Zivia Lubetkin as a Synchronous Leader before WW2

צביה כמנהיגה סינכרונית ערב מלחמת העולם השנייה

מנהיגות סינכרונית היא מנהיגות המותאמת לאירועים ולתהליכים גלובליים המתרחשים בהווה ועתידים להתרחש בעתיד. היא מסתמכת על אירועי העבר כבסיס ללמידה והפקת לקחים לגבי ההווה והעתיד. המנהיג הסינכרוני מסונכרן בו-זמנית עם האירועים המתרחשים בהווה, ומשתמש בו-זמנית בכל הכישורים הנדרשים בהתאמה, להוביל את העתיד.

מהות:

בניה והפצת חזון לפתרון בעיות ומענה לצורך בצורה יצירתיות, תוך שימוש בתודעה גלובאלית ובמדיה דיגיטלית.

הובלה דרך עבודת צוות ותקשורת בין ותוך אישית, בענווה, תוך שימוש במוסריות ומחשבה ביקורתית אמיצה.

פירוט:

בניה והפצת חזון- יצירת מציאות חדשה כתמונת עתיד המקדמת את המונהגים ועולמם. בשנת 1938 נקראה צביה לעבוד במרכז ״החלוץ״ בוורשה, והוטל עליה להיות מרכזת ההכשרות בתנועה- חידוש נקודות ההכשרה ואיושן על ידי בוגרי התנועה. חסימת דרכי העלייה לארץ בשנים שלפני המלחמה גרמה למשבר בתנועת ״החלוץ״, שהתבטא בעיקר בהתפוררות רעיונית וארגונית. צביה הצליחה לחדש נקודות הכשרה בחורף 1938-1939 ולאייש אותן מחדש בקבוצות של צעירים שהצטרפו לתנועה. ב-30 באוגוסט 1939 שבה צביה לוורשה בחברת השליחים מהארץ. 

·      צביה טענה כי העלייה לארץ היא אמנם מעשה חלוצי, אולם לא פחות חלוצית היא ההחלטה להישאר בפולין יחד עם החניכים. 

·      היא חזתה כי העם היהודי צפוי לימים קשים, של רעב וגירושים, וקבעה שיהיה עליהם לחלוק את פת הלחם האחרונה עם בני עמם. 

פתרון בעיות- ניתוח, עיבוד וקבלת החלטות ליצירת פתרון לטווח הקצר ולטווח הארוך כביטוי לחזון. תגובת הנהגת הישוב בראשית 1938 יצרה מציאות מייאשת: משה שרתוק שלל את פעולת ״העלייה העצמאית״ הבלתי לגאלית שהגתה תנועת ״החלוץ״ בפולין, בגלל התלות באנגליה הגדולה, לאור מאורעות הדמים בארץ (תרצ״ח-תרצ״ט כחלק מהמרד הערבי הגדול).

מענה לצורך- התאמת כלים קיימים לצורך עכשווי ומניעת בעיות עתידיות. היא העירה בשקט בתום ישיבה במרכז התנועה בוורשה: ״לחינם הוויכוחים, אין לדחות (את האיחוד בין פרייהייט לחלוץ הצעיר), אנו כבר איחרנו, על-פי תהום אין ויכוחים״, כמו צפתה מה טומן הגורל לעם היהודי.

בצורה יצירתיות- שימוש במחשבה מקורית, ייחודית הפורצת גבולות קיימים.

צביה הייתה ממחוללי האיחוד שהביא לבסוף להקמת תנועת ״דרור״ ולהגדלת מספר המצטרפים לתנועה המאוחדת. לאחר ועידת האיחוד היא נבחרה למרכז התנועה המאוחדת ״פרייהייט-החלוץ הצעיר״ ולחברה במרכז החלוץ.

שימוש בתודעה גלובאלית- הבנת תהליכים ומגמות בעולם ואופן השפעתם על המנהיג ומונהגיו. באוגוסט 1939, נמנתה עם צירי הקונגרס הציוני הכ״א שהתכנס בזנבה. נעילת הקונגרס הוקדמה בעקבות הידיעות על חוזה מולוטוב-ריבנטרופ שנחתם ב-23 באוגוסט. חיים ויצמן סיכם את נאומו בדברי תקווה וחרדה: "שנתראה כולנו בחיים״.

צביה וחבריה לא העלו בדעתם להישאר בשווייץ ולחפש בה מקלט, הגם שהוכן בשבילה סרטיפיקט כדי להעלותה באופן מיידי לארץ ישראל.