Synchronous Leadership: How to communicate a Global message according to Gestalt Principles

Synchronous leadership consists of dynamic combination of mindset, behaviors, and skills that are employed to change and enhance the world through the use of technology.

Global Awareness is the sum of the different global streams that are ongoing at every moment. It's the sum of all the ongoing events. It may also have implications for where people focus on communication messages; the whole or the parts. If people from eastern cultures are receiving the same messages as those from western cultures be aware they may be focused on the context much more than the object.

Gestalt states that every stimulus is perceived in its most simple form. Gestalt theorists followed the basic principle that the whole is greater than the sum of its parts. In viewing the "whole," a cognitive process takes place – the mind makes a leap from comprehending the parts to realizing the whole.

We visually and psychologically attempt to make order out of chaos, to create harmony or structure from seemingly disconnected bits of information.

While we plan to communicate a Global message we have to consider 2 Communication different approaches:
There are two main way of thinking about the self;

Individualist: a focus on the person as an independent entity in the world or culture.

Collectivist: a focus on the individual is part of the whole system.

People from independent cultures tend to think of themselves as autonomous and unique, and they value freedom and self-expression.
Individuals from collectivist cultures tend to value social harmony, conformity, and adherence to group norms. These cultural differences can influence memory and even perception.

This principle shows our perceptual tendency to separate whole figures from their backgrounds based on one or more of a number of possible variables, such as contrast, color, size, etc. A simple issue may have only one message. In a complex issue there will be several messages to notice. As we look from one to another they each become one message in turn. 

Everything that is not message is ground. As our attention shifts, the ground also shifts so that an issue can go from message to ground and then back.

Ground is sometimes thought of as background or negative space.  

Figure-ground refers to the relationship between a message and its issue. Sometimes the relationship is stable, meaning that it is easy to pick out the message from the issue.

Other times the relationship is unstable, meaning it is difficult to pick out the message from the issue. Rarely, the relationship is ambiguous, meaning that the message could be the ground or vice-versa.

Clearly differentiate between message and issue in order to focus attention and minimize perceptual confusion.

Avoid Camouflage: camouflage is the deliberate alteration of message-issue so that the message blends into the issue. 

People from the independent cultures focused on the object in the picture while those from collectivist cultures focused more on the picture as a whole, taking in the background as well as the object.
Are your Global performance message is absolute or relative?
Some cultures will find it harder to identify with one over the other. The same will go for other business measures and ideas about what is important in, for example, a plan, the relative or the absolute success.

מודל משאב״ה לעידוד המאמץ והסקרנות אצל הלומד

שלבי המודל:

מאמץ Effort

שאיפה Ambition

אפשרויות Options 

בחירה Choice 

הוקרה Praise

בעקבות הצורך לעודד מאמץ וסקרנות אצל הלומד בדור המילניום פותח מודל משאב"ה. המודל שונה ממודלים אחרים בכך שאינו שם דגש על ההישגים ועל המיומנויות אשר רוכש הלומד, אלא על המאמץ אשר השקיע הלומד בתהליך הלמידה. המאמץ אשר השקיע הלומד נחשב כחלק מהערכת תורצי הלמידה, אך אינו עומד במרכז או בפני עצמו. בכדי להכשיר לומד עצמאי וסקרן, יש לעודד למאמץ ללמידה כתפיסה חינוכית חדשה.

פירוט המודל לפיתוח מקצועי ואישי של הלומד: מודל משאב״ה

במודל זה מסתכלים אחורה ומנתחים את המאמץ וביצועי הלומד למטרת הערכה מעצבת ולאחר מכן ומסתכלים קדימה, על המשך תהליך הלמידה, ולכן זהו מודל פיתוח אישי המתעסק ב"yet", מה עדיין יש לעשות בכדי להשתפר ולהגיע להישגים.

בפוסט זה יובא המודל החדש בהקשר לסרטון בTED: "The story of Yet".

האנלוגיה היא למשאבת מים ידנית: בעזרת הרמת ידית המשאבה, המחוברת לבוכנה, גדל נפח חלל המשאבה. נוצר תת לחץ אשר מעלה את המים בחלל המשאבה. בזמן הורדת ידית המשאבה נוצרת עלייה בלחץ על ידי הפעלת הבוכנה וסגירת השסתום החד כיווני. כתוצאה מעליית הלחץ פורצים המים החוצה דרך הצינור.

מטרת מודל המשאב"ה: הגדלת נפח חלל הלמידה כדי לעורר מוטיבציה וסקרנות אצל הלומד.

שלבי המודל:

מאמץ:

תפיסת המציאות של הלומד מבחינת המאמץ אשר ביצע והמאמץ אשר עדיין נותר בכדי להגיע ליעדים.

Effort check: Effort evaluation 

הערכת מידת המאמץ- באיזו מידה הלומד השקיע/ התאמץ לעמוד במטרה שהוגדרה (פערים או הצלחות).

יתכן ויתגלה כי קיימים ביצועים שלא בוצעו בכלל, יתכן  ובוצעו אך לא במידה נדרשת, במצב של הצלחה מלאה או אפילו הצלחה מעל המצופה ביצועי הלומד היו מוצלחים איכות וכמותית.

בשלב זה יש להשקיע הרבה זמן בשיקוף מבוסס על עובדות על מנת להגיע להסכמה. הדוגמאות צריכות להגיע מהלומד עצמו. אם לא הצלחנו לייצר גישור על הפער בתפיסת "מציאות המאמץ", אין טעם להמשיך.

לא ניתן לעבור לשלב הבא ללא הסכמה על מידת המאמץ שבוצע!!!

זו גם הסיבה ששלב זה מגיע ראשון במודל.

שאיפה:

לאן שואף הלומד להגיע? 

Ambition: review the original ambition

השאיפה מנוסחת: כהתנהגות מדידה כמותית ואיכותית ותחומה בזמן

במידה ואין שאיפה קיימת: יש ליצר שאיפה חדשה. במידה והשאיפה אינה מדויקת או רלוונטית יש לנסחה מחדש ולדייק אותה כמותית ואיכותית. השאיפה היא אישית ומתייחסת ללומד.

עד כאן נותח העבר: LOOKING BACK

ומעכשיו מסתכלים קדימה: LOOKING FORWARD

אפשרויות:

מהן האפשרויות העומדות לרשותו בעזרתן הוא יגיע למלא את שאיפותיו?

Options: what directions can we take to close the gap / preserve success?

יש שתי אפשרויות: שיפור הפערים ושימור הצלחות או שינוי השאיפות.

יכול להיות שלאחר שבוחנים את כל הכיוונים (בשיח ודיאלוג) – חוזרים לשאיפות ומחדדים אותן. יש להציג בפני הלומד את כל בנק האפשרויות העומד לרשותו.

בחירה:

מה הלומד בוחר?

Way forward: set concrete action / plan / timeline

בנייה משותפת של תכנית מאמץ, עבודה ופיתוח אישי של הלומד לשיפור ושימור המאמץ.

חובה לתעד את התכנית ולבצע עליה מעקב והתאמה בעזרת הפורמט הבא:

Date / issue / feedback / response / action / date

אחד הכלים לעשות בקרה הוא תיעוד פשוט: תאריך, הנושא (המטרה) – מה היה הפידבק שניתן, מה הייתה תגובת הלומד על מה שנאמר, מה הוחלט כמטרות להמשך.

הוקרה:

מכירים ומוקירים ללומד על המאמץ שעשה ומעודדים אותו להמשיך במאמץ הלאה. את ההכרה וההוקרה יש לבצע באופן אישי או פומבי בהתאם למאפייני הלומד.

חייבים להבין לפני שמתחילים להוביל תהליך כזה, כי אין תמונת "מציאות מאמץ" אחידה.

כל אחד מפרש את המציאות באופן שונה במיוחד בסוגיית המאמץ. במקום בו מצליחים ליצור מערכת של יחסי אמון במרחב פתוח בטוח, ניתן יהיה לגייס את האנשים לתהליך שבו כולם מוכנים ללמוד מההצלחות והכישלונות, אחרת יהיה רק גילוי של חלקים והרבה חלקים יישארו מוסתרים.

איך לתקשר מסר ניהולי גלובלי?

מסר ניהולי אפקטיבי מותאם למאפייני האוכלוסייה לה הוא מועבר. בכדי להתאימו יש לזהות את מאפייני האוכלוסייה, במיוחד אם מדובר על תקשור של המסר בצורה גלובלית: חוצה גבולות ותרבויות.

קיימות שתי גישות עקרוניות בתפיסת העצמי בתרבויות השונות בעולם:

הגישה האינדווידואליסטית- מיקוד באדם כישות עצמית ועצמאית בעולם או בתרבות. אדם בגישה זו תופש את עצמו אוטונומי וייחודי, והוא מעריך חופש וביטוי אישי. מאפיין חברה מערבית קפיטליסטית. 

הגישה הקולקטיבית- מיקוד באדם כחלק מראיית מערכת שלמה. אדם בגישה זו מעריך הרמוניה חברתית, קונפורמיזם ודבקות בנורמות חברתיות. מאפיין חברה במזרח בעלת תרבות שאינה קפיטליסטית.

מחקרים מראים שההבדלים בגישות משפיעים על הזיכרון ועל התפישה של האנשים באותה חברה.  

אנשים מהגישה האינדווידואליסטית נוטים להתמקד בדמות שבתמונה ופחות ברקע, בעוד שאנשים מהגישה הקולקטיבית תופשים את התמונה כמכלול ומתייחסים לרקע כמו לדמות.

הדבר משפיע על האופן בו מוצג המסר הניהולי: האם המסר מוצג בצורה אבסולוטית (כנתון, התנהגות המוגדרת במשפט)- דמות או בצורה יחסית (כמדד איכותי, כחלק מהקשר, תרבות, נורמה)- מכלול?

לדוגמה: האם המנהל מציג את מידת העמידה ביעדי הביצועים בצורה אבסולוטית: מספר, נתון, יעד או בצורה יחסית: בהקשר לסיטואציה או כל הקשר אחר?

ישנן תרבויות אשר תתקשינה לזהות את המסר בצורה זו או אחרת: בחלק מהתרבויות יהיה קושי להבין את נושא המדדים העסקיים והבנת חשיבותם של רעיונות בתכנית עסקית והצלחתה אם יוצגו רק בצורה יחסית או רק בצורה אבסולוטית.

תתכן השפעה על האופן בו אנשים שמים מיקוד על תקשור מסרים: בצורה הוליסטית או לפי רכיבים.

הקולקטיביסטים מקבלים את המסר בדגש על ההקשר context יותר מאשר על התוכן/ המטרות content/ object.

בתקשור ערכים ואסטרטגיה יש להתחשב באופן התאמת צורת העברת המסר לאיך העובדים מפרשים אותו. לכן אם המסר הוא גלובלי וחוצה אוכלוסיה ממזרח ומערב, יש לשלב שימוש באמצעים ותכנים תוכניים אך גם את ההקשר שלהם: מסר אבסולוטי משולב במסר יחסי. 

מוסריות

מוקדש לזכרו אל אורי אורבך

(תרגום חופשי משירו של מתיאו ארנולד Morality)

איננו יכולים להצית כאשר נחפוץ

את האש אשר בלבנו שוכנת.

הרוח עדיין נושפת

ובצורת מסתורית לנשמתנו מצייתת.

אך משימות שעות התובנה

במהלך שעות הקדרות לא תמולאנה.

בידיים כואבות וברגליים מדממות

אנחנו חופרים ועורמים אבן על אבן;

אנחנו נושאים בנטל ובחום

של יום ארוך ומקווים שיתום.

לא לפני שהאור יכלה,

וכל מה שבנינו יתגלה.

ואז כאשר העננים סרו מהנשמה,

וניתן להתחמם בעין הטבע,

שאל כיצד היא חוותה את השליטה העצמית,

את המאבק ומשימת המוסר.

הטבע חופשי, מואר ומלא אוויר עולץ,

לעיתים הופך אותך קודר ומיואש.

והיא אשר מגנה את רגעי החרדה,

ועיניה חששו לחפש,

ראה, על פניה משוך זוהר,

ורגש עמוק על לחיה.

"הא, ילד!" היא זועקת,

"זהו מאבק אלוהי, מתי היה, כי לא שלי הוא?"

אין מאמץ על מצחי-

אני לא נאבק, אני לא מייבב;

אני נוהר עם המרחבים הסחופים וזורח

מאושר, וכאשר ארצה, אישן.

עדיין, זה שהולם את האוויר הרציני,

שראיתי, חשתי זאת פעם- אך היכן?

טרם ידעתי את מד הזמן,

או ענדתי את אזיקי היקום.

חשתי זאת במזג אחר,

ראיתי זאת במקום אחר.

היה זה כאשר רמסתי את בית גן העדן,

ונשכבתי על חזהו של אלוהים.

הקפיטליזם יצר את ה״אדם הדמוקרטי״

החברה הקפיטליסטית, שמעמידה לרשות אנשיה את כל סוגי הנוחיות, הבידור וההנאה בשפע וללא אבחנה, מסתכנת ביצירת אנשים ללא אמות-מידה. 

מטרת הקפיטליזם איננה למכור מה שטוב לבריות, ואף לא את מה שנחוץ להם באמת, אלא מכירה למטרת מכירה: הגדלת ההון והרווחים התאגידים.

מבחנו הסופי של המסחר הוא ההצלחה במכירה. חברה קפיטליסטית כזאת מטפחת את הטיפוס הקרוי בפי אפלטון בשם "האדם הדמוקרטי", ובקווי דיוקנו, ששורטטו לפני למעלה מאלפיים שנה, הננו מכירים את פני דורנו, דור המילניום:

אותו האיש חי מתוך שהוא מבזבז גם כסף וגם עמל וגם זמן על הנאות הכרחיות ועל בלתי-הכרחיות במידה שווה; ואם ישחק לו המזל... יגיע לידי מין שיווי-משקל בהנאותיו ויתנהג כך, שלכל תאווה ותאווה אשר תזדמן לו במקרה ימסור את השלטון על עצמו, כאילו נועדה לכך עפ"י גורל, עד אשר יקוץ בה, ושוב לאחרת, ולא יהיה מזלזל אף באחת מהן אלא יטפח את כולן במידה שווה... ולדבר-שכל של אמת לא ישעה, ואל המבצר לא ייתן לגשת למי שיבוא ויגיד לו...: "ההנאות מהן מקורן בתאוות יפות וטובות ומהן במושחתות, והראשונות חובה לטפל בהן ולכבדן ואת האחרונות להכניע ולשעבד"- כל הדברים ממין זה הוא דוחה בשלילה באמרו, שכל ההנאות שוות וכולן ראויות לכבוד במידה אחת... וכך יעברו עליו חייו יום אחרי יום כשהוא נהנה מכל תאווה ותאווה המזדמנת לו, פעם שותה לשכרה ומזין אוזניו בנגינות החליל ומיד אחר-כך הוא מסתפק במים ומסגף את גופו ושוב פעם מסור לאימון- הגוף ופעם סרוח בעצלות ובחוסר כל עניין, ויש והוא גם מעמיד פנים כמעמיק בהוויות הפילוסופיה; לעיתים קרובות הוא גם עוסק בצורכי המדינה וכשהוא קופץ ממקומו הריהו סח ועושה כל מה שיאנה לו המקרה; ויש ויתקנא במלאכתם של אנשי המלחמה, והוא פונה אליה, או במלאכתם של אנשי המסחר, ופונה שוב אליה... (המדינה, 561)

אפלטון היטיב לתאר את אורח חיינו כיום בדור המילניום:

אנו מבזבזים גם כסף וגם עמל וגם זמן על הנאות הכרחיות ועל בלתי-הכרחיות במידה שווה.

בעינינו כל ההנאות שוות וכולן ראויות לכבוד במידה אחת.

אורח חיינו אינו אחיד: "פעם שותה לשכרה ומזין אוזניו בנגינות החליל ומיד אחר-כך הוא מסתפק במים ומסגף את גופו ושוב פעם מסור לאימון- הגוף ופעם סרוח בעצלות ובחוסר כל עניין."

לעיתים אנו מעמידים פנים כמעמיקים בהוויות הפילוסופיה; לעיתים קרובות אנו גם עוסק בצורכי המדינה וכשאנו קופצים ממקום למקום הרי אנו עושים כל מה שיאנה לו המקרה;

עוברים ממצב מלחמה, למצב של מסחר, הלוך ושוב.

חשוב לציין כי אופי כזה איננו רע לחלוטין לטווח הקצר. יש בו רגעים של מרץ ומדי פעם בפעם התפרצויות טוב-לב. אך שלטת בו התאווה או השאיפה של הרגע: מין, כסף, או כל דבר אחר. בטוח הארוך אין הוא מבחין בין טוב לרע משום שאין לו אמות-מידה, אין לו עקרון אשר ישלוט בו וירסן אותו. נוצר אדם חסר מוסר או כושר שיפוט המובל על ידי תרבות הצריכה הקפיטליסטית והוא חסר עמוד שדרה או משמעות.

"באמת" אומר אפלטון, "אין שום משטר או הכרח אשר ינחה את חייו, אלא קורא הוא לחיים אלה נעימים וחופשיים ומאושרים, וכך הוא הולך וחי אותם עד סוף ימיו'. לצערנו, מכל צורות החיים, החיים ללא אמות-מידה הם השפלים והעקרים ביותר. אם נרצה לשקם את עצמינו עלינו דבר ראשון להתחיל להוביל מהלך מוסרי של בחירה ושיקול דעת, לפי אמות-מידה, ולחנך את ילדינו להתמודד עם כל הפיתויים הניצבים בפניהם בתקופה נהנתנית זו.

Capitalism creates the "Democratic Man"

Capitalistic society, which offers its members numerous comforts and pleasures, risks creating people lacking in moral standards.

The goals of capitalism are not to sell products that are really needed by people, but for selling purposes only. Its goals are only to make a profit and gain more money in order to enlarge its capital and property.

The results are only translated into monetary value.

A society like this produces a type of character who is called by Plato, 'The Democratic Man'. Plato described this man more than 2,000 years ago and he is very like the face of man living in our days, in the Millennium Generation. 

Plato on the Democratic Man:

"He lives along day by day, gratifying the desires that occur to him, at one time drinking and listening to the flute, at another downing water and reducing; now practicing gymnastic, and again idling and neglecting  everything; and sometimes spending his time as though he were occupied with philosophy.  Often he engages in politics and, jumping up, says and does whatever chances  to come to him; and if he ever admires any soldiers, he turns in that direction; and if it’s money-makers, in that one.  And there is neither order nor necessity in his life, but calling this life sweet, free, and blessed he follows it throughout." (Plato from The Republic)

We need a change in our society, which creates people with moral standards, people with order or necessity in their life, fill free, and blessed by meaningful life.

The Capitalism kills the faculty of Humanities

Capitalism needs men who cooperate smoothly and in large numbers, therefore it kills the faculty of Humanities. The faculty of Humanism is where people are growing and developed. Capitalism needs men who want to consume more and more; and whose tastes are standardized and can be easily influenced and anticipated.

The faculty of Humanities had a major part in the educational mission. Humanities were the basic for education for a long time. Today everything is translated in terms of money, "value for money", "pay for performance", so there is no need for Humanities any more.
Capitalism needs men who feel free and independent, not subject to any authority or principle or conscience. It needs men who willing to be commanded, to do what is expected of them, to fit into the social machine without friction; who can be guided without force, led without leaders, prompted without aim.

Capitalism remains a deeply exploitative and ecologically disastrous way of organizing social life.  The world today needs a major change: become more human. We need to rehabilitate the existence of Humanities: to open more faculties of Humanities with more students. Capitalism continues to operate under the same structural compulsions, producing the same catastrophic consequences as before.  It remains ridden with crises and congenitally unable to subordinate its achievements to the needs of human beings, unable, despite its prodigious productive abilities, to offer even bare survival to vast majorities in the world it dominates.  Anthropocialism is the new solution: a combination between Anthropogogy and Socialism. The logic favoring a worldwide transition to socialism remains as compelling today as it has ever been.
The Significant Individual Learning model (SIL), was developed by Nir Golan, educational and leadership expert, in order to help teachers to develop the uniqueness of their student. SIL model is about the significant learning of the individual in order to reformulate his unique identity.
This significant individual learning model provides tools for the teacher to assimilate the Anthropogogy approach in six steps, throughout which the teacher uses dialogue in order to guide the learner.

The six steps are:

1.   Action- doing

2.   Behavior- conceptualization of the action

3.   Norm- transformation of the behavior to a norm

4.   Value- defining the value in the behavior

5.   Redefinition- redefinition of my unique identity

6.   Teaching- Using the Anthropogogy model to teach the other

The faculty of Humanism is where people are growing and developed. "It is easier to fight for one's principles than to live up to them". (Alfred Adler)
The significant individual learning model (SIL) assumes that the distinction between children and adults is no longer relevant in the digital age and that each student should be treated as a 'whole' person irrespective of their age, people are focused on maintaining control over their lives. The world today needs a major change: become more human. We need to rehabilitate the existence of Humanities.