מנהל מנתח בראייה אינטגרטיבית מבצע לכאורה שתי פעולות
סותרות בו זמנית: ניתוח ואינטגרציה. החיבור ביניהן: ניתוח בראייה אינטגרטיבית
מייצר תוצר איכותי יותר. זהו ניתוח בפרספקטיבה של תהליך מלא או מערכת שלמה ואינו
נותן רק מענה נקודתי לבעיה.
שיטה זו רלוונטית בעיקר לפתרון בעיות הקשורות לתהליכים
Integration Root Cause Analysis.
ניתוח או אנליזה בראייה אינטגרטיבית מייצר פתרון בעיות באיכות גבוהה
יותר: איכות על- טיפול בבעיית השורש, חדשנות וחשיבה ביקורתית מסדר גבוה.
קיימים 3 סוגי לקחים:
לקח ספציפי-
נותן מענה ופתרון לבעיה הספציפית. מטרתו לתקן בלבד את התקלה או לפתור בלבד את
הבעיה.
לאור המסקנה שבה זוהתה הבעיה וסיבתה, הפתרון בעתיד הוא נקודתי,
לטווח הקצר ולמקרה הספציפי. אין בירור מעמיק של סיבת השורש אלא טיפול בעיקר
בסימפטומים. החשיבה היא ליניארית: אם-אז.
חשיבה זו נקראת סדרתית כי בנויה על חיבור בקו: שלב מוביל לשלב
או סיבה מובילה לתוצאה. חשיבת צעד אחר צעד. חשיבה הגיונית ורציונאלית.
לקח מצבי-
משליך את המסקנה למצבים נוספים. מטרתו למנוע את התקלה או למנוע את הישנותה של
הבעיה.
נדרשת הבנה מעמיקה יותר של סיבת השורש. מתבסס על חשיבה סדרתית,
ראיית רצף של שלבים, תהליכים, המקטע המנותח הוא גדול יותר.
הניתוח עולה מדרגה ואינו מתייחס רק למקטע הספציפי, אלא למקטעים
דומים בשלבים אחרים בתהליך או בתהליכים דומים.
החשיבה עוברת מחשיבה קווית לחשיבה במקביל: ניסיון למצוא מצבים
מקבילים ולהשליך עליהם את המסקנה הספציפית. נוצר חיבור בין קווים מקבילים בעלי דמיון
או מכנה משותף.
לקח עקרוני-
מייצר פתרון מערכתי עקרוני. מתייחס לסיבת השורש בראיה תהליכית או מערכתית ודורש
חשיבה שאינה סדרתית אלא אינטגרטיבית. זוהי חשיבה תלת ממדית. היא מחברת ומאחדת
ומתעסקת בעיקר בשאלת ה"מדוע".
זוהי חשיבה פחות לוגית ליניארית ויותר אינטגרטיבית אסוציאטיבית
ולכן יש סיכוי גדול יותר שתוצריה יהיו חדשניים ויצירתיים יותר. חשיבה זו מייצרת
ערכים, עקרונות ונובעת או משפיעה על חזון.
מנהל בעל יכולת אנליטית אינטגרטיבית גבוהה יהיה מנהיג: הוא
לוקח אחריות להקניית חזון וערך גבוהים יותר לאחרים, ומראה להם כיצד להשתמש בחזונות
ובערכים הללו. הוא מהווה מקור השראה לזולתו.
כאשר מנהל משתמש בכלי הניתוח האינטגרטיבי הוא לוקח את הלקח
הספציפי, מעלה אותו לדרגת לקח מצבי וממשיג אותו כלקח עקרוני.
7 כישורי המנהל האנליטי האינטגרטיבי ((AIM:
1.
יכולת להיות גמיש.
2.
דרגה גבוהה של מודעות עצמית.
3.
היכולת לקבל השראה בפתרון הבעיות מחזון וערכים.
4.
בעל מוסריות ואתיקה מקצועית.
5.
נטייה לראות קשרים ולייצר אינטגרציה בין עולמות תוכן שונים.
6.
נטייה מודגשת לשאול שאלות מסוג ״מדוע״? או ״מה היה אילו?״ולחפש
תשובות ״מן היסוד״.
7.
היכולת לפעול בניגוד למוסכמות ופרדיגמות, להיות אמיץ.
המתודולוגיה מתבססת על ראיית E2E (End to End) של התהליך ונובעת מלקיחת אחריות של המנהל על התהליך
מקצה לקצה. האנליזה היא בראייה תהליכית מערכתית ולא נקודתית.
הפתרון הספציפי הוא בדרך כלל קצר טווח, ולא תמיד מונע את חזרת
הבעיה. הוא לא תמיד ימנע את הבעיה במצבים זהים.
הפתרון המצבי משליך על מצבים דומים וימנע את הישנות הבעיה
במקרים דומים מאותה משפחה.
הפתרון העקרוני מתייחס לראיית תהליך ארוכת טווח ויכול לייצר
תורה חדשה או נוהל חדש. הוא יכול להשליך על תהליכים דומים מעולמות שונים, או תפישת
עולם מקצועית כוללת.
לעיתים נסתפק בפתרון ספציפי כי מידת ההשקעה היא רבה, ככל שנעלה
בדרגת הפתרון. דחיפות הפתרון, כמות המשאבים ויכולת הניתוח ישפיעו על איכות התוצר
וסוג הלקח. שימוש מושכל בניתוח אינטגרטיבי מלווה בכנות אישית ואומץ, משרת מטרות
ותהליכים גדולים יותר. הוא הופך את המנהל למנהיג, מחזק אצלו את הכושר להוביל אחרים
להקניית חזון וערך גבוהים יותר, מפתח אצלו את יכולת הדמיון והמחשבה היצירתית והופך
אותו ליועץ מומחה בתחומו: מימוש מלא של מודל אמ״י: אינטגרטור, מחדש, יועץ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה