יום חמישי, 11 בדצמבר 2014

איך להיות הורה יותר משמעותי

הורה מלמד הוא הורה משמעותי לילדיו- הוא מוביל את הילד לאורך כל שלבי המודל האישי ללמידה משמעותית SIL model; Significant Individual Learning model.
הורה משמעותי הוא בעל יכולת הובלה משולבת בצניעות, בעל כישורי למידה משולבים ביכולת נתינה ואהבה, בעל יכולת המשגה למשמעות דרך הייחוד שלו, למציאת ייחוד אצל הלומד.

המודל האנתרופוגוגי ללמידה משמעותית:
1.    Action ביצוע פעולה
2.    Behavior המשגת ההתנהגות
3.    Norm הצגת הנורמה
4.    Value הגדרת הערך
5.    Specific Identity גיבוש זהות ייחודית
6.    Teaching לימוד האחר

ההורה החונך- רלוונטי בעיקר לשלב הביצוע, נותן מענה לזיהוי הצורך של הילד דרך שאלות, מבצע חניכת הביצוע הראשון, שם את הילד ותהליך הלמידה במרכז. תומך ומכוון ללמידה מהצלחה. מומחה בשאילת שאלות ונותן לגיטימציה לטעויות. מכיוון שזו הפעם הראשונה בה הילד מבצע את הפעולה הוא מאד רגיש ומכיל את הילד. הוא מלווה אותו יד ביד לאורך כל תהליך הלמידה ותומך בו. הוא מנצל טעויות ללמידה. הוא לא תמיד יודע את התשובה כי היא נמצאת אצל הילד. מקור סמכותו נובע בעיקר מהסיטואציה של לומד ומלמד.

ההורה המקצוען- רלוונטי בעיקר לשלב ההתנהגות. בשלב זה ההורה המקצוען מנחה את הילד לשיפור הישגיו למצוינות. הוא מציב רף מדדים כמותיים ואיכותיים גבוה בהתאם לציפיות המקצוען מעצמו. מקור הסמכות ההורי שלו הוא על סמך המקצוענות שלו, הוא מציב רף דרישות מקצועי גבוה מאד ומצפה שכל הסובבים אותו יעמוד ברף זה. הוא מגדיר סטנדרטים גבוהים מאד לביצוע ומכוון לשם. הוא עצמו עומד בסטנדרטים אלה ומאמין שאם הוא מסוגל גם הילד יכול. הוא מעורב במהלך הביצוע לפרטי פרטים, מבצע יחד עם הילד ומדגים לו את אופן ההתנהגות המצופה ממנו. הוא שם את ההישגים והמצוינות במרכז.

ההורה הפורמלי- רלוונטי בעיקר לשלב יצירת הנורמה. מקור סמכותו העיקרי הוא פורמלי: הורה על פי ההגדרה המשפטית, עבודה על פי נהלים, הצבת דרישות ונורמות חברתיות מאד ברורות. תפקידו בשלב הזה להציב גבולות לילד ולעזור לו לעבוד על פי הנורמות. הוא מומחה בהגדרת הנורמות, בהבנת ההיגיון העומד מאחוריהן, במציאת המשמעות והתועלות שבצידן. הוא יודע להסביר היטב את חשיבות כל נורמה לילד ולחברה. הוא בעצמו מהווה דוגמא לאופן בו הוא מתנהג על פי הנורמות ומייחס להן חשיבות. הוא משתמש הרבה בסמכות הפורמלית הגדרת תחומי אחריות וסמכות הנובעת ממיקומו ההיררכי במשפחה.

ההורה הערכי- רלוונטי בעיקר לשלב של מציאת הערך לילד. הילד כבר הבין את אופן ביצוע הנורמה ועובר לשלב בו הנורמה מתורגמת לערך, אותו עקרון אשר מנחה את הילד בביצועה. הערכי מדבר וממשיג את אופן ההתנהגות כהתנהגות ערכית בדגש על חשיבותה ומשמעותה לילד ולחברה. הוא עוזר לילד לבנות סולם ערכים. הוא עוזר לילד לתרגם את ערכיו לחזון אישי עתידי. שאיפתו של הילד להתפתחות אישית ערכית. הוא יחבר את ההתנהגות והנורמות לאידאולוגיה הוא מומחה ביצירת חזון אישי או משפחתי לאור סולם הערכים הקיים.

ההורה הדיגומי המאציל- הסגנון רלוונטי בעיקר לשלב גיבוש הזהות הייחודית של הילד. ההורה הדיגומי מהווה מודל חיקוי לילד כמושא להערצה. ההורה הדיגומי משתמש בסמכותו כנובע מהזדהות הלומד איתו, בכדי להאציל עליו סמכויות. הוא מאציל על הילד סמכויות כדי לאפשר לו להתנסות באופן עצמאי בחוויותיו, ולגבש לעצמו זהות ייחודית. ההורה הדיגומי מהווה מקור השראה לילד, אך מדגיש את ייחודו של הילד. הוא עוזר לו לזהות את ייחודו כנובע מצירוף הערכים ואופן ביטויים הייחודי לו. הוא מציב בפניו דילמות אשר אין להן פתרון ומבקש דרך הכוונה ודיגום, מהילד, לפתור אותן בדרכו הייחודית לו. הוא נקרא "הורה לחיים".

ההורה הקולגיאלי- רלוונטי בעיקר לשלב לימוד האחר. סגנון הורי זה שיתופי, שוויוני ורואה את הילד כשווה לו, כקולגה. הוא עוזר לילד להמשיך את תהליך הלמידה המשמעותית ממקום של למידת עמיתים. שיתוף בתהליך ובתוצרי הלמידה. כהורה מלמד הוא מלווה את הילד במעבר לשלב לימוד האחר. הוא מזהה בילד כקולגה מקצועית אשר מלמדת במקביל אליו. הוא משתף את הילד בתהליכים המקבילים אשר קורים לשניהם. הוא לומד מהמלמד. נוצר דיאלוג מקצועי בנושא לימוד האחר. 


יום שני, 8 בדצמבר 2014

Goleman and the PIR model



Daniel Goleman (2002) created the Six Leadership Styles and found, in his research, that Leaders used one of these styles at any one time.
Nir Golan, Educational and Leadership Expert, translated these styles to the world of parenthood. Golan based on the similarity between leadership and parenthood. The common between these two worlds is authority: the ability to cause someone to behave or react according to outsource order or request.
The PIR model was developed by Golan, as a result of years of experience in training managers and leaders. The purpose of this model is to improve communication and personal relationships by preventing arguments.
The model has few principles:
• Every interaction between two persons is called an "Action": one person is 'Initiator' and the other is 'Response'.
• Each action has a purpose or a need which should be gained or fulfilled due to the action.
• A successful action is when the targets are achieved while using less energy.
• A 'Position' is the relative "communicational location" of a person in an action. In every interaction between two persons or more, each one places him/herself in relation to the other.

There are four optional types of positions:
Superior position: above the other person in order to "control" the other; the person "below" him/her.
Middle position: equal to the other in order to facilitate a successful action.
Inferior position: below the other person in order to fulfill the needs of him/herself using the person "above" them. 
Self position: taking care only of him/herself and his/her needs regardless of the position of the other person.

The type of position can be identified according to the content, the non-verbal language and the intonation used: the way the message is conveyed.

There are four sub position types:
Critical superior: always criticizes the other side and tells him/her what is needed to be improved.
Supporter superior: always supports the other side and protects him/her.
Obedient inferior: always obeys the other side and avoids conflicts. 
Rebellious inferior: always contradicts and doesn't obey the other side in order to rebel against him/her.

Each of the Six Parenthood styles comes from the use of Emotional Intelligence: Being acutely aware of the environment, his/her emotional needs and feelings and adjusting the style to suit the most appropriate setting.

Formal parent 
The Formal parent, which is one of the most aggressive of the six Parenthood Styles, expects and demands immediate compliance to his/her orders. He/She has a style that accomplishes tasks by ordering and dictating, even demeaning his/her followers at times.
This style is best used in situations where the family or children require a complete turnaround attempt which is quite urgent and there is no real time for active family discussions. An example could be during disasters or dealing with unexpected behavior. Another example would be to enforce Health and safety compliance improvements under faith.
This style should only be used for short time frames, just to get the "job" done, as the long term impact can be negative.
"You should do it, because I said so and I'm your parent".

Valuable parent 
The second style, the Valuable parent establishes him/herself as being the expert in the family. One who is a visionary and sees the way forward, leading the family to success.
Although the Valuable parent leads the family to the vision, he/she will utilize the family to establish how they get there by themselves. This style is particularly effective in times when a new direction is needed: for someone to come up with the vision and the way forward.

Familiar parent
The Familiar parent is renowned for building the family; for putting the children first. Children can expect a great deal of praise and feedback and there is normally a good sense of interconnection within the family.
This style is most effective when there are situations of low morale and poor family work. Utilizing this method will, in the longer term, create good family bonding and heightened family communication.
The negative aspect can be that poor behavior will go by without feedback as the parent may feel that conflict will upset the balance. In this instance, one must be mindful to adjust their style to suit positive feedback when necessary.

Delegator parent
The Delegator parent will use the children as decision makers – taking the family vote to make decisions and improvements. Communication is the key in this style, whereby all opinions are listened to as a group. The Delegator parent is merely the chair for effective family decision making.
When and only when the family place is ready for Delegator parent, this style produces a family environment that children can feel good about with heightened morale levels. Children feel that their opinion counts, and because of that feeling they are more committed to achieving the goals and objectives of the family.
Remember, decisions still have to be made, so effect decisions in a timely manner must be the tip of the day when using this method!

Role model parent 
Only when children are self-motivated and highly educated, the Role model parent method comes into its own and is extremely effective. These parents set very high performance standards for themselves and the children and epitomize the behaviors they are seeking from other children.
Like the Formal style, this is another of the Six Parenthood Styles that cannot be sustained for a long time as children can often "burn out" due to its demanding pace expected from them. This is worth bearing in mind when using. A good example of when to use this method is when a family has been functioning together as an effective team for a while and are now performing in a good family culture. At this point, the parent may wish to step things up and move to a new level of performance for a "project" or short term goal.

Coaching Parent
In the Coaching Parenthood Style the parent focuses purely on helping children in their personal development, and in their job-related activities towards a goal. With the use of this style, the parent helps family members up skill and become successful in their development, working closely with, coaching, developing, and mentoring them to ensure they have the knowledge and skills to be successful.
This style works best when the child already understands their weaknesses, and is receptive to improvement suggestions or ideas. Be careful with over use, as this can come across as micro-control the family. If used well, this is, however, an effective style to develop a learning family.

There are three types of relationships:
Balanced relationship: the type of position that responded to you is the same one that you referred to. 
Unbalanced relationship: the type of position that responded to you is different from the one you referred to.
Double-meaning relationship: there is no correlation between the type of position from the verbal, non-verbal and intonation aspect; (for instance, the content can be in Middle position, but the non-verbal message (body language and intonation) is in Superior position. This Double-meaning relationship confused the other side because he/she doesn't know to which type of position he/she should reply.

To conclude
The way to conduct a successful action according to the PIR model, is by identifying the "position" of the other person and adjusting your "position" to his/her position in order to gain your targets using less energy; or by changing the other person's "position" to the type of position that uses less energy.
While formal and role model do indeed have their uses, research suggests that these styles can damage the family’s ‘working atmosphere’ in the longer term. This will ultimately reduce flexibility and child commitment. – So the key is to use only when needed and in a small time frame.
In comparison, the other four of the Six Parenthood styles have a proven positive impact on the family environment and also performance.
Again, the most effective parent is one who can master at least four of the styles, and who can use the style to suit the situation. Remember, even the formal and Role model roles have their uses, you just have to use them only when the situation dictates.


יום ראשון, 7 בדצמבר 2014

6 מקורות הסמכות ההורית


קיימים 6 סוגים של מקורות סמכות הורית ובהתאם סוג הסמכות: סמכות מוגדרת כיכולת של אדם או ארגון לדרוש דפוסי התנהגות מסוימים מאדם אחר. הסמכות נחשבת כיסוד חברתי ועומדת בניגוד למושג עבודת צוות או שיתוף פעולה. קבלה והתנהגות על פי דפוסי ההתנהגות הנדרשים נקראת ציות. סמכות הורית מוגדרת כיכולת של הורה לדרוש דפוסי התנהגות מסוימים מילדיו. קבלה והתנהגות על פי דפוסי ההתנהגות הנדרשים נקראת משמעת.
סמכות פורמאלית: נובעת מהגדרה חוקית של ההורה כאפוטרופוס על ילדיו, מהגדרות תפקידו ותחומי אחריותו עד הגיע הילדים לגיל 18. על ההורה להציב גבולות לילדיו בכדי להגן עליהם ולעזור להם בעיצוב אישיותם (בסמכותו לתת תמריץ חיובי או שלילי בהתאם: עונש/ סנקציה). סמכות זו נועדה להגן על הילדים עד הגיעם לבגרות ועצמאות משפטית, ולדאוג לכל צורכיהם החומריים והרוחניים.

סמכות ערכית: נובעת ממערכת ערכים משותפת להורה ולילדיו. מתבססת על משמעות בעלת ערך למשפחה, המוסכמת ע"י כל הצדדים. כל הצדדים שמים את ערכי המשפחה במרכז ומונעים מהם. ההורה מציב ערכי חיים וערכי משפחה, מגדיר בעזרתם התנהגויות רצויות ופותר בעיות. ההורה הוא דוגמא אישית ומודל חיקוי להתנהגותו הערכית. הוא מגייס את כל המשפחה להתנהגות על פי הקוד האתי שנקבע ומניע את ילדיו לבחור ולהתנהג על פי קוד זה.

סמכות חינוכית: קיימת בסיטואציה שבה יש הילד לומד וההורה מלמד. הילד מזהה את תלותו בהורה להצלחת תהליך הלמידה: השאיפה לעבור מתלות לעצמאות. ההורה הוא בעל הסמכות על הילד, כנובע מתהליך הלמידה: ההורה בקיא במטרות, בשלבים, מהווה גורם מקצועי ומעריך את ביצועי הילד. לעיתים אף בוחן אותו. סיטואציה זו שכיחה בעת עזרה בשיעורי בית, לימוד מיומנות לא פורמאלית, בינאישית או כישורי חיים.

סמכות בינאישית: מתבססת על יחסי אנוש (כישורים בין אישיים) –נובעת מרגשי החברות והיחסים הבין-אישיים שבין ההורה לילדיו. קיימת אהבה בסיסית בין הורה לילד שיכולה להתפתח לקרבה חברית המבוססת על כישורים אישיים של ההורה: הקשבה, אכפתיות, אינטליגנציה רגשית. הילד מזהה בהורה גורם חברי אשר ניתן לסמוך עליו, להתייעץ עימו וההורה מניע את הילד לשיתוף פעולה ממקום חברי זה. ההורה הופך ל״איש סודו״ של הילד. מצב זה יכול להיות זמני או קבוע. 

סמכות מקצועית: נובעת מיתרונו המקצועי של ההורה על פני ילדיו. היתרון המקצועי הוא היחסי והוא כתוצאה מניסיונו האישי או הכשרתו המקצועית של ההורה ולעיתים נובע גם מניסיונו המקצועי והאישי של ההורה. ההורה נתפש כסמכות המקצועית בנושא מסוים, יועץ מקצועי: trusted advisor.

סמכות הנובעת מהזדהות: סמכות זו נובעת מרצונם של הילדים להדמות להורה. ההורה נתפס כמודל לחיקוי (דימוי חיצוני, כישורים חברתיים והתפתחות קריירה למשל). פעילות משותפת עם ההורה נחשבת כחוויה משמעותית מתוך הערכה והערצה לדמות ההורה. הזדהות הינה מרכיב חשוב ב"מנהיגות מעצבת". הורה ״מעצב״ מעודד תחרות זו, אך מציע לילדו להיות ייחודי ואף טוב ממנו.

בהתאם לסוגי מקורות הסמכות קיימים 6 סגנונות הורות:
·      פורמאלית: הורה משימתי- מכוון שגרות 
·      ערכית: הורה אידיאולוג- מכוון ערכים
·      לימודית: הורה חונך- מכוון למידה והתפתחות
·      בינאישית: הורה חברתי- מכוון משפחה וחברות
·      מקצועית: הורה מקצוען- מכוון הישגים והצלחה
·      הזדהות: הורה מאציל- מכוון פיתוח עצמאות וייחודיות הילד 

דוגמה לשימוש במגוון סגנונות מנהיגות:
הובלת המשפחה במשימה: סידור ארונות הבגדים בבית. נחוצה עבודה של כל בני המשפחה, כדי להשלים משימה חשובה זו: החלפת בגדי קיץ בבגדי חורף, מכיוון שהובטח מזג אוויר סוער ביום המחרת.
כיצד ינסח ההורה את דבריו בהצגת המשימה לילדיו, על פי כל מקור השפעה?
• המשימתי: "אני דורש כי כולם חייבים להישאר לעבוד עד שנסיים את המשימה". אמירה קצרה וחדה ללא הסבר נוסף. יש הורים שיבטיחו נוסף על כך פרס או תגמול, ואחרים אולי אף ירמזו שיהיו השלכות שליליות למי שלא יעזור.
• המקצוען: "נתחיל להוציא את בגדי הקיץ כדי לפנות מקום לבגדי החורף, אך אנחנו חייבים לעשות זאת בשלבים ובמקביל לשים בצד את הבגדים שאינם מתאימים. כל בגד שלא לבשתם שנתיים שימו בצד, ניתן לתת אותו".
• החברתי: "אני זקוק לעזרה הזאת מכם. אני יודע שזה לא נעים. נזמין פיצות, נשים מוסיקה ונשתדל לסיים מהר ככל האפשר".
• המאציל: הורה שמשמש מודל לחיקוי לעובדיו, ישפיע עליהם מעצם העובדה שהוא בעצמו מתכוון להתמיד עד להשלמת המשימה.
• האידיאולוג: "אתם יודעים עד כמה חשוב שנעשה את זה לפני הסערה, וזכרו שהחלטנו לעשות הכול ביחד כדי ללכד את המשפחה. אני סבור שעכשיו הזמן להוכיח את זה".
• החונך: "איך נשלים את המשימה בצורה הטובה ביותר? מה הכיוונים? מה עדיף? איך יהיה הכי נוח לרכז את הבגדים המיותרים?"

הסבר קצר על כל מקור השפעה:
1. המשימתי מתבסס על הסמכות החוקית שלו כהורה אפוטרופוס.
2. החברי והמאציל משתמשים באישיותם.
3. החברי משתמש בקשרים בין-אישיים: יכולת השפעה הנובעת מהיחסים הבין-אישיים עם הילדים.
4. המקצוען מתבסס על מידע: השליטה של ההורה בעובדות (רזי החיים) באמצעותן הוא משפיע על אחרים. המקצוען נעזר במומחיותו: ידע בתחום ספציפי (בין אם אמיתי או נתפס בעיני הקולגות)

5. המשימתי נעזר ביכולת להעניש: היכולת להטיל סנקציות בעקבות כשלון או חציית קוים אדומים. החונך נעזר ביכולת לתגמל: להעריך או לתגמל על עמידה בציפיות.

יום חמישי, 4 בדצמבר 2014

All the truth about Anthropogogy


The anthropogogical approach of teaching is based on K. E. Løgstrup's idea that knowledge is created through an equal exchange of many different individual's perception of the world. The Danish theologian-philosopher K. E. Løgstrup is second in reputation in his homeland only to Søren Kierkegaard. K. E. Løgstrup presents his theory of using phenomenology in understanding our ethical decisions. According to Løgstrup, phenomenology not only provides an understanding of human existence but also of ethics, through examination of the phenomena of ethical concepts. Learning is the student's participation in this exchange. The teacher and student jointly select the subject matter that is to be worked with in the classroom, according to the student's needs. They are equal in this process, just as they are in their efforts to the stages of the anthropological significant learning model, and produce common knowledge within the field.
Dependence:
The learners are independent or semi-independent. They strive for autonomy and self-direction in learning. They are not fully capable of managing their own learning.
Resources for learning:
The learners use their own and other's experience. The teacher provides some resources but the learner decided the path by negotiating the learning. The learner has as many resources as he needs.
Reasons for learning:
Human beings learn when they experience a need to know or to perform more effectively. The learning process is not necessarily planned or linear. It is based on need or identification of the potential to learn in novel situations. It might be in order to advance to the next stage.
Focus of learning:
The learning is task or problem centered. Learners use their own and others' experiences and internal processes such as reflection, interaction with others, and problem-solving behaviors.
The learning process is not necessarily subject-centered, butfocused on aprescribed curriculum and planned sequences according to the logic of the subject matter.
Motivation:
Motivation stems from internal sources- the increased self-esteem, confidence and successful performance.
Immediate and practical learning: The main motive for human learning is for problem solving. The learner has a need for the immediate application of the learned material, so learning has to be more focused in giving solutions to the particular problem. Learning which cannot be implemented immediately is perceived as a waste of time. Learners prefer instant gratification and immediate rewards.
Role of the teacher:
Develops thinking skills
Assesses transparently
Fosters problem solving
Uses project-base methods
Works collaboratively
Is interdisciplinary
Teaches contextually
The teacher is enabler or facilitatorin a climate of collaboration, respect and openness. 
Develop the learner's capabilities:
Know how to learn
Creativity
High degree of self-efficacy
Applying competencies in novel as well as familiar situations
Working well with others

Nir Golan, an educational and leadership expert, suggests combining the terms Pedagogy (child learning) and Androgogy (male / adult learning), into one term, Anthropogogy: to mean human learning. The Anthropogogy model assumes that the distinction between children and adults is no longer relevant in the digital age and that each student should be treated as a 'whole' person irrespective of their age.
According to Golan, Anthropogogy has four basic principles:
1.   The independent learner: the perception of oneself as an independent entity. A person sees him/herself as someone who is self-directed; choosing what to learn, how much and how to learn it.
2.   Adapting learning to that person's needs: the person is ready to learn when he/she needs that specific learning process, and it is incorporated into daily tasks and social functioning. He/she sees that the learning process serves his/her personal development
3.   Renovating learning: In the digital age where there is widespread availability of network information, learning should give news and added value to the learner
4.   Immediate and practical learning: The main motive for human learning is for problem solving.

יום שלישי, 2 בדצמבר 2014

המודל למנהיגות נשית כמחווה לרוזה לוקסמבורג/ חלק 3 ואחרון

נפתח במכתבה של עדה סרני, ממקימי גבעת ברנר ומראשי המוסד לעלייה ב' באיטליה וכלת פרס ישראל. במכתב אישי שכתבה אל ילדיה בארץ שלהי בשנת 1945 חשפה סרני מניע נוסף, אישי נשי, שלא זכה לפרסום:
"במשך 20 השנים האחרונות מרכז חיי היה משפחתי (...) והנה אני בת ארבעים, והאיש שעליו נשענתי 25 שנה איננו יותר והילדים שלי גדולים והולכים מן הבית, בצדק רוצים לחיות את חייהם העצמאים (...) והנה שאישה בת ארבעים היא כבר יורדת בחיים ואיננה יכולה להיות בזבזנית בשנים. היא צריכה לשנות את חייה. ואני יודעת שעלי לשנות את חיי (...) אינני רוצה להיהפך לאישה עצבנית ומרת נפש שתכביד על ילדיה ועל כל מי שמסביב (...) זהו עכשיו הזמן האחרון בשבילי לעשות את זה. אחרי כן זה יהיה יותר מדי מאוחר. את המחשבות האלה של האני הפנימי ביותר, המאמץ הזה הגדול שאני עושה למצוא ציר אחר לחיי במקום הציר שאבד לי, זה, ילדים, אני אומרת רק לכם ולאף איש אחר."
מכתב זה נכתב על-ידי אישה שנמצאה בצומת חייה ובחרה במנהיגות נשית בחברה גברית: המוסד לעלייה ב'.
לשם ניתוח מעמיק יותר בהבנת השוני בצורת המחשבה נעזר בכמה הנחות יסוד מגדריות.
בפוסט זה גם נמשיך להיעזר ברוזה לוקסמבורג כמקור השראה ומחווה למודל מנהיגות נשית. מאמרים רבים נכתבו על ההבדל בין המוח הגבר למוח הנשי. בחלקם נטען כי המוח הגברי יותר מערכתי: סיסטמטי. יש בו יותר דחף לנתח, לחקור ולבנות מערכת. המוח הגברי מבין באופן אינטואיטיבי איך דברים פועלים, או חושף את כללי היסוד השולטים בהתנהגותה של המערכת. הוא עושה זאת כדי להבין את המערכת ולחזות את פעולתה, או כדי להמציא מערכת חדשה. עיקר עיסוקו בהבנת ההיגיון העומד מאחורי, זיהוי עקרונות מנחים, עקרונות פעולה והבנת הרציונל.
יש מערכות מכל מיני סוגים; כלי רכב, קטלוג של ספרייה, יצירה מוסיקלית, ואפילו יחידה צבאית – כל אלה מערכות. כולן פועלות על קלטים ומפיקות פלטים ומשתמשות בכללי זיקה מסוג "אם-אז (if-then) ". יתרונה של חשיבה זו בניתוח מערכות וייחודה בסיטואציה של איתור ותיקון תקלות, אלתור או המצאה. כמו כן עוזרת חשיבה זו בהערכת התוצרים אשר הומצאו, או בהערכת ביצועים. בממוצע גברים נוקטים בחשיבה המערכתית באופן ספונטני, יותר מנשים.
בנשים החשיבה יותר אמפתיות: היכולת להבין ולזהות רגשות אצל בני אדם. מטרת חשיבה זו ליצור קרבה והתחברות: אינטראקציה עם אדם, לא עם אובייקט, עם אדם בעל רגשות, ובדיקה כיצד הרגשות שלו משפיעים על רגשותיכם. השימוש השכיח באמפתיה הוא בפתרון בעיות: זיהוי הצורך או הרגש אצל הצד השני, הבנתו תוך הקשבה פעילה, ומציאת פתרון תוך התחשבות ברגשות הרלוונטיים לסיטואציה.
בסופו של דבר, האמפתיה והמערכתיות מסתמכות על קבוצות נפרדות של אזורים במוח. לא מדובר בתהליכים מסתוריים אלא בתהליכים המבוססים על הנוירופיסיולוגיה שלנו.
  • רוזה לוקסמבורג הייתה בעלת חשיבה אמפתיות: היכולת להבין ולזהות רגשות אצל בני אדם: יחידים בני המעמדות המנצלים והמדכאים:

"המהפכה הפרולטרית אינה זקוקה לטרור על מנת להשיג את מטרותיה. היא שונאת רצח של בני אדם וסולדת ממנו. אין היא זקוקה לאמצעים אלה של מאבק, משום שאינה נאבקת ביחידים אלא במוסדות היא אינה ניסיון נואש של מיעוט לעצב את העולם בכוח הזרוע על פי האידאלים שלו, אלא פעולה של המוני העם, מיליונים רבים של בני אדם."
  • רוזה לוקסמבורג היגרה לגרמניה וקיבלה אזרחות גרמנית באמצעות נישואים פיקטיביים. מאותו רגע ואילך נאבקה רוזה לוקסמבורג למען הדמוקרטיה הסוציאליסטית הגרמנית בקונגרסים של המפלגה, בוועידות בינלאומיות ובמאמרים וספרים שכתבה. בשנים 1914-1907 שימשה מרצה בבית הספר של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית בברלין. היא הפכה להיות מנהיגה בסגנון שליחת ציבור וויתרה על כל צרכיה האישיים בכדי להוביל את מאבקה לטובת הכלל.
  • רוזה לוקסמבורג התנגדה נחרצות למלחמת העולם הראשונה (1918-1914) ובפברואר 1914 היא נידונה למאסר בשל נאומיה האנטי-מלחמתיים. בסוף שנת 1915 היא יסדה, ביחד עם קרל ליבכנט ומתנגדים אחרים למלחמה מקרב הסוציאל דמוקרטיה, את הקבוצה "אינטרנציונל" ומקבוצה זו צמחה בשנת 1916 הליגה הספרטקיסטית. מיולי 1916 עד נובמבר 1918 הייתה רוזה לוקסמבורג כלואה בברלין, ורונקה וברסלאו. עם שחרורה, ב-9 בנובמבר 1918, התמסרה כולה למהפכת נובמבר הגרמנית. עוד דוגמה נפלאה להתנהגות של שליחת ציבור אמפתית, השמה את טובת העם במרכז. היא הייתה שותפה להקמתה של המפלגה הקומוניסטית הגרמנית ב-31 בדצמבר 1918. יחד עם קרל ליבקנכט פרסמה את העיתון "הדגל האדום" ופעלה למען מהפכה חברתית רחבה. גורלה של רוזה לוקסמבורג כרוך אפוא לבלי הפרד בהתפתחות תנועת הפועלים הגרמנית, במאבקים בין פלגיה השונים, ולבסוף בהתפצלותה של התנועה. את המהפכה הרוסית בשנת 1917 קידמה רוזה לוקסמבורג בברכה ובתקווה ועם זאת נותרה מסויגת וזהירה ומתחה ביקורת על המדיניות האוטוקרטית, הדיקטטורית אפילו, של הבולשביקים. האמפתיה והיכולת לשים את העם וצרכיו במרכז מאפיינת לחלוטין מנהיגות נשית. רוזה לקחה מנהיגות זאת לקיצון של הקרבה עצמית במלואה. רוזה היא הדוגמה המושלמת לשליחת הציבור: רואה עצמה ככלי לטובת הציבור בלבד. היא מבטלת את צרכיה האישיים לטובת מילוי צורכי הציבור. היא תזהה את צורכי הציבור בעזרת אמפטיה והכלה. היא תפעל לטובת הציבור בלבד. אינה מתחשבת בשיקולים אישיים או שיקולי אגו פוליטיים.


ב-15 בינואר 1919 נרצחה רוזה לוקסמבורג על ידי מתנקשים במדים – אנשים שצמחו באותם חוגים שמאוחר יותר תמכו בגלוי בהעברת השלטון לידי היטלר והמפלגה הנאצית.