פוסט ראשון בנושא: היסטורית העם היהודי על פי מודל "מנחים ביחסים"

הניתוח ההיסטורי בעזרת המודל "מנחים ביחסים""Positions In Relationships" (PIR) model  של תולדות העם היהודי בעת החדשה, מייצר פרספקטיבה חדשה ומהפכנית. מודל ״מנחים ביחסים״ פותח ע״י ניר גולן, מומחה לחינוך ומנהיגות.

מושגי יסוד במודל:

״מנח״- מיקום יחסי של כל אחד מהצדדים במהלך פעולה. המיקום היחסי הוא קבוע או משתנה במהלך פעולה. המיקום היחסי נקבע או כתוצאה ממיקום יחסי של הצד היוזם או ללא תלות בו.

קיימים 4 סוגי מנחים;

״מנח עליון״- ממקם את עצמו יחסית מעל הצד השני, מטרתו להשיג שליטה על הצד השני דרך יצירת תלות של הצד השני בו. שם את עצמו במרכז הפעולה.

״מנח אמצעי״- ממקם את עצמו באותו גובה יחסית לצד השני. שם את הצלחת הפעולה במרכז ולכן רואה את שני הצדדים שותפים לפעולה מאותו מיקום יחסי. רואה בכל השותפים לפעולה אמצעים להשגת הצלחתה.

״מנח תחתון״- ממקם את עצמו יחסית מתחת לצד השני. מנסה להשיג מענה לצרכיו בעזרת הצד השני, תלוי בו. שם את עצמו במרכז הפעולה.

״מנח עצמי״- מחובר וקשוב לצרכיו האישיים ללא התייחסות למיקום היחסי של הצד השני. אדם במנח זה מחובר לצרכיו בלבד ושם רק את עצמו במרכז.

קיימים 4 תתי מנחים:

״מנח עליון ביקורתי״- מנסה להשיג שליטה על הצד השני דרך העברת ביקורת והצגת הדברים שעל הצד השני לשפר.

״מנח עליון תומך״- מנסה להשיג שליטה על הצד השני דרך תמיכה והצגת הדברים שעל הצד השני לשמר.

״מנח תחתון צייתן״- מנסה להשיג מענה לצרכיו בעזרת הצד השני תוך כדי ציות והסכמה לכל דבריו.

״מנח תחתון מרדן״- מנסה להשיג מענה לצרכיו מהצד השני, דרך מרדנות ואי הסכמה עד לכדי סירוב לכל דברי הצד השני.

זו הפעם הראשונה בה נותח מיקומו היחסי של עם, לאורך ההיסטוריה, על-פי מודל תקשורת. בתקופת הגלות הפך העם היהודי להיות עם בעל מאפיינים מובהקים של ״מנח תחתון צייתן״- לא יוצר קשר עין, נמנע מלהביע עמדה, מבכה את עברו וחרד מפני העתיד, מהסס, לא בטוח, נמנע מקונפליקטים ומתבודד.

שתי סיבות עיקריות מיקמו אותו במנח זה: הדת והשלטון.

כעם בעל אמונה דתית הוא מציית לחוקי האל ולהלכות הדת. כאשר הוא נמצא בסביבה גלותית אשר מאמינה בשנאת הזר, הדבר מוקצן. הופעל מנגנון הרמטי בכדי להגן על קהל המאמינים. התפישה כי ״חדש אסור מן התורה״, יצרה עם החי בקהילות סגורות חברתית וכלכלית. שנאת הזר וגלי האנטישמיות חיזקו אצלו עוד יותר את הפרנויה והפחד מן החוץ ומהשונה. החל מתקופת האינקוויזיציה קיבלה האמונה הדתית היהודית צביון מופנם, בכדי לא להתגרות ולעורר את זעמם של הגויים. הפחד מיקם את היהודי הדתי במנח תחתון צייתן. 

מנח תחתון צייתן זה התחזק בעיקר בגלל דמות היהודי הגלותי הנודד, חסר הרכוש, מובדל חיצונית והתנהגותית מסביבתו, עוסק במסחר כי הינו חסר קרקע ובעיקר נתון לחסותו של שלטון אשר אינו מגן עליו ומאפשר לפורעים לדורותיהם להתעלל ולהכות בו.

מאפייניו של העם היהודי במנח תחתון צייתן, הועצמו במקומות בהם היה חוסר בהגנה מצד השלטונות. במקרים רבים של פוגרום או התקפות אנטישמיות אלימות, השלטון, קרי המשטרה, עמדו מן הצד ולא טיפלו בפורעים. תופעה זו חיזקה אצל העם היהודי את הפחד וההתמקמות במנח תחתון צייתן. היהודים היו מקבלים את רוע הגזרה ומלקקים את פצעי הפוגרום. רק לקראת סוף המאה ה-18 עם תחילתה של התעוררות פוליטית יהודית, נכתבו עיתונים ביידיש והוקמו מפלגות פוליטיות בעלות צביון יהודי. מפלגות אלו היו מזוהות בעיקר עם השמאל והקומוניזם. חלקן אף היו בעלות מנח צייתן המנסה למחוק את צביונו הייחודי של העם היהודי. האמנציפציה ותנועת ההשכלה ניסו להתמודד עם מנח תחתון צייתן זה דרך יצירת יהודי לאומי חסר סממנים דתיים המתבולל בחברה הסובבת אותו.

התנועה הציונית לא הייתה במנח תחתון צייתן, אלא מנח תחתון מרדן: היא נעה על הסקאלה בין יצירת יהודי ציוני חדש תוך התעלמות מההיסטוריה הדתית, לאסכולה המדברת על שיח עם העבר ההיסטורי הדתי והתאמתו לרוח התקופה.

תורת הגזע עיצבה דור שלם של גרמנים המאמינים שהם הגזע העליון. התוצאה היא עם גרמני הממוקם במנח עליון ביקורתי, בעל צורך אובססיבי לשלוט על האחר ועל העם היהודי בפרט. הקיצוניות בתפישה יצרה מציאות של דה הומניזציה של העם היהודי והפיכתו לחפץ שניתן להשתמש בו, לנצלו ובסוף להשמידו.

ברבריות זו נוצרה כחלק מתכנית שטנית של חינוך דור שלם להיות במנח תחתון. משבר הזהות של העם הגרמני והפיכתו למנח תחתון צייתן אחרי מלחמת העולם הראשונה, בשילוב המצב הכלכלי הקשה, רק זרזו את התהליך של יצירת דור הממוקם במנח עליון ביקורתי.

מפגן הכוח של מנח זה בצעדות ברחובות ובאלימות כלפי היהודים, ייצרו במהרה אווירת טרור שגובתה בחוקים ובאידיאולוגיה פוליטית. מצב זה הקצין עוד יותר את מיקומו של העם היהודי במנח תחתון.

חוקי נירנברג היו שיא ההגדרה ומיצוב המנחים. נוצרה לגיטימציה משפטית, מוכחת פנומנולוגית ביולוגית, אשר מנעה עמימות או אי וודאות לגבי הזהות הגנטית של העם היהודי. התחיל תהליך הפרדה תרבותי, רוחני ופיזי של המנח התחתון היהודי משאר העמים בעולם. נוצר מנח "תת אנושי"- דימוי העם היהודי למכרסם או מזיק והפיכתו בסוף התהליך לחפץ.

בגלל הרמטיות התהליך כל שנותר לאותו מנח הוא לציית לחוקים, לגזרות, לאיסורים ולתקנות אשר כל הזמן צמצמו את טווח פעילותו וחיותו.

המעבר לגטאות נתפש בעקבות מציאות מעוותת זו כטבעי: מנח עליון ביקורתי, מורה למנח עליון צייתן לסגור את עצמו בתוך אזורים אטומים. החל משלב זה החל תהליך ההשמדה על-ידי רעב, מחלות ודיכוי רוחני. מכאן ועד לבורות ההריגה, מתקני הרצח ומחנות הכפייה הדרך כבר הייתה קצרה וידועה. למנח התחתון לא הייתה המודעות או הבחירה להתמקם במנח אחר. 

במקרים בודדים עברו חלק מחניכי תנועות הנוער למנח תחתון מרדן וביצעו מספר מרידות, "מרד לשם מרידה" כמאפיין המובהק של מנח זה. המרידות לא היו בכדי לנצח או למגר את האויב הנאצי אלא כדי למרוד בשביל ״שלוש שורות בהיסטוריה״, לנסות לתקן את המיצוב של העם כמנח תחתון צייתן- ״כצאן לטבח״.

ניתוח מקביל, של התהליך אשר התרחש לעם היהודי בארץ-ישראל, יוצג בפוסט הבא.