צביה לובטקין כמנהיגה סינכרונית
צביה לובטקין נולדה בשנת 1914 בעיירה
הקטנה ביטן (Byteń) שבמזרח פולין. בהגיעה לגיל ההתבגרות
הצטרפה לתנועת הנוער "פרייהייט" של הקיבוץ המאוחד. צביה גילתה
משיכה ונאמנות רעיונית וחברתית לתנועה. מנהיגה סינכרונית על-פי ניר גולן, מומחה
לחינוך ומנהיגות, מסנכרנת ומשלבת בו זמנית תודעה גלובלית, יכולות עבודה בצוות
ותקשורת בין-אישית מעולות, חשיבה חדשנית ומומחית בפתרון בעיות, תוך הפעלת מחשבה
ביקורתית. ההחלטות האמיצות של צביה התבססו על היכולת שלה להתגבר על חששותיה
וחששות הסובבים אותה, תוך הפעלת שיקול דעת ולא פזיזות. היא הייתה מנהיגה
צנועה, הפועלת בשירות העם בדבקות.
צביה השתתפה בסמינרים של תנועת הנוער ונטלה
חלק בעבודה חינוכית בערים שונות. שליחי התנועה מארץ ישראל התרשמו מתפישתה
וממסירותה וצירפו אותה לעבודה תנועתית בוורשה. באוגוסט 1939 נבחרה כצירה לקונגרס
הציוני ה21 בזנבה.
צביה כמנהיגה סינכרונית, תרגמה את
החזון שלה ושל תנועתה, לתכנית אשר מתבססת על תודעה גלובלית מפותחת. תודעה זו היא
הסכום של כל התהליכים והאירועים הגלובליים המתרחשים בכל רגע נתון בעולם (בצורה
סינכרונית) והמשמעות שלהם. בעקבות תבוסתה המוחלטת של פולין בספטמבר 1939, נעו
שיירות אדם מן המערב מזרחה. פולין חולקה בין שתי מעצמות. צביה הצטרפה אל אנשי ההנהגות
של תנועות הנוער היוצאים מזרחה. השימוש בחדשנות ובחשיבה מקורית במציאת הפתרון חייב
אותה ללמוד מן העבר אך להשתחרר מהדפוסים והפרדיגמות אשר מקבעים אותה ואינם רלוונטיים
לעתיד. לא תחושת קיפוח ולא שיקולי שוויון מגדרי הניעו את צביה לפעול, או להדגיש,
מאוחר יותר, את גבורתן ותרומתן של החברות הלוחמות. היא עצמה פעלה בשוויון מלא עם
חבריה להנהגת המאבק, ללא קשר או תלות בבן-זוגה, וידעה מתי ליטול על עצמה אחריות
לגורל החברים. הנהגת הבוגרים האחראים לתנועות הנוער החליטה לחזור אל מרכז פולין
ולהמשיך בפעילות תנועתית מחתרתית באזור הגרמני של פולין. בין החוזרים היו מרדכי
אנילביץ', יצחק צוקרמן, צביה לובטקין וטוסיה אלטמן. הם התמקדו בטיפול בבעיות
מצוקה, תרבות, הוצאת עיתונים אסורים וארגון מחתרת, ששיאה היה בהקמת "הארגון
היהודי הלוחם".
מנהיגה סינכרונית עובדת בצוותים
מסוגים שונים: מקומיים וגלובליים. לכן עליה להיות מומחית בעבודת צוות ובכל הקשור
לתקשורת בין-אישית ותוך-אישית. הוא מומחית בהבנת התהליכים בצוות, תפקידים בצוות
ובעל כישורי עבודת צוות מעולים. היא מומחית בכלי התקשורת השונים בתוך הצוות ומחוצה
לו, ומשתמשת בהם בכדי לגייס את השותפים לה בצוות ומחוצה לו לביצוע התכנית ליישום
החזון. לצביה היה כוח השפעה שנבע מחוזקת ועוצמת אישיותה. צביה נמנעה מלייחס לעצמה
חלק או זכות בעשייה, בתפקידים ובפעולות שבהם הייתה לכאורה דמות מרכזית. קשה להבחין
בדברי צביה בין "אני" ל"אנחנו", משום שהיא ראתה עצמה תמיד
כאחת-העם, לא חשבה ולא האמינה כי פועלה ייחודי ומיוחד מול מעשיהם של רבים מחבריה,
שלא שרדו את המלחמה.
המנהיגה הסינכרונית מזהה את הבעיות
הקיימות ונותנת להן מענה בצורה חדשנית. בתוקף המרות המוסרית שהקרינה ובזכות מעמדה,
היא נמנתה עם בכירי הארגון היהודי הלוחם והייתה לה, הודות לאישיותה, השפעה מכרעת
על ההחלטות שנתקבלו בו. המנהיגה הסינכרונית מובילה דרך הצורך אך לא בצורה מגיבה
ושמרנית, אלא ממנפת את הצורך בפתרון בעיות ומשלבת בו חדשנות להובלת העולם לכיוונים
חדשים. היא משתמשת בצורך כמנוף להנעת השינוי. היא בעלת יכולת לראות אירוע מקומי
בראייה גלובאלית ולהפך, השפעת אירוע מקומי על תהליכים גלובאליים. לחברי תנועת
הנוער "דרור" היה חלק חשוב בהובלת המרד הגדול. צביה הבינה שככל שהאירוע או
התהליך מופץ בתפוצה עולמית רחבה יותר ובעוצמה תקשורתית גדולה יותר הוא תופס נפח
גלובלי גדול יותר. המדיה התקשורתית משמשת להפצת החזון. היא מומחית במדיה התקשורתית
ולכן מנתחת בצורה מדויקת את תמונת המצב המקומית והגלובלית. צביה בחרה לנאום
בועידת יגור ובמשפט אייכמן מסיבות אלו.
המרכיב האחרון הוא חשיבה ביקורתית:
עליה להפעיל חשיבה זו לאורך כל הדרך בצורה אמיצה ונבונה. עליה לראות צעד קדימה ללא
חשש, תוך התגברות על המכשולים האישיים והחברתיים בקבלת ההחלטות. עליה לקבל החלטות
אמיצות תוך הפעלת שיקול דעת וחשיבה ביקורתית. חוסנה הנפשי היה זה אשר הורה לה בעת
מצוקה, בנפול המפקד מרדכי אנילביץ׳, לרכז את השורדים המעטים על הריסות מילא 18
ולהובילם אל החיים. צביה הייתה מנהיגה צנועה, הפועלת בשירות העם בדבקות. ספרה "בימי
כליון ומרד", שאסרה בתוקף להוציאו לאור בחייה, פורסם זמן קצר אחרי מותה.
ביושרה האופיינית לה העירה צביה שספר מטבעו נועד להלל, וכי "לא צריך להלל
אותי, לא מגיע לי שום הלל. לא יכתבו דברים רעים. זה ברור כשמש שככה היו צריכים
לעשות, אז למה לכתוב? אבל אם יכתבו, תכתבו רק אחרי, אחרי הכל. משהו הדור הבא צריך
ללמוד, לזכור".
מנהיגה סינכרונית היא מנהיגה המותאמת
לאירועים ולתהליכים הגלובליים המתרחשים בהווה ועתידים להתרחש בעתיד. היא מסתמכת על
אירועי העבר כבסיס ללמידה והפקת לקחים לגבי ההווה והעתיד. המנהיגה הסינכרונית אינה
חיה את העבר, היא חווה בסנכרון את ההווה וכך מתווה את העתיד. לצביה לובטקין היה
עוד לפני המלחמה מעמד בכיר בתנועתה, כמי שהוכיחה את יכולתה לנהל קיבוץ הכשרה
בעייתי, והייתה ממונה על ההכשרות של תנועת "החלוץ" בפולין. לא
תחושת קיפוח ולא שיקולי שוויון מגדרי הניעו את צביה לפעול בגטו, או להדגיש, מאוחר
יותר, את גבורתן ותרומתן של החברות הלוחמות. היא עצמה פעלה בשוויון מלא עם חבריה
להנהגת המאבק, ללא קשר או תלות בבן-זוגה, וידעה מתי ליטול על עצמה אחריות לגורל
החברים. המנהיגה הסינכרונית מומחית בכל הכישורים והמיומנויות ולכן נחשבת רב-מומחה.
הוא מייצרת ערך מוסף דרך השילוב של כל המיומנויות והכישורים בו זמנית ליצירת פתרון
וסגנון הובלה ייחודי וחדשני. השילוב ממקם אותה כיוזמת ומובילה ומונע ממנה להתמקם
כמגיבה. ניתוח ההווה ליצירת פתרון בעתיד תוך מחשבה ביקורתית וראיה גלובלית מחייב
אותה להסתכל צעד אחד קדימה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה