מצב חירום: שיעורי חמלה חובה!

מסתבר שלחמול צריך ללמד, בעיקר בעידן הדיגיטאלי בו נושא הרגש והרגישות לאחר נעלמים. חמלה Compassion היא שותפות רגשית.

המילה Compassion הוצגה על ידי בודהה, כיכולת לשים את טוב הלב במקום בו נמצא הכאב של האחר, ובכך לנתץ ולהשמיד את כאבו של האחר. החמלה מחבקת את המצוקה של האחר ומגוננת בצורה זו מפניה. לחמול זו היכולת לראות את צערו של האחר תוך שימוש בטוב לב. מטרת שיעורי החמלה תהיה ללמד דור שלם את המיומנות הזו, ורק בצורה זו לייצר תרבות של חמלה בארץ, בכדי למנוע את כל גילויי השנאה הקיימים היום.

המילה מורכבת משתי מילים;

עם מישהו- מקורה בלטינית com או cum. 

לסבול- פאסכיון páschein ביוונית.

עם הזמן המילה passion קיבלה משמעות כוללת יותר של רגש, תשוקה.

ניתן לומר כי חמלה היא היכולת להרגיש יחד עם מישהו את רגשותיו, להרגיש יחד עם משהו אחר. התגובה היא ספונטנית ועמוקה ולכן היא מעבר למחשבה הרציונאלית, לדעות קדומות ולחשיבה אגוצנטרית המנתחת מערכות יחסים למטרת תועלת מסוימת. החמלה מתגברת על שנאת הזר והשונה ובכך מונעת כל גילויי אלימות על בסיס שונות.

אין בחמלה שום היגיון או בחירה. זהו רגש ספונטני של התאחדות עם רגש האחר בכדי לעזור, לעשות משהו אקטיבי. לכשתהפוך תרבות החמלה להרגל נוכל להגיד כי הגשמנו חזון מוסריותנו.

סימפטיה שמה במרכז את המודעות לרגשות האחר,

אמפטיה שמה במרכז את חווית רגשות האחר,

חמלה שמה במרכז את העשייה בעקבות רגשות האחר.

לאחר שתלמיד מודע לרגשות האחר, ואולי אף מזדהה עימם הוא מייצר התנהגות או פתרון כדי להוציא אותו ממצוקתו.

במקרה של צורך, זו היכולת לזהות ולדייק אותו ולתת לו מענה.

חמלה כשותפות רגשית שמה במרכז את פתרון הבעיות, את זיהוי הצורך ומתן המענה.

היא מכילה בתוכה את המודעות לרגשות האחר אך אינה נשארת שם. היא אינה מחייבת אמפטיה או הזדהות. היא כן מחייבת חיבור לרגשות האחר או ברובד אינטלקטואלי או ברובד רוחני יותר.

כדי להיות שותף רגשית יש צורך קודם כל במודעות עצמית גבוהה, ביכולת הקשבה והכלה, ביכולת ניתוח וזיהוי וביכולת המשגה.

בשיעורי חמלה ילמד התלמיד להיות מודע לעצמו ולרגשותיו, ירכוש מיומנויות הכלה עצמית, ינתח ויזהה את רגשות האחר, ויחפש בנק כלים לפתרון הבעיה או המצוקה של האחר.

בעזרת שיעורים אלו תגדל היכולת להבין מה האחר מרגיש ומה הפתרון שיתאים לו, היכולת לדמיין אותו בסיטואציה עתידית אשר תיתן לו מענה לצורך או מצוקה.

חמלה היא תנאי הכרחי להיות איש חינוך אשר מהווה דוגמא אישית לתלמידיו:

כאשר יש מודעות לרגשות התלמיד, ישנה תחושה של חמלה, אך לא בהכרח הזדהות עם רגשותיו. בחמלה שמים את התלמיד ורגשותיו לפני צרכיו של איש החינוך האמפאטי או הסימפטי. יותר קל להרגיש חמלה ממקום של סימפטיה, כי אז אין מעורבות רגשית, ויותר קל להפעיל את הבחירה לשים את אותו תלמיד ורגשותיו במרכז.

כאשר חשים אמפטיה, יש להתגבר על הרגש שחשים כלפי אותו אדם כדי לעזור לו. גם את עובדי ההוראה ואנשי החינוך יש להכשיר לקראת מיומנות זו.

חמלה היא מעבר ל״אהבת את רעך כמוך״, במצווה זו מוגדרת אמפטיה: ההזדהות והאהבה של האחר כאילו הוא אני, בחמלה אין שום היגיון או בחירה. זהו רגש ספונטני של התאחדות עם רגש האחר בכדי לעזור, לעשות משהו אקטיבי, ולשים אותו במרכז, לפני, לעשות משהו בשבילו בלי לחשוב על עצמי. להיות שם בשבילו, בצורה מוחלטת, תוך כמעט ביטול עצמי.

לא צריך לכבות שנאה, צריך לייצר שגרת חמלה. שגרת חמלה תהפוך לתרבות שתהפוך אותנו למדינה מוסרית.