ההתנהגות

3.   Norm הצגת הנורמה

4.   Value הגדרת הערך הנוסף

5.   Specific Identity גיבוש זהות ייחודית

6.   Teaching לימוד האחר

פירוט:

1.   Action ביצוע פעולה כמענה לצורך פנימי או חיצוני בפעם הראשונה:

זיהוי ושיקוף הצורך ללומד, בכדי לגרום לו לבצע פעולה אשר לא ביצע בעבר. הלומד מבצע את הפעולה בפעם הראשונה בעזרת הנחייה (חניכה) מגורם מקצועי. הלומד חווה את תוצאות הפעולה כמענה לצורך.

·      תוצאת השלב: הסכמה על הצורך לקראת ביצוע הפעולה וביצועה בפעם הראשונה.

2.   Behavior חזרה על ביצוע הפעולה תוך ידיעת התוצאה והמשגת הפעולה להתנהגות:

ביצוע חוזר של הפעולה תוך ציפייה ברורה למדדים כמותיים ואיכותיים, על סמך הניסיון הקודם. תיאור הפעולה החוזרת והמשגתה להתנהגות הניתנת לשחזור או לשיפור.

·      תוצאת השלב: התנהגות מומשגת ומבוצעת כמצופה.

3.   Norm הצגת הנורמה -הפיכת ההתנהגות לנורמה:

הצגת דפוס ההתנהגות החוזר על עצמו כנורמה. הנורמה מוגדרת כצפייה להתנהגות עתידית על ידי הלומד או על ידי החברה. נורמה זו מביאה תועלת ללומד ולסובבים אותו. הנורמה הופכת לדרישה.

·      תוצאת השלב: הבנת הלומד את התועלת והסכמתו לביצוע הנורמה כמצופה.

4.   Value הגדרת הערך העומד מאחורי הנורמה:

הגדרת המשמעות ללומד, ההיגיון מאחורי הנורמה, התרומה או ההשפעה של הנורמה על הלומד והסביבה. הערך הופך לעקרון מנחה בהפעלת שיקול דעת בזמן קבלת החלטות. ככל שהערך בעל השפעה רחבה יותר ולטווח הארוך יותר, הוא הופך להיות משמעותי יותר.

·      תוצאת השלב: הגדרת הערך המנחה את התנהגויות הלומד.

5.   Specific Identity גיבוש זהות אישית ייחודית:

הטמעת הערך במכלול הערכים אשר מגדיר את זהותו הייחודית של הלומד. הערכים באים לידי ביטוי בהתנהגות הלומד ומייצרים זהות אישית ייחודית. הלומד יודע לתאר את הערך ואופן תרומתו לזהותו ולסובבים אותו.

·      תוצאת השלב: מגובשת זהות ייחודית ללומד.

6.   Teaching לימוד האחר דרך המודל האנתרופוגוגי:

·      לימוד וחניכת האחר על-ידי הלומד. הלומד הופך למלמד. הלומד משתמש בניסיונו האישי כמודל לחיקוי ומימוש זהותו הייחודית כמלמד. הוא מיישם את המודל האנתרופוגוגי ללמידה משמעותית על לומד חדש. תוצאת השלב: המשכיות תהליך לימוד המודל האנתרופוגוגי ללמידה משמעותית.

·      מניעת המצב של מחיקת זהות מעמד הפועלים

סיכום

יש לעזור לפועל לגבש את הזהות הייחודית שלו, לתת לו מענה לצרכיו השונים, לחדש עבורו ולאפשר לו ליישם את המענה מידית. על הפועל להרגיש כי משקיעים ומפתחים אותו באופן אישי. הדרך היחידה למנוע התנגשות בין המעמדות היא דרך העיקרון של האנתרופוציאליזם שהאדם, בן האנוש, אמור להיות במרכז. יש לשקם בעזרת האנתרופוציאליזם את הערכים המוסריים הנעלים ששיקפו איזושהי תפיסה של שותפות להוויה הזאת של החיים עלי אדמות. בעזרת מודל SIL יש לעזור לכל אדם לגלות את זהותו הייחודית.

זרם חדש: אנתרופוציאליזם Anthropocialism

על פי האנתרופוציאליזם הבורגנות בחסות הקפיטליזם השתלטה על המדינה ומנצלת אותה רק לטובת האינטרסים שלה. נוצר קשר ישיר בין הבורגנות למנהיגות הפוליטית וכתוצאה מכך הבורגנות הולכת וצוברת יותר ויותר הון.

הפועלים המנוצלים הופכים יותר "שקופים": הם עצמם מזדהים עם מוצר עבודתם, מתרחקים ממהותם, ובסופו של דבר, מתנכרים לעצמם ולטבעם כבני אנוש. הפועלים מאבדים את זהותם הייחודית. ניכור זה הפך להיות גם נחלתם של בעלי המפעלים ובעלי ההון שנעשים אף הם מנוכרים לעצמם כבני אנוש: כל מה שמעסיק אותם הוא הגדלת הרווח והעצמת ההון שברשותם. הם מזהים את ייחודם או משמעותם דרך הונם בלבד.

מטרת האנתרופוציאליזם להחזיר לאדם באשר הוא את זכויותיו ואת זהותו הייחודית, לכן נקרא הזרם החדש אנתרופו (Anthropos) אדם, בשילוב עם סוציאליזם: אנתרופוציאליזם. 

הקיטוב והתחרות

הקיטוב בין מעמד הפועלים לבעלי ההון הולך וגדל. הסיבה העיקרית היא תחרות. הבורגנים מתחרים זה בזה בכדי להגדיל את הרווח וההון העצמי שלהם. אין תכנון ריכוזי בתהליך הכלכלי, הבורגנים מייצרים הרבה יותר ממה שבאמת נחוץ, הרבה יותר ממה שהציבור יכול לרכוש. כתוצאה מכך שמיוצרים יותר מדי מוצרים, אין לבורגנות יכולת למכור את המוצרים האלה, ולכן היא מנסה לכבוש שווקים ולהציל את הסחורות שהיא מייצרת. כיבוש השווקים נעשה באמצעות פרסומת: שכנוע מעמד הפועלים שיש להם צורך במוצרים, מכירת תדמית ומשמעות לפועלים דרך המוצרים. תהליך זה מוחק עוד יותר את זהותם הייחודית והופך אותם לפס ייצור של צרכנים.

נוצר מעגל קסמים:

1.   ככל שהפועלים מייצרים יותר, הם מוחקים את זהותם הייחודית: הם עצמם מזדהים עם מוצר עבודתם, מתרחקים ממהותם, ובסופו של דבר, מתנכרים לעצמם ולטבעם כבני אנוש.

2.   בכדי להחזיר לעצמם את זהותם הייחודית הם רוכשים עוד מוצרים ומנסים בעזרתם לעצב את זהותם. הדבר מגביר את הצריכה, מגדיל את הייצור ומוחק לחלוטין את זהותם האותנטית הייחודית של הפועלים.

הפועל הופך להיות לצינור שמייצר וצורך מוצרים ללא שום משמעות אמיתית. הוא נעלם בתהליך והופך להיות צינור שקוף. הקפיטליזם מייצר אצל הפועל אשליית בחירה: האדם אינו יכול להתבונן בעולם, אלא דרך המשמעות שהוא נותן לו.

האדם האותנטי בוחר בעולם ותופס אותו כעולם של אפשרויות ולא של עצמים. הבורגנות מעודדת את תפיסת העולם כעצמים והופכת אותו עצמו לעצם, לדומם. הקפיטליזם מעודד את הפועל לתפוס את העולם במונחים של כסף ומוצרים ובכך לתפוס את עצמו כשווה ערך או ממותג דרך מוצרים. מנגנון אשר עליו מתבסס כל מערך הפורסים והשיווק. בצורה זו נמחק מהעובד כל הרובד הערכי והאותנטי שהיה קיים בו.

לאדם האותנטי יש אמת פנימית, המביאה אותו לנהוג כפי שהוא נוהג. מטרת האנתרופוציאליזם להחזיר לפועל את האותנטיות: את הזהות הערכית הייחודית. 

ככל שהתהליך מועצם, והייצור גדול מדי, נוצר עודף, חלק מהמפעלים פושטים רגל ונסגרים, וכתוצאה מכך, יש אבטלה וירידה במשכורות, ולפועלים לא נותר דבר, לא רק כדי להשקיע בחינוך ולשפר את מצב ילדיהם, אלא אפילו כדי לקנות לעצמם אוכל.

עקרון האנתרופוציאליזם

בדרך כלל אם הבורגנות מצליחה לכבוש שווקים, היא מתאוששת בשלב ראשון אך לנוכח תחרות הבורגנים אלה באלה, ובהיעדר תכנון ריכוזי, הרי ששוב נוצר עודף של מוצרים בשוק, שוב פושטים רגל או שמפטרים פועלים, שוב יש אבטלה ושוב הפועלים מוצאים עצמם עם משכורות נמוכות יותר ויותר.

ככל שהפועל מייצר יותר ויותר, כך באורח פרדוקסלי הוא נעשה יותר ויותר עני והבורגני נעשה הרבה יותר עשיר וצובר הון. ככל שהבורגנות צוברת יותר הון היא משקיעה יותר בטכנולוגיה: מייצרת מכונות יעילות יותר המחליפות את הפועל, מייצרות יותר מוצרים בפחות עלויות. הקיטוב, אפוא, הולך וגדל בחברה, ותחת שהפועלים יעלו ברמת חייהם, הרי הם נעשים יותר עניים, והבורגנות נעשית יותר עשירה. ההתנגשות המעמדית היא בלתי נמנעת.

הדרך היחידה למנוע התנגשות זו היא דרך העיקרון של האנתרופוציאליזם שהאדם, בן האנוש, אמור להיות במרכז.

יש לעזור לפועל לגבש את הזהות הייחודית שלו, לתת לו מענה לצרכיו השונים, לחדש עבורו ולאפשר לו ליישם את המענה מידית. על הפועל להרגיש כי משקיעים ומפתחים אותו באופן אישי.

סיכום 

במציאות היום כל דבר נמדד בכמה יש לשלם עבורו. הבורגנות ביטלה דרך טיפוח האנוכיות, את כל הערכים המוסריים הנעלים ששיקפו איזושהי תפיסה הומנית של שותפות להוויה אנושית. נותר זה ערך חליפין: כמה כל דבר עולה. אפילו חיי המשפחה מוסחרו, והפכו להיות אמצעי להעברת הון מדור לדור ולא יותר. הבורגנות יצרה את המושג משאבי אנוש Human Resources, האדם כמשאב, חסר זהות ייחודית, הפועל המנוהל כתקן, כשעות עבודה (Man month) ולא כיצור אנושי. יש לשקם בעזרת האנתרופוציאליזם את הערכים המוסריים הנעלים ששיקפו איזושהי תפיסה של שותפות להוויה הזאת של החיים עלי אדמות. בעזרת מודל SIL יש לעזור לכל אדם לגלות את זהותו הייחודית.

מעגל המנהיגות הסינכרונית Synchronous Leadership Cycle

מנהיג צריך 5 רכיבים:

·      חזון

·      תכנית/דרך

·      יוזמה

·      אומץ

·      תקשורת בינאישית

מעגל המנהיגות הסינכרונית:

שלב 1: בניית החזון

על המנהיג לעשות תהליך אינטגרציה כתוצאה מהצורך בפתרון בעיות (יש מיש) או חדשנות (יש מאין). המנהיגות הסינכרונית היא לפי המצב או הצורך, לכן יש לבצע בדיקת רלוונטיות המנהיג למצב. על המנהיג לזהות את הצורך ברמה העקרונית דרך אינטגרציה של דוגמאות וזיהוי מגמות. עליו להבחין מהו הערך המוסף שלו לתהליך ולהחליט על חזון אשר ייתן מענה לצורך: פתרון בעיות וישלב חדשנות.

שלב 2: בניית תכנית

יצירת מציאות (תחושת הצורך במונהגים) דרך שליטה בכלי תקשורת ובמדיה הדיגיטלית (תקשורת יוצרת מציאות). בשלב זה מייצר המנהיג קודם כל את תחושת הנחיצות בשינוי או בחזון, הוא מחצין ומקצין את הצורך כדי לגייס קואליציה לתהליך. הוא מגייס קבוצת מובילים ויחד איתם בונה את תכנית הפעולה. עליו לזהות מהם הכלים הדיגיטליים הרלוונטיים ליצירת המציאות הגלובלית. 

שלב 3: הובלת צוות

הוצאת התכנית לפועל דרך הובלת צוות המובילים, בעבודת צוות מלאה, תקשורת אפקטיבית ותודעה גלובלית. הפעלת התכנית והובלת המונהגים ליישומה היא בשיטת עבודת צוות. ההוצאה לפועל משולבת בתודעה גלובלית: אילו תהליכים גלובליים משפיעים ומושפעים על התהליך הנוכחי. בשלב זה עליו להקפיד על עבודת צוות ותקשורת בצוות.

שלב 4: חשיבה ביקורתית

החשיבה הביקורתית היא החוליה המחברת לשלב החזון. בשלב זה תבוצע הערכה מחודשת של החזון לאור עבודת הצוות והשינוי בתודעה הגלובלית (הפתרון או החדשנות המובלים על ידי המנהיג). על המנהיג לבצע חשיבה זו באומץ וללא פחד לקבל החלטות חדשות. שלב זה הוא חזרה לחזון וסגירת מעגל: האם ניתן מענה לצורך/ חדשנות.

מנהיגות סינכרונית Synchronous Leadership

מנהיגות סינכרונית היא מנהיגות המותאמת לאירועים ולתהליכים הגלובליים המתרחשים בהווה ועתידים להתרחש בעתיד. היא מסתמכת על אירועי העבר כבסיס ללמידה והפקת לקחים לגבי ההווה והעתיד. המנהיגות הסינכרונית אינה חיה את העבר, היא חווה בסנכרון את ההווה וכך מתווה את העתיד.

הדבר הראשון לו זקוק המנהיג הסינכרוני הוא חזון: חזון הבנוי כדי לפתור בעיות בצורה חדשנית. המנהיג הסינכרוני מזהה את הבעיות הקיימות ונותן להן מענה בצורה חדשנית. המנהיג הסינכרוני מוביל דרך הצורך אך לא בצורה מגיבה ושמרנית, אלא ממנף את הצורך בפתרון בעיות ומשלב בו חדשנות להובלת העולם לכיוונים חדשים. הוא משתמש בצורך כמנוף להנעת השינוי. 

המנהיג הסינכרוני מתרגם את החזון שלו לתכנית אשר מתבססת על תודעה גלובלית מפותחת. תודעה זו היא הסכום של כל התהליכים והאירועים הגלובליים המתרחשים בכל רגע נתון בעולם (בצורה סינכרונית) והמשמעות שלהם.

עוצמת התהליכים נקבעת על-ידי המדיה הדיגיטלית. המדיה הדיגיטלית קובעת את "רוחב הפס" של כל תהליך: מה תהיה עוצמתו ומידת השפעתו, דרך שליטה בהיקפו/התפוצה שלו ובקצב הזרימה שלו. ככל שהאירוע או התהליך מופץ בתפוצה עולמית רחבה יותר ובעוצמה תקשורתית גדולה יותר הוא תופס נפח גלובלי גדול יותר.

המנהיג הגלובלי הוא מומחה בתחום הטכנולוגיה והמדיה הדיגיטלית ולכן משתמש בצורה מושכלת במדיה הדיגיטלית בכדי לעצב ולשלוט בתהליכים הגלובליים השונים, ובאופן מידת הפצתם. המדיה הדיגיטלית משמשת להפצת החזון.

המנהיג הסינכרוני עובד בצוותים מסוגים שונים: מקומיים וגלובליים. לכן עליו להיות מומחה בעבודת צוות ובכל הקשור לתקשורת בין-אישית. הוא מומחה בהבנת התהליכים בצוות, תפקידים בצוות ובעל כישורי עבודת צוות מעולים. הוא מומחה בכלי התקשורת השונים בתוך הצוות ומחוצה לו, ומשתמש בהם בכדי לגייס את השותפים לו בצוות ומחוצה לו לביצוע התכנית ליישום החזון.

המרכיב האחרון הוא חשיבה ביקורתית: עליו להפעיל חשיבה זו לאורך כל הדרך בצורה אמיצה ונבונה. עליו לראות צעד קדימה ללא חשש, תוך התגברות על המכשולים האישיים והחברתיים בקבלת ההחלטות. עליו לקבל החלטות אמיצות תוך הפעלת שיקול דעת וחשיבה ביקורתית.

המנהיג הסינכרוני הוא אדם בעל שילוב של תודעה גלובלית, שליטה טכנולוגית במדיה הדיגיטלית, יכולות עבודה בצוות ותקשורת בין-אישית מעולות, חשיבה חדשנית ומומחה בפתרון בעיות, תוך הפעלת מחשבה ביקורתית.