הנבואה היא תוצאה של דרגת השלמות שאליה מגיע
האדם: אדם בעל שלמות שכלית ומוסרית הניחן בכוח מדמה (=דמיון) ומגיע לשלמות האפשרית
- הוא יתנבא: "האיש המעולה השלם בשכליותו ובמידותיו, כשיהיה כוחו המדמה כפי
מה שאפשר להיות מן השלמות... הוא יתנבא בהכרח."
מודל אד״ם נוצר בכדי להסביר את הקשר בין
המיומנויות השונות של המאה ה21 כפי שבא לידי ביטוי במודל משתתפי״ם. הקושי העיקרי
במודל משתתפי״ם הוא להסביר את הקשר והאינטגרציה בין המיומנויות השונות, לדייק את
הערך המוסף של כולן ביחד.
כל מיומנות עומדת בפני עצמה אך ערך מכלול
המיומנויות עולה על סכומן. בעזרת מודל אד״ם ננסה להבין מורכבות זו ולהגדיר את הערך
המוסף הייחודי באינטגרציה בין המיומנויות השונות.
פירוט המיומנויות השונות הנדרשות מאד״ם במאה ה21
בהתאם לשלמויות השונות:
1. אמת-
חיפוש אינסופי אחר האמת לתבונה שלמה: השלמות השכלית מכילה בתוכה את מיומנויות
פתרון בעיות ומחשבה ביקורתית.
2. דמיון ובעל כוח מדמה רב עוצמה: שלמות הדמיון מושפע ממיומנויות
דיגיטליות, תודעה גלובלית ויצירתיות.
3. מוסריות ומידות מאוזנות: שלמות המידות באה לידי ביטוי במיומנויות השיתוף
והתקשורת הבינאישית.
אמת: החיפוש אחר השלמות השכלית
תבונתו של האדם היא היכולת להתבונן במציאות
ולהסביר אותה באמצעות הצורות המרכיבות אותה. האדם הוא רודף אמת מטבעו, הוא משתוקק
לידיעות עמוקות ומהותיות על המציאות וינסה להשיגן עד שיגיע לאמת.
פתרון בעיות: החיפוש אחר האמת. פתרון בעיות
מתאפיין בזיהוי המכשול או האתגר, בביצוע חקר מעמיק ואפיון הבעיה, בבחירת מגוון
מתודות כדי לפתור את הבעיה. פתרון זה יומשג כידיעה עמוקה ומהותית על המציאות
ויוגדר לעיתים כתהליך גילוי האמת.
מחשבה ביקורתית בהקשר של ספק ולמידה, היא היכולת
להתבונן במציאות ולהסביר אותה באמצעות הצורות המרכיבות אותה. מדובר בתהליך אינסופי
של הטלת ספק כחלק מחיפוש אחר האמת. הביטוי העיקרי הוא ברמת חשיבה גבוהה של הערכה
כחלק מתהליך למידה. המחשבה הביקורתית משמשת להערכת התוצר שהושג כחלק מתהליך פתרון
הבעיות דרך ויכוח או המשגת התוצר, לשאילת שאלות הקשורות לתהליך עצמו, ולהבעת עמדה
או גיבוש תפיסה בהקשר לתוצאותיו.
הגעה לשלמות שכלית היא ידיעת האמת בגלל היותה
אמת: ״וכן אין תכלית האמת אלא שידע שהיא אמת״. הרמב"ם מכנה את האדם שהגיע
לידי שלמות אינטלקטואלית פילוסוף. כתוצאה מהשימוש בשתי המיומנויות מוגדרת הזהות
העצמית ביחס לזהות האחר וניתן לתרגם אותה לערכים המעצבים את הזהות הייחודית של
אותו אדם.
דמיון: השאיפה לשלמות הדמיון
לכוח המדמה שני תפקידים: ראשית, הוא מיצר את
תחושת המציאות המדומה דרך החושים גם כאשר המציאות לא קיימת או נקלטת דרך החושים ,
בפועל אין קליטת רשמי מציאות דרך החושים, אך הכוח המדמה מייצר תחושה מדומה שהם
נקלטו. תמונת המציאות קיימת במוח ללא גירוי חיצוני ממשי. ״והחלק המדמה הוא הכוח
אשר יזכור רישומי המוחשים אחר העלמם מקרבת החושים אשר השיגום״.
שנית, הוא מאפשר להרכיב תמונות חדשות מאותם
רשמים: ״וירכיב קצתם עם קצתם ויפריד קצתם מקצתם ולפיכך ירכיב זה הכוח הזה מן
הדברים אשר השיגם- דברים שלא השיגם כלל אפשר להשיגם״. חיבור דמיוני, לא קיים
במציאות, של רשמי מציאות קיימים ליצירת מציאות שאינה קיימת, דמיונית (סוס עם
כנפיים וקרן אחת בקודקודו).
מיומנויות דיגיטליות: המדיה היא המסר. בעזרת
המדיה הדיגיטאלית ניתן לייצר כל מציאות דמיונית והיא אף מעוררת את הכוח המדומה,
מגרה אותו ולעיתים מייצרת בלבול בתפישת המציאות. היכולות הדיכוטומיות היום מטשטשות
את הגבול בין מציאות לדמיון ומייצרות מציאות מדומה בצורה ויזואלית אשר משפיעה על
המוח ועל תפישת המציאות.
תודעה גלובלית: יכולת לראות במבט עולמי, מייצרת
תפישת עולם חסרת גבולות, מימד הזמן מתבטל ואין כמעט חשיבות למרחק הגיאוגרפי. תפישת
העולם כהדהוד גלובאלי אחד מייצרת תודעה גלובאלית המעצימה את הכוח המדומה ופורצת את
גבולות המציאות המקומית.
יצירתיות או ייחודיות הן שתי תכונות או
מיומנויות הקיימות בכל אדם ורלוונטיות לכל תחומי הדעת. השונות ביצירתיות בין בני
האדם והשילוב השונה של המאפיינים והיכולות מייצר כל אדם ייחודי בפני עצמו.
האיכות של הכוח המדמה שונה מאדם לאדם, ההבדל
במידת השלמות טמון בשני מאפיינים של הכוח המדמה:
א) עוצמת הדמיון. על פי רוב, מושאי החושים
המונכחים בעזרת הכוח המדמה ומשוחזרים באמצעותו, דהויים יותר ממושאי החושים עצמם.
החפץ המופיע בתודעה כשאני מדמיין אותו, חלש בעוצמת צבעיו ובתחושת הנוכחות שלו
מהחפץ שאני מתבונן בו ישירות. אולם יש אנשים המסוגלים לחוות באמצעות דמיונם את
מושאי החושים ללא פערי עוצמה ניכרים בין המושאים עצמם לייצוגם בדמיון. בעבורם הדמיון
הופך לחוויה ריאלית מאד, העלולה להקשות על המדמיין להבחין בין המציאות לבין הדמיון.
במקרה זה המדיה הדיגיטאלית מנגישה את המציאות המדומה בעוצמה זהה לכל האנשים.
ב) היכולת ליצור קונסטלציות חדשות מרשמי החושים
שונה אף היא מאדם לאדם. יש אנשים שהדמיון שלהם איננו מאפשר יצירות דמיון הרחוקות
מהדברים המוכרים להם. לעומתם יש מי שמסוגלים לפרוץ את גבולות המוכר וליצור
מציאות-דמיון שאיננה קיימת כלל במציאות האמיתית. שלמות הכוח המדמה היא היכולת
לשחזר רשמי החושים בעוצמה שאיננה נופלת מהתבוננות רגילה, וליצור באמצעותם מציאות
דמיונית חריגה וחדשה. היום היינו מזהים את האדם בעל שלמות הכוח המדמה עם האמן. גם
כאן המדיה הדיגיטאלית, התקשורת הגלובאלית והיצירתיות מאפשרים לרוב האנשים לחוות
מציאות-דמיון שאיננה קיימת כלל במציאות האמיתית, בעוצמה שאיננה נופלת מהתבוננות
רגילה, וליצור באמצעותם מציאות דמיונית חריגה וחדשה.
מוסריות: שלמות המידות
האדם המוסרי איננו רק אדם שעושה פעולות טובות,
אלא בעיקר אדם שיש לו תכונות טובות. הרמב"ם ממקם את המוסריות באישיות (שהיא
המקור למעשים), ולא רק במעשים עצמם. הרמב"ם אימץ את התפיסה האריסטוטלית
הקובעת את איכותה המוסרית של תכונת אישיות על פי המידה שבה היא מאוזנת: ״המעלות הן
תכונות נפשיות וקנייניים ממוצעים בין שתי תכונות רעות, האחת מהן יתרה והאחרת חסרה.
מן התכונות האלה יתחייבו הפעולות ההן״. משמעות של תכונה מאוזנת, שהיא מביאה למעשים
התואמים למושאים שלהם. איזון הוא ההתאמה הרגשית שבין האדם לעולם. אדם זה הוא בעל
יכולות תקשורת בינאישית גבוהות מאד: הוא בעל יכולת הקשבה והכלה, מומחה בהעברת
מסרים ובעל רישות חברתי עצום.
בני אדם יכולים ליצור את תכונות האופי שלהם
באמצעות אימון רב. אישיות מאוזנת היא שאיפת חייו של החותר לשלמות מוסרית, והיא
יכולה להיות היצירה הגדולה ביותר של חייו. אדם שזכה לשלמות המידות הוא אדם שהצליח
להביא את אישיותו לידי איזון מוחלט, כלומר מידותיו מכוננות אינטראקציה הרמונית
בינו לבין המציאות. אדם זה עיצב את הקיימות העצמית שלו דרך מיומנויות התקשורת
הבינאישית. אדם זה יודע להגדיר לאור השלמויות הקודמות את ייחודו, והוא מתקשר אותו
לסביבה כמו שמתקשרים ומשווקים מותג. תהליך המיתוג אצלו הוא קריטי ומשלים את תהליך
הרישות החברתי שהוא מייצר.
מומחיותו במציאת הייחוד והיכולת להציגו בצוות,
תוך שמירה על תקשורת בינאישית של הכלה והקשבה. אדם זה מתמחה בעבודת צוות: הוא
משפיע על הסובבים אותו דרך שיתוף ומתן וקבלת משוב. הוא לוקח אחריות על הסובבים
אותו ומנסה לייצר קהילה לומדת סביבו.
בעקבות שילוב כל המיומנויות נוצר אד״ם המחפש אחר
האמת, בעזרת דמיונו, ושואף לשלמות מוסרית בהתנהגותו.
בספרו הפילוסופי מורה הנבוכים עוסק רמב"ם,
בין השאר, בהתגלות ובנבואה. הרמב"ם מציג שלוש גישות להגדרת תופעת
הנבואה: הגישה של המון העם, שבה מאמינים גם מקצת "אנשי תורתנו" והיא: ה'
בוחר במי שירצה ומאציל עליו את הנבואה, מבלי להתייחס לתכונותיו של האדם או
למידותיו. הגישה השנייה היא הגישה הפילוסופית, לפיה הנבואה היא תוצאה של דרגת השלמות
שאליה מגיע האדם: אדם בעל שלמות שכלית ומוסרית הניחן בכוח מדמה (=דמיון) ומגיע
לשלמות האפשרית - הוא יתנבא: "האיש המעולה השלם בשכליותו ובמידותיו, כשיהיה
כוחו המדמה כפי מה שאפשר להיות מן השלמות... הוא יתנבא בהכרח." לפי הגדרה זו,
הנבואה אינה עניין של בחירת ה' וחסד על טבעי, ורמב"ם, כפילוסוף יהודי, התקשה
לקבל גישה זו. ומכאן הצעתו לגישה שלישית, שהיא "דעת תורתנו ויסוד דתנו",
ולפיה התהליך הוא אמנם טבעי, אך מרכיב הכרחי הוא התערבות האל, שבכוחו למנוע את
הנבואה. ואז - גם האדם "הראוי לנבואה, המכין עצמו לה" לא יתנבא.״
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה