הקפיטליזם יצר את ה״אדם הדמוקרטי״

החברה הקפיטליסטית, שמעמידה לרשות אנשיה את כל סוגי הנוחיות, הבידור וההנאה בשפע וללא אבחנה, מסתכנת ביצירת אנשים ללא אמות-מידה. 

מטרת הקפיטליזם איננה למכור מה שטוב לבריות, ואף לא את מה שנחוץ להם באמת, אלא מכירה למטרת מכירה: הגדלת ההון והרווחים התאגידים.

מבחנו הסופי של המסחר הוא ההצלחה במכירה. חברה קפיטליסטית כזאת מטפחת את הטיפוס הקרוי בפי אפלטון בשם "האדם הדמוקרטי", ובקווי דיוקנו, ששורטטו לפני למעלה מאלפיים שנה, הננו מכירים את פני דורנו, דור המילניום:

אותו האיש חי מתוך שהוא מבזבז גם כסף וגם עמל וגם זמן על הנאות הכרחיות ועל בלתי-הכרחיות במידה שווה; ואם ישחק לו המזל... יגיע לידי מין שיווי-משקל בהנאותיו ויתנהג כך, שלכל תאווה ותאווה אשר תזדמן לו במקרה ימסור את השלטון על עצמו, כאילו נועדה לכך עפ"י גורל, עד אשר יקוץ בה, ושוב לאחרת, ולא יהיה מזלזל אף באחת מהן אלא יטפח את כולן במידה שווה... ולדבר-שכל של אמת לא ישעה, ואל המבצר לא ייתן לגשת למי שיבוא ויגיד לו...: "ההנאות מהן מקורן בתאוות יפות וטובות ומהן במושחתות, והראשונות חובה לטפל בהן ולכבדן ואת האחרונות להכניע ולשעבד"- כל הדברים ממין זה הוא דוחה בשלילה באמרו, שכל ההנאות שוות וכולן ראויות לכבוד במידה אחת... וכך יעברו עליו חייו יום אחרי יום כשהוא נהנה מכל תאווה ותאווה המזדמנת לו, פעם שותה לשכרה ומזין אוזניו בנגינות החליל ומיד אחר-כך הוא מסתפק במים ומסגף את גופו ושוב פעם מסור לאימון- הגוף ופעם סרוח בעצלות ובחוסר כל עניין, ויש והוא גם מעמיד פנים כמעמיק בהוויות הפילוסופיה; לעיתים קרובות הוא גם עוסק בצורכי המדינה וכשהוא קופץ ממקומו הריהו סח ועושה כל מה שיאנה לו המקרה; ויש ויתקנא במלאכתם של אנשי המלחמה, והוא פונה אליה, או במלאכתם של אנשי המסחר, ופונה שוב אליה... (המדינה, 561)

אפלטון היטיב לתאר את אורח חיינו כיום בדור המילניום:

אנו מבזבזים גם כסף וגם עמל וגם זמן על הנאות הכרחיות ועל בלתי-הכרחיות במידה שווה.

בעינינו כל ההנאות שוות וכולן ראויות לכבוד במידה אחת.

אורח חיינו אינו אחיד: "פעם שותה לשכרה ומזין אוזניו בנגינות החליל ומיד אחר-כך הוא מסתפק במים ומסגף את גופו ושוב פעם מסור לאימון- הגוף ופעם סרוח בעצלות ובחוסר כל עניין."

לעיתים אנו מעמידים פנים כמעמיקים בהוויות הפילוסופיה; לעיתים קרובות אנו גם עוסק בצורכי המדינה וכשאנו קופצים ממקום למקום הרי אנו עושים כל מה שיאנה לו המקרה;

עוברים ממצב מלחמה, למצב של מסחר, הלוך ושוב.

חשוב לציין כי אופי כזה איננו רע לחלוטין לטווח הקצר. יש בו רגעים של מרץ ומדי פעם בפעם התפרצויות טוב-לב. אך שלטת בו התאווה או השאיפה של הרגע: מין, כסף, או כל דבר אחר. בטוח הארוך אין הוא מבחין בין טוב לרע משום שאין לו אמות-מידה, אין לו עקרון אשר ישלוט בו וירסן אותו. נוצר אדם חסר מוסר או כושר שיפוט המובל על ידי תרבות הצריכה הקפיטליסטית והוא חסר עמוד שדרה או משמעות.

"באמת" אומר אפלטון, "אין שום משטר או הכרח אשר ינחה את חייו, אלא קורא הוא לחיים אלה נעימים וחופשיים ומאושרים, וכך הוא הולך וחי אותם עד סוף ימיו'. לצערנו, מכל צורות החיים, החיים ללא אמות-מידה הם השפלים והעקרים ביותר. אם נרצה לשקם את עצמינו עלינו דבר ראשון להתחיל להוביל מהלך מוסרי של בחירה ושיקול דעת, לפי אמות-מידה, ולחנך את ילדינו להתמודד עם כל הפיתויים הניצבים בפניהם בתקופה נהנתנית זו.