Arendt and the Synchronous Education

This post is based on the common sense that learning does not equal education. As Arendt put it, "one can go on learning to the end of one’s days without for that reason becoming educated."
Digital learning does not equal to education. There is digital learning but there is no "digital education".
Education is the point at which we decide whether we love the world enough to assume responsibility for it and by the same token save it from that ruin which, except for renewal, except for the coming of the new and young, would be inevitable. 

If education is love for the world and assume responsibility for it, education can't be digital.

And therefore education, too, is where we decide whether we love our children enough not to expel them from our world and leave them to their own digital devices, nor to strike from their hands their chance of undertaking something new, something unforeseen by us, but to prepare them in advance for the task of renewing a common world. We have to educate them to become Synchronous learners, according to Nir Golan, educational and leadership expert, are coincidence in time; contemporaneousness; simultaneousness.  Synchronous learners are connected to the events that are ongoing in the world. They use those events as Problem Solving Learning. This responsibility is not arbitrarily imposed upon educators; it is implicit in the fact that the Synchronous learners are introduced by adults into a continuously changing world.
Synchronous learner must have the following essential skill sets:
Technological proficiency: expertise in all the digital nets and tools
Collaboration: the ability to work as a part of a team, required to have a broad view of the project, have holistic consideration and collaborate with others in order to achieve this goal.
Communication: message transfer and transformation
Global awareness: a whole world vision
Problem solving: analyzing and perfectionism
Creativity: thinking out of the box
Critical thinking: evaluation skills
Education must be conservative; it must preserve this newness and introduce it as a new thing into an old world. These skills and processes should be at the heart of every decision a synchronous learner makes and are the keys to teaching other people with the tools to success in their life.
Arendt said that: "We must decisively divorce the realm of education from the others, most of all from the realm of public, political life, in order to apply to it alone a concept of authority and an attitude toward the past which are appropriate to it but have no general validity and must not claim a general validity in the world of grown-ups."
The separation between political life and education is essential. The connection is confusing and damages the teacher's work. The most important solution is that teachers assume responsibility for the world the children are to enter.
Arendt summarized: "The teacher’s qualification consists in knowing the world and being able to instruct others about it, but his authority rests on his assumption of responsibility for that world. Vis-a-vis the child it is as though he were a representative of all adult inhabitants, pointing out the details and saying to the child: This is our world."

פוסט 3: מצב חירום בחינוך: חייבים להפריד בין החינוך לפוליטיקה (המשך)

אבדן הסמכות בחינוך

אולם התמונה היא חד משמעית יותר בכל הנוגע לאבדן הסמכות בתחום החינוך. ילדים אינם יכולים להתנער בכוחות עצמם מסמכות חינוכית, כאילו דוכאו בידי רוב מבוגר (אף שאפילו אבסורד זה של התייחסות לילדים כאל מיעוט נדכא הנזקק לשחרור כבר נוסה בפרקטיקה החינוכית המודרנית). הסמכות בוטלה בידי המבוגרים, ולכך יכול להיות רק פירוש אחד: המבוגרים מסרבים ליטול אחריות לעולם שאליו הביאו את הילדים.

ישנו כמובן קשר בין אבדן הסמכות בחיים הציבוריים והפוליטיים ובין אבדנה בזירות הפרטיות הקדם פוליטיות של המשפחה ובית הספר. ככל שמקצינה החשדנות כלפי הסמכות בזירה הציבורית, כך גובר הסיכוי להתרחשותו של תהליך דומה בספירה הפרטית.

יש לתת את הדעת גם על העובדה הנוספת, והמכרעת ככל הנראה, שהמסורת של המחשבה הפוליטית הרגילה אותנו להתייחס לסמכותם של הורים על ילדיהם ושל מורים על תלמידיהם כאל דגם שלאורו יש להבין גם את הסמכות הפוליטית. מודל זה בדיוק, אשר אפשר למצוא אותו כבר אצל אפּלטון ואריסטו, הוא שהופך את מושג הסמכות בפוליטיקה לבעייתי כל כך.

ראשית, הוא מבוסס על הכרה בעליונות מוחלטת, שלעולם אינה מתקיימת בין מבוגרים וגם אסור שתתקיים מבחינת כבוד האדם.

שנית, הדגם של טיפוח הילדים נסמך על עליונותם הזמנית של המבוגרים, ועל כן עלול להסתבך בסתירה עצמית כאשר מנסים להחיל אותו על יחסים שאינם זמניים מטבעם- כמו יחסיהם של שליטים ונשלטים.

כך אירע שאבדן הסמכות, אשר החל בזירה הפוליטית, נתן את אותותיו גם בספירה הפרטית; ואין זו יד המקרה, כמובן, שהמקום בו עורערה הסמכות הפוליטית, הוא גם המקום שבו מורגש המשבר הפוסט-מודרני בחינוך במלוא חומרתו.

טעותו של האדם הפוסט-מודרני

האדם הפוסט-מודרני לא היה יכול לבחור בדרך ברורה יותר לבטא את אכזבתו מן העולם, את תחושת אי-הנחת שלו מן המצב הקיים, מאשר בסירוב ליטול עליו אחריות מול ילדיו.

ההורים אומרים לילדיהם בכל יום בצורה ישירה או עקיפה: "בעולם הזה אפילו אנחנו לא מרגישים בנוח; גם אנו תוהים כיצד לנוע בו, מה לדעת, אילו מיומנויות לרכוש. תצטרכו להסתדר כמיטב יכולתכם; על כל פנים, אינכם רשאים לדרוש מאתנו דין וחשבון. אנחנו חפים מפשע, אנחנו מתנערים מאחריות".

לגישה זו אין כמובן דבר וחצי דבר עם התשוקה המהפכנית לסדר חדש שהניעה פעם את ישראל; אין היא אלא סימפטום לאותו ניכור פוסט-מודרני מן העולם שאת אותותיו אפשר לזהות בכל מקום, ובעיקר, בצורתו הקיצונית והנואשת ביותר, בתנאים המאפיינים את חברת ההמונים.

כל עוד פעמה בארץ רוח מהפכנית אמיתית, היא מעולם לא חלמה לכונן את הסֵדר החדש גם בחינוך; נהפוך הוא - בעניינים אלו היא נותרה שמרנית מאוד.

שמרנות וחדשנות בחינוך

השמרנות, במובן של שימור, מצויה בלב הפעילות החינוכית, שמטרתה תמיד לקדש משהו ולהגן עליו - על הילד מפני העולם, על העולם מפני הילד, על החדש מפני הישן, על הישן מפני החדש. אפילו מן האחריות הכוללת לעולם, שפעילות זו תובעת מאתנו ליטול על עצמנו, משתמעת, כמובן, עמדה שמרנית. אבל עניין זה תקף רק בתחום החינוך, או בתחום היחסים בין מבוגרים לילדים, ולא בפוליטיקה, שבה אנו פועלים יחד עם אנשים מבוגרים ושווים לנו.

לצערנו כיום, בזירה הפוליטית עמדה שמרנית כזאת- המקבלת את העולם כפי שהוא ושואפת לשמר את הסטטוס קוו- גורמת רק נזק, מאחר שהעולם מופקר לחסדי הזמן ולשיגיונותיו כי בני האדם החליטו לא להתערב, לשנות, ליצור את החדש.

במצב האנושי היסודי העולם נוצר בידי בני-תמותה כדי לשמש בית זמני עבור בני-תמותה. כיוון שהעולם נבנה בידי בני-תמותה הוא מִתבּלה; ומאחר שדייריו מתחלפים ללא הרף הוא מצוי תמיד בסכנה שיהפוך לבן תמותה כמותם. כדי להבטיח את העולם כנגד כיליונם המובטח של יוצריו ושל דייריו, יש לתקנו שוב ושוב.

הבעיה היא כיצד לחנך כך שתיקון זה יהא בגדר האפשר, אף שאיש לא יוכל להבטיחו. תקוותנו נתלית תמיד בחדש שנושא בכנפיו כל דור; אבל דווקא משום שזהו הבסיס היחיד לתקוותנו, אנו עלולים להרוס הכול אם ננסה לשלוט בחדש במידה כזאת שאנחנו, הישנים, נוכל להכתיב את מראהו.

תפקידו של בית הספר

בפועל, התוצאה הראשונה של גישה כזאת תהיה הבנה ברורה כי תפקידו של בית הספר הוא ללמד ילדים מהי דמותו של העולם, ולא להורות להם את אומנות החיים. כיוון שהעולם הוא ישן- תמיד ישן יותר מן התלמידים- הלמידה פונה בהכרח אל העבר, אף על פי שהחיים מתנהלים בהווה. שנית, יש למתוח קו גבול ברור בין ילדים למבוגרים, קו שיבהיר כי אי-אפשר לחנך מבוגרים ואף לא להתייחס לילדים כאילו היו מבוגרים; אבל גבול זה אסור שיתרומם לכדי חומה שתפריד את הילדים מקהילת המבוגרים, כאילו לא חיו באותו העולם וכאילו הילדוּת היא מצב אנושי אוטונומי, המסוגל להתנהל לפי חוקים משלו. אי-אפשר לקבוע בחוק כללי היכן בדיוק עובר הקו בין הילדוּת לבגרות בכל מקרה ומקרה; הוא משתנה תכופות, על פי התקופה, המקום, התרבות הספציפית, וגם על פי אישיותם של הפרטים.

אבחנה בין חינוך ללמידה

לחינוך, להבדיל מן הלמידה, צריך להיות סוף מוגדר. בתרבותנו, הסוף הזה משיק ככל הנראה לסיום הלימודים במכללה, ולא לסיום הלימודים בבית הספר התיכון, שכן ההכשרה המקצועית באוניברסיטאות או בבתי הספר הטכניים, אף שתמיד יש לה קשר כלשהו לחינוך, היא בכל זאת מעין התמחות בפני עצמה. כוונתה אינה עוד להכיר לאדם הצעיר את העולם בכללותו, אלא רק מִקטע מסוים ותָחום בו. אי-אפשר לחנך מבלי ללמד; חינוך בלא למידה הוא ריק מתוכן ולכן מתנוון בקלות לכדי רטוריקה מוסרנית-רגשית. מנגד אפשר בנקל ללמד מבלי לחנך, ואפשר להמשיך ללמוד עד סוף החיים מבלי להתחנך תוך כדי כך. אולם כל אלה הם פרטים, שמן הראוי בעצם להשאירם למומחים ולפּדגוגים.

סיכום

מה שנוגע לכולנו ושאי-אפשר להפכו אפוא למדע מיוחד של פּדגוגיה, הוא היחס בין המבוגרים לילדים, או, במונחים כלליים ומדויקים עוד יותר, יחסנו אל עובדת הילודה, העובדה שכולנו באנו לעולם בלידה, ושהעולם הזה מתחדש שוב ושוב באמצעות הלידה. החינוך הוא הנקודה שבה אנו מחליטים אם אנו אוהבים את עולמנו מספיק כדי ליטול אחריות עליו, ובתוך כך להצילו מחורבן שיהא בלתי נמנע אלמלא החידוש, אלמלא בואם של החדש והצעיר. החינוך הוא גם הנקודה שבה אנו מחליטים אם אנחנו אוהבים את ילדינו מספיק כדי לא לנדותם מעולמנו ולעזבם לנפשם, ובה בעת לא לשלול מהם את ההזדמנות ליטול על עצמם משהו חדש, משהו שלא צפינו מראש, אלא להכין אותם מראש למשימת חידושו של עולם משותף.

 ·      הפוסט מבוסס על הרצאה שנשאה ארנדט בברמן ב־13 במאי ,1958 הטקסט התפרסם לראשונה באנגלית באותה שנה ב־Partisan Review  ונכלל לאחר מכן בקובץ המאמרים בין עבר לעתיד, שראה אור ב־1961.

פוסט 2: מצב חירום בחינוך: חייבים להפריד בין החינוך לפוליטיקה (המשך)

אחריות ההורים

הילד מתוודע לעולם לראשונה בבית הספר. בית הספר אינו העולם, כמובן, ואסור שיציג עצמו ככזה; זהו מוסד המתווך בין רשות הפרט של בית ההורים ובין העולם הממשי, כדי לאפשר מעבר מן המשפחה לעולם. השהות שם אינה נתבעת על ידי ההורים אלא על ידי המדינה, קרי על ידי העולם הציבורי. לכן, מבחינתו של הילד, בית הספר מייצג במובן מסוים את העולם, אף שעדיין אין הוא העולם עצמו. בשלב זה של החינוך, המבוגרים אמנם שבים ונוטלים על עצמם אחריות לילד; אבל כעת כבר אין זו אחריות לשגשוגו ולרווחתו של הצאצא הגדל, כי אם למה שאנו נוהגים לקרוא פיתוח חופשי של תכונות אופי וכישרונות. מנקודת המבט העקרונית, מדובר באותה ייחודיות המבחינה כל אדם מכל אדם אחר; כלומר, במקרה של הילד, הסגולה שבעטייה אין הוא רק זר בעולם, אלא גם דבר חסר תקדים.

אחריות וסמכות

בתחום החינוך, האחריות הזאת מתבטאת תמיד באמצעות סמכות. סמכותו של המחנך וכישוריו של המורה אינם היינו הך. לסמכות נחוצה, כמובן, מידה כלשהי של כישורים, אולם הכישורים הנעלים ביותר לא יולידו סמכות מעצמם. כישוריו של המורה כוללים את הכרת העולם ואת היכולת להדריך בו אחרים, אבל סמכותו מקורה בנטילת האחריות לעולם הזה. הוא מקבל עליו לייצג את המבוגרים בפני הילד, נציג המצביע על הפרטים ואומר לתלמיד: זה עולמנו.

אבדן הסמכות בפוליטיקה

כולנו יודעים היכן עומדים הדברים כיום בכל הנוגע לסוגיית הסמכות. תהא אשר תהא עמדתנו בנוגע לבעיה זו, ברור שבחיים הציבוריים והפוליטיים הסמכות אינה ממלאת תפקיד כלשהו- האלימות והאימה שמשליטות המדינות הטוטליטריות אינן קשורות כמובן בסמכות - או לכל היותר ממלאת תפקיד שנוי במחלוקת עד מאוד. אבל פירוש הדבר רק שאיש אינו מעוניין, בעיקרון, לדרוש ממישהו ליטול אחריות על כל השאר או להטיל עליו אחריות כזאת. שכן, בכל מקום שבו התקיימה סמכות במובנה האמיתי, היא השתלבה באחריות למהלכם של הדברים בעולם. את ניתוק הסמכות מן החיים הפוליטיים והציבוריים אפשר לפרש כהטלת אחריות שווה למהלכו של העולם על כל אחד ואחד, אבל הוא עשוי להתפרש גם כהתנערות מודעת או לא-מודעת מכל תביעות העולם ומכל דרישותיו לסֵדר; כל אחריות כלפי העולם נדחית, ובכלל זה האחריות למתן הוראות, לא פחות מן האחריות לציית להן.

פוסט 1: מצב חירום בחינוך: חייבים להפריד בין החינוך לפוליטיקה

·      הפוסט מבוסס על הרצאה שנשאה ארנדט בברמן ב־13 במאי ,1958 הטקסט התפרסם לראשונה באנגלית באותה שנה ב־Partisan Review  ונכלל לאחר מכן בקובץ המאמרים בין עבר לעתיד, שראה אור ב־1961.

המשבר הכללי שפקד את העולם הפוסט-מודרני בכל מקום וכמעט בכל תחום מתחומי החיים מתבטא בצורות שונות במדינות שונות. בישראל, אחד מהיבטיו הבולטים ביותר הוא המשבר המתמשך בתחום החינוך, אשר הפך בעשור האחרון לבעיה פוליטית מן המעלה הראשונה, שהעיתונים מדווחים עליה כמעט מדי יום. אין ספור המאמצים העקרים שנקטו רשויות החינוך במטרה לעצור את הסחף מדגישים היטב את חומרת הבעיה. הבעיה ודאי אינה מתמצית בתמיהה מדוע "משה אינו מסוגל לקרוא". המשבר הפך להיות גלובלי והוא קיים כמעט בכל מדינה אחרת.

המשבר בחינוך בישראל

אפשר שהמשבר בחינוך פוקד את העולם כולו, אבל אופייני שאנו מוצאים אותו בצורתו הקיצונית דווקא בישראל; שכן ייתכן שרק בישראל יכול משבר בחינוך להיעשות עניין בעל משמעות פוליטית ומופיע במצע הבחירות. למעשה, החינוך ממלא בישראל תפקיד שונה מאשר במדינות אחרות, וחשוב בהרבה מן הבחינה הפוליטית. ההסבר הטכני נעוץ כמובן בעובדה שישראל תמיד הייתה וכנראה תהיה מדינת הגירה; והחתירה להיתוּכן יחדיו של קבוצות אתניות מגוונות ביותר- משימה הכרוכה בקושי עצום, שלעולם אינה מצליחה לגמרי ובכל זאת נוחלת שוב ושוב הצלחה מעבר לכל דמיון- היא בת ביצוע רק באמצעות קליטתם של ילדי העולים בבתי הספר, חינוכם והטמעתם לתוך התרבות הישראלית.

חינוך ופוליטיקה

התפקיד הפוליטי שממלא החינוך בארץ- עצם העובדה שבתי הספר משפיעים לא רק על התלמידים אלא גם על הוריהם, ועוזרים למעשה לאדם להשיל מעליו את העולם הישן ולהיכנס לזה החדש- תפקיד זה מקדם את האשליה שלפיה נבנה כאן עולם חדש באמצעות חינוכם של הילדים. מובן שהמצב האמיתי שונה בתכלית. העולם שהילדים נכנסים לתוכו, אפילו בארץ, הוא עולם ישן שהתקיים כבר קודם לכן ושנבנה בידי החיים והמתים, והוא חדש רק עבור אלה שבאו אליו זה מקרוב. אבל האשליה חזקה מן המציאות, כיוון שהיא נובעת ישירות מן החוויה הישראלית הבסיסית, מן האמונה שאפשר לכונן סדר חדש, ולא זו בלבד, אלא שאפשר לכונן אותו מתוך מוּדעות מלאה לרצף ההיסטורי; שהרי הביטוי "עולם חדש" שואב את משמעותו מן העולם הישן, שנדחה- אף שהיה ראוי לחיקוי מבחינות מסוימות - כיוון שלא היה יכול למצוא פתרון לעוני ולדיכוי.

כל אימת שההיגיון הבריא כושל בשאלות פוליטיות או נואש מן הניסיון לספק תשובות, אנו עומדים בפני משבר; שכן השכל הישר אינו אלא החוש המשותף, שבאמצעותו כולנו משתלבים יחדיו בעולם אחד ונעים בתוכו. היעלמו של השכל הישר הוא הסימן המובהק ביותר למשבר של ימינו. בכל משבר נהרסת פיסה מן העולם, משהו משותף לכולנו. כישלון השכל הישר מצביע, על המקום שבו התרחשה קריסה כזאת.

הובלת שינוי על פי קוטר והמנהיגות הסינכרונית Synchronous Leadership

בעולם המודרני הגלובלי בו כוחות כלכליים וחברתיים מולידים את הצורך בשינויים גדולים בארגונים, הדרך להימנע מטעויות בתהליכי שינוי היא בעזרת מודעות ומיומנות. תהליך שינוי מוצלח חושף שני דפוסים חשובים:

·      הראשון, הוא קיומו של תהליך רב שלבי היוצר כוח ומוטיבציה שמצליחים להתגבר על כל מקורות השגרה והקפיאה על השמרים.

·      השני, כדי שהתהליך יתנהל בתכליתיות וינוע בצורה טובה מבחינה חברתית צריכה להתייצב בראשו מנהיגות איכותית ולא רק הנהלה מצוינת. שינוי מוצלח מורכב מ 70-90% של מנהיגות ורק כ 10%-30% של ניהול.

מנהיגות סינכרונית היא הדור הבא של המנהיגים בעידן הדיגיטאלי: ניר גולן, מומחה לחינוך ומנהיגות, פיתח את המודל בהתבסס על סגנונות המנהיגות של גולמן ומאפייני הלמידה הדיגיטלית של המאה ה21.

מודל זה חדשני, עתידי ומתווה כיוון דרך חדש בעולם המנהיגות.

בספרו עושה פרופסור ג'ון קוטר אבחנה חשובה בין ניהול לבין מנהיגות. ניהול הוא סדרה של תהליכים שיש בכוחה להבטיח שמערכת מורכבת של אנשים וטכנולוגיות תתנהל כהלכה. מנהיגות סינכרונית היא סדרה של תהליכים המקימה ארגונים או מתאימה אותם לנסיבות שהשתנו בצורה משמעותית. מנהיגות מגדירה כיצד העתיד צריך להראות, עורכת את האנשים בהתאם לחזון הזה ומעניקה להם השראה ומוטיבציה לחולל אותו על אף

פירוש המילה סינכרוני: syn- עם, chronos- זמן. מנהיגות סינכרונית היא מנהיגות מותאמת זמן. בעקבות המציאות המשתנה באופן מתמיד, על המנהיג העכשווי להיות מסונכרן עם המציאות אותה הוא אמור להוביל. מנהיגות סינכרונית היא מנהיגות המבוצעת בו-זמנית ומתואמת בזמנים עם השינוי המתרחש בו בעת. מנהיגות סינכרונית קשורה למצב בנקודת זמן מסוימת ולא להיסטוריה שלה.

יחודו של המנהיג הסינכרוני: 

בונה את החזון שלו בהתאמה ובשילוב ראייה גלובלית סינכרונית עם יצירתיות ופתרון בעיות. 

הוא מוביל צוות תוך הקפדה על תקשורת בינאישית, יוזמה ואומץ.

ייחודו בשילוב בין הראייה הסינכרונית הגלובלית ותפיסתו כחלק מצוות.

שמונת השלבים ליצירת שינוי סינכרוני:

1. יצירת תחושה של דחיפות- כדי לחולל שינוי יש צורך בשיתוף פעולה נרחב, מחויבות, יוזמה ונכונות להקרבה מצד האנשים. לפחות 75% מהמנהלים (כולל דרגי ביניים ונמוכים) וכמעט כל המנהלים הבכירים חייבים להאמין ששינוי ניכר חיוני והכרחי. יש לבחון את המציאות של השוק והמציאות התחרותית, יש לזהות משברים, משברים פוטנציאליים או הזדמנויות גדולות וניתוחם.

2. הקמת קואליציה- יש צורך לבנות קבוצה שתהיה בהרכב הנכון ובעלת רמת האמון והיעדים המשותפים הנכונים, כמו כן שתהיה תכליתית. הצעדים לכך הם:

ציוות קבוצה שיהיה לה כוח מספיק להוביל את השינוי.

הקואליציה צריכה לכלול:

·      עוצמה בזכות המעמד- אנשים מרכזיים ובייחוד מנהלי הקו העיקריים

·      מומחיות- מבחינת תחומי עיסוק, ניסיון וכו'

·      אמינות- אנשים בעלי מוניטין טוב בחברה

·      מנהיגות- מנהיגים מוכחים לצד מנהלים טובים (מיומנות ניהול ומיומנות מנהיגות)

3. פיתוח חזון ואסטרטגיה- יש לפעול בשני מישורים:

פיתוח חזון משכנע וברור שיסייע להכוונת מאמצי השינוי – החזון הוא בעל הפוטנציאל להתגברות על כל הכוחות התומכים בסטטוס קוו, נותן את תמונת העתיד ומסביר מדוע אנשים צריכים לשאוף לשינוי.

החזון משרת שלוש מטרות חשובות:

·      מבהיר את הכיוון הכללי של השינוי

·      מדרבן אנשים לנקוט פעולה בכיוון הנכון (גם אם הצעדים הראשונים כואבים מבחינה אישית ולא משרתים את האנשים בטווח הקצר)

·      מסייע בתיאום הפעולות של אנשים שונים בצורה מהירה ויעילה

חזון תכליתי כולל 6 מאפיינים:

*אפשר להעלותו על הדעת-  מתאר פעילות או ארגון כפי שיראו בעתיד

* רצוי- קוסם לאינטרסים ארוכי טווח של רוב האנשים שיש להם עניין במצב (לקוחות, בעלי מניות, עובדים)

* ייתכן- מציאותי ובר השגה (בהתאם לארגון, סביבת השוק והמגמות התחרותיות)

* ממוקד- ברור דיו כדי לדרבן לפעולה ולהנחות קבלת החלטות

* גמיש דיו כדי לאפשר יוזמה אישית

* צריך להיות קל להפצה- אפשר להפיץ אותו ולעורר עניין בתוך 5 דקות  

4. הפצת חזון השינוי- על המסר להיות בהיר ופשוט, התקשורת פועלת במיטבה כשהיא ישירה ופשוטה עד כדי כך שתהיה מובנת על כלל האנשים. חיזוק המסר באמצעות מנהיגות על ידי דוגמה אישית. חשוב להקפיד על קיום תקשורת דו סיטרית, בני אדם יתנו הסכמתם למשהו רק לאחר שניתנה להם הזדמנות להתמודד איתו ולקרוא עליו תיגר.

5. האצלת סמכויות לעובדים לפעילות נרחבת- שינויים ארגוניים גדולים ייכשלו ללא עזרתם של אנשים רבים, העובדים לא יירצו ולא יוכלו לעזור אם ירגשו שאין להם סמכויות. חשוב להתאים את מערכות השכר, הערכת ביצועים ומערכות קידום לחזון החדש.

6. השגת הישגים בטווח הקצר- חשוב להקדיש תשומת לב להישגים בטווח הקצר שיוציאו רוח ממפרשי המתנגדים, ייתנו משוב מוחשי בנוגע לתקפות החזון ויאפשרו טפיחה על השכם למובילי השינוי. תוצאות בטווח קצר צריכות להיות נראות לעין, חד משמעיות וכאלה שקשורות למאמץ השינוי.

·      כדי להבטיח הישגים בטווח הקצר יש לתכנן אותם למרות העומס שהם יוצרים על מערכת שנמצאת תחת לחץ מלכתחילה, לחץ בטווח הקצר יועיל לשמירה על רמת דחיפות. בנוסף, יש להקפיד על קיומה של שכבת ניהול העוסקת בהשגת היעדים בניגוד למנהיגות העוסקת בטווח הרחוק.

7. גיבוש ההישגים וביצוע שינויים נוספים- תלות הדדית גבוהה בן חלקי הארגון השונים תקשה על מאמצי הארגון, קשרי הגומלין ימנעו שינוי חלקי. ביטול התלות ייצר סדר יום ארוך יותר לשינוי, אולם יקל על התהליך בסופו של דבר. כדי לנהל זאת בהצלחה על מנהלים בכירים להתמקד במשימות ניהול כוללות ולהטיל אחריות על דרגים נמוכים יותר.

8. מיסוד הגישות החדשות בתרבות- חשוב לעגן את הנהלים החדשים בנורמות ובערכי החברה. אתגר מרכזי הוא השתלת השיטות החדשות על השורשים הישנים וביטול החלקים הסותרים, כאשר קיימת סתירה בין השניים ייתכן ששינוי התרבות יחייב להחליף חלק מהאנשים. שינוי התרבות מתרחש בסוף, התרבות תשתנה לאחר שדפוסי הפעולה החדשים יניבו תועלת לקבוצה.

7 כישורים למנהיג הסינכרוני:

1. בעל שליטה דיגיטלית- בעל שליטה בכל המדיות הדיגיטליות, הרשתות החברתיות והפלטפורמות השונות. משתמש בצורה מושכלת בכל הכלים הדיגיטליים להנהגה ולהובלה. תופש את המדיה כמסר ומשתמש במדיה המתאימה לבניית החזון שלו ולהפצתו.  

2. מוביל דרך שיתוף פעולה- מחלק תפקידים בצוות, בעל מיומנויות עבודת צוות. מקפיד על הדדיות (reciprocity), השפעה והנעת אנשים בצוות. המנהיג הסינכרוני מוביל בזכות הכריזמה האישית שלו וראייתו כשותף וחלק מצוות.

3. בעל כישורי תקשורת- מודע לכוחה של תקשורת ההמונים. מיומן בניסוח מסר, תקשורת בינאישית גלובלית, טכניקות שכנוע, טיפול בהתנגדויות, גישור והתמודדות עם קונפליקטים. משתמש בכל הכלים הדיגיטליים לתקשור מסריו וברשתות החברתיות השונות להובלת אנשיו.

4. בעל תודעה גלובלית- רואה תהליכים חוצים עולם, מזהה מגמות גלובליות, מבין את המורכבות הבינתרבותית ובעל יכולת עבודה בסביבה גלובלית (פערי זמן, ניהול מרחוק, שונות תרבותית: סבלנות וסובלנות).

5. מומחה בפתרון בעיות- בקיא במיומנויות תחקיר, PDCA, בעל חשיבה מונעת ויוזמת. על המנהיג הסינכרוני להוביל תהליכי למידה והפקת לקחים אונליין בראייה גלובלית, רק כך יוכל לבצע את ההתאמה/ הסנכרון למצב הקיים.

6. יצירתי- בעל חשיבה אינטגרטיבית מקורית ייחודית ללא גבולות, מלווה באומץ רב ללכת בשונה ובניגוד לפחדיו האישיים ולדעות מסביבו. מנהיג שיוצר משהו ביוזמתו ובכוונה תחילה. מוציא רעיונות חדשים מן הכוח אל הפועל. החדשנות היא יישום של היצירתיות. 

7. בעל מחשבה ביקורתית- מטיל ספק בכל נתון או דעה למטרת למידה וחדשנות. מוביל בצורה זו חדשנות: הפקת דבר מה חדש, או משפר, או שני הדברים גם יחד מכל מצב נתון.

דרך החדשנות הוא מביא תועלת גלובלית.

המודל מתייחס לסביבה העסקית והכלכלית המשתנה, הדינמית ולמאפייניה הייחודיים. הוא יכול להיות רלוונטי עבור כל מנהל השואף להנהיג שינוי כולל בארגון בו הוא פועל וכן לכל מי שעוסק בשינויים בקנה מידה קטנים יותר.

המודל המוצג יכול לסייע גם לאנשי מקצוע בבואם לנתח שינויים שכשלו בניסיון להפיק לקחים לתהליכים עתידיים.

מנהיג בראייה גלובלית: מנהיג מדינה אך מוביל במקביל תהליך גלובלי. המנהיגות הסינכרונית דוגלת בהנהגה מדינית בראייה ואחריות גלובלית, לכן עם כל מנהיג סינכרוני להוביל במקביל להנהגתו המקומית לפחות תהליך אחד בצורה גלובלית: פרויקט חוצה עולם המחייב אותו לשתף פעולה עם מנהיגים אחרים ולקחת אחריות על אזורים אחרים בעולם.

בעתיד יהיו רק מנהיגים גלובליים אשר לא יובילו עוד מדינה אלא יובילו אך ורק תהליכים גלובליים. לכל מנהיג יהיה תהליך גלובלי עליו יהיה אחראי מקצה לקצה (E2E) תוך הובלת צוות מקצועי גלובלי.

המודל של קוטר סינכרוני לכל ארגון בכך שמנסח כלים להנעת שינוי ארגוני דרך ההנהלה והאנשים בארגון. למנהיג השינוי, בלי קשר לרקע שלו או לעולם הטכנולוגי בו הארגון פועל, יש כלים להתמודדות עם אנשיו, יש תוכנית פעולה מסודרת והמתמקדת ב"דברים הרכים" (פה גם חולשתו).

קוטר מתייחס למציאות החדשה בתוכה פועלים ארגונים, הוא מנתח את המאפיינים של סביבה עסקית גלובלית במאה העשרים, מה נדרש ממנהיג בסביבה כזאת. אינו מנותק מהמציאות, אלא קורא אותה ופועל לפיה.

Putin as a Synchronous Leader

Vladimir Putin was elected President of Russia on March 26, 2000, and was re-elected to a second term on March 14, 2004. On May 8, 2008, he was appointed Prime Minister by presidential executive order.

He was officially inaugurated on May 7, 2000.
Synchronous leadership, according to Nir Golan, educational and leadership expert, is coincidence in time; contemporaneousness; simultaneousness.
Synchronous leader does the connection of leadership in conjunction to events, as in history.
The Synchronous Leaders will be very much empowered by the world and should take an active part in the global development team – from decision making to execution, having a broad understanding of overall considerations.

In his inauguration speech Putin said, "We have common aims, we want our Russia to be a free, prosperous, flourishing, strong and civilized country, a country that its citizens are proud of and that is respected internationally." The synchronous leader isn't only a leader of a country, he is a global leader: he leads a global process from end to end (E2E), regardless of a specific location: he is an integrator, innovator and professional trusted adviser.
He added that he would be guided solely by the interests of the state. "Perhaps it will not be possible to avoid mistakes, but what I can promise and what I do promise is that I will work openly and honestly."
He doesn't lead yet, a global team: a global development team unit (GDTU). The GDTU is a global professional team built up of experts from all around the world, who work as a global team.
"I consider it to be my sacred duty to unify the people of Russia, to rally citizens around clear aims and tasks, and to remember every day and every minute that we have one Motherland, one people and one future."

Synchronous leader must have the following essential skill sets, which some of them Putin is still missing:
Technological proficiency: expertise in all the digital nets and tools
Collaboration: the ability to work as a part of a team, required to have a broad view of the project, have holistic consideration and collaborate with others in order to achieve this goal.
Communication: message transfer and transformation
Global awareness: a whole world vision
Problem solving: analyzing and perfectionism
Creativity: thinking out of the box
Critical thinking: evaluation skills
These skills and processes should be at the heart of every decision a synchronous leader makes and are the keys to leading people with the tools to success in their life.

Vladimir Putin was re-elected to a second presidential term on March 14, 2004. In his Address to the Federal Assembly on May 26, 2004, Putin said, "Our goals are very clear. We want high living standards and a safe, free and comfortable life for the country. We want a mature democracy and a developed civil society. We want to strengthen Russia’s place in the world. But our main goal, I repeat, is to bring about a noticeable rise in our people’s prosperity." Synchronous leader must have a dynamic combination of mindset, behaviors, and skills that are employed to change and enhance the world through the use of technology.

"We have better knowledge today of our own potential and we know what resources we have at our disposal. We understand the obstacles we could face in reaching the goals we have set and we are actively modernizing the state in order to make sure that its functions correspond to the present stage of Russia’s development – that of achieving a real rise in living standards." Synchronous leader should do consistent innovation, effective integration of technology, meaningful professional development, global connecting and an open mind.

מנהיגות סינכרונית Synchronous Leadership

מנהיגות סינכרונית היא הדור הבא של המנהיגים בעידן הדיגיטאלי: ניר גולן, מומחה לחינוך ומנהיגות, פיתח את המודל החדשני, העתידי והמתווה כיוון דרך חדש בעולם המנהיגות.

מנהיגות סינכרונית:

פירוש המילה סינכרוני: syn- עם, chronos- זמן. מנהיגות סינכרונית היא מנהיגות מותאמת זמן.

בעקבות המציאות המשתנה באופן מתמיד, על המנהיג העכשווי להיות מסונכרן עם המציאות אותה הוא אמור להוביל. מנהיגות סינכרונית היא מנהיגות המבוצעת בו-זמנית ומתואמת בזמנים עם השינוי המתרחש בו בעת. מנהיגות סינכרונית קשורה למצב בנקודת זמן מסוימת ולא להיסטוריה שלה.

יחודו של המנהיג הסינכרוני: 

בונה את החזון שלו בהתאמה ובשילוב ראייה גלובלית סינכרונית עם יצירתיות ופתרון בעיות. 

הוא מוביל צוות תוך הקפדה על תקשורת בינאישית, יוזמה ואומץ.

ייחודו בשילוב בין הראייה הסינכרונית הגלובלית ותפיסתו כחלק מצוות.

התרבות משתנה במהירות, לכן על המנהיגות הסינכרונית להיות תהליך שנמשך כל הזמן ובמהלכו יש להוביל אל הבלתי ידוע ולא להוביל דרך הידוע. לדור המילניום מאפיינים ייחודיים ולכן על המנהיג הסינכרוני להוביל אותו דרך עקרונות האנתרופוגוגיה. האנתרופוגוגיה היא תיאוריה מובהקת להנהגת האדם המבוססת על ארבע הנחות יסוד.

הנחות היסוד של האנתרופוגוגיה:

1. האדם כמונהג עצמאי: תפיסת האדם את עצמו כישות עצמאית. האדם רואה עצמו כמי שמכוון את עצמו מבחינה עצמית, בוחר מה לעשות, כמה ואיך. תפקיד המנהיג הסינכרוני אינו לתת תשובות מוכנות לשאלות שנקבעו מראש, אלא לסייע לו לגלות בעצמו את השאלות החשובות ואת התשובות. דרך השאלות יקטן קונפליקט תלות-עצמאות אצל האדם ותהיינה פחות התנגדויות להנהגה.

הנחת יסוד המשתמשת במאפיין הנרקיסיסטי של הדור.

2. המנהיגות הסינכרונית כמותאמת לצורכי האדם: האדם מוכן להיות מונהג כאשר הוא זקוק לה, היא קשורה למשימותיו ולתפקודו היומיומי והחברתי. הוא רואה במנהיגות הסינכרונית כמשרתת מטרות בתהליך התפתחותו האישית. עם הגיל מתחדדים צרכים אישיים של האדם. לכל אדם מאפיינים וצרכים משלו. לכן, הדרך המתאימה ביותר להנהגה היא המנהיגות הסינכרונית המותאמת לצרכי ולמאפייני האדם: בירור וניתוח צרכיו של האדם תוך התייחסות למרכיבים רגשיים ונפשיים ולא רק קוגניטיביים והתנהגותיים.

הנחת יסוד הנותנת מענה לגישת ב"מגיע לי" של הדור.

3. המנהיגות הסינכרונית כמחדשת: בעידן הדיגיטאלי בו קיימת זמינות כמעט מלאה של המידע ברשת, על המנהיגות הסינכרונית לחדש לאדם. האדם מגיע עם מטען של ניסיון חיים שהופך למקור משמעותי להנהגה, ויש צורך לחבר את המנהיגות הסינכרונית לידע ולניסיון הקודם שלו. יש לברר את הידע המוקדם של האדם והניסיון הקודם שלו על מנת לחבר את המנהיגות הסינכרונית לניסיונו ולא להובילו בעזרת דברים שהוא כבר יודע. בעידן הדיגיטאלי בו קיימת זמינות כמעט מלאה של המידע ברשת, על המנהיגות הסינכרונית לחדש לאדם.

4. המנהיגות הסינכרונית כנותנת מענה מעשי: המניע העיקרי להנהגת האדם הוא פתרון בעיות וסקרנות. לאדם יש צורך ביישום מיידי של המונהג, ולכן המנהיגות הסינכרונית תהיה יותר ממוקדת אם תיתן מענה לבעיה הדורשת פתרון בנושא מסוים. מנהיגות סינכרונית אשר אינה ניתנת ליישום מיידי נתפסת כבזבוז זמן.

7 כישורים למנהיג הסינכרוני:

1. בעל תודעה דיגיטלית- בעל שליטה בכל המדיות הדיגיטליות, הרשתות החברתיות והפלטפורמות השונות. משתמש בצורה מושכלת בכל הכלים הדיגיטליים להנהגה ולהובלה. תופש את המדיה כמסר ומשתמש במדיה המתאימה לבניית החזון שלו ולהפצתו.  

2. מוביל דרך שיתוף פעולה- מחלק תפקידים בצוות, בעל מיומנויות עבודת צוות. מקפיד על הדדיות (reciprocity), השפעה והנעת אנשים בצוות. המנהיג הסינכרוני מוביל בזכות הכריזמה האישית שלו וראייתו כשותף וחלק מצוות.

3. בעל כישורי תקשורת- מודע לכוחה של תקשורת ההמונים. מיומן בניסוח מסר, תקשורת בינאישית גלובלית, טכניקות שכנוע, טיפול בהתנגדויות, גישור והתמודדות עם קונפליקטים. משתמש בכל הכלים הדיגיטליים לתקשור מסריו וברשתות החברתיות השונות להובלת אנשיו.

4. בעל תודעה גלובלית- רואה תהליכים חוצים עולם, מזהה מגמות גלובליות, מבין את המורכבות הבין-תרבותית ובעל יכולת עבודה בסביבה גלובלית (פערי זמן, ניהול מרחוק, שונות תרבותית: סבלנות וסובלנות).

5. מומחה בפתרון בעיות- בקיא במיומנויות תחקיר, PDCA, בעל חשיבה מונעת ויוזמת, פנומנולוגיה. על המנהיג הסינכרוני להוביל תהליכי למידה והפקת לקחים אונליין בראייה גלובלית, רק כך יוכל לבצע את ההתאמה/ הסנכרון למצב הקיים.

6. יצירתי- בעל חשיבה אינטגרטיבית מקורית ייחודית ללא גבולות, מלווה באומץ רב ללכת בשונה ובניגוד לפחדיו האישיים ולדעות מסביבו. מנהיג שיוצר משהו ביוזמתו ובכוונה תחילה. היצירתיות כרוכה בהפעלת הדמיון. במובן מה היצירתיות היא יישום של הדמיון החזון. מוציא רעיונות חדשים מן הכוח אל הפועל. החדשנות היא יישום של היצירתיות. 

7. בעל מחשבה ביקורתית- מטיל ספק בכל נתון או דעה למטרת למידה וחדשנות. מוביל בצורה זו חדשנות: הפקת דבר מה חדש, או משפר, או שני הדברים גם יחד מכל מצב נתון.

דרך החדשנות הוא מביא תועלת גלובלית.

מנהיג הסינכרוני הוא מנהיג בראייה גלובלית: מנהיג מדינה אך מוביל במקביל תהליך גלובלי. המנהיגות הסינכרונית דוגלת בהנהגה מדינית בראייה ואחריות גלובלית, לכן עם כל מנהיג סינכרוני להוביל במקביל להנהגתו המקומית לפחות תהליך אחד בצורה גלובלית: פרויקט חוצה עולם המחייב אותו לשתף פעולה עם מנהיגים אחרים ולקחת אחריות על אזורים אחרים בעולם.

בעתיד יהיו רק מנהיגים סינכרוניים גלובליים אשר לא יובילו עוד מדינה אלא יובילו אך ורק תהליכים גלובליים. לכל מנהיג יהיה תהליך גלובלי עליו יהיה אחראי מקצה לקצה (E2E) תוך הובלת צוות מקצועי גלובלי.