OVBL: Example for OBJECT-VALUE BASED LEARNING

מודל ללמידה מבוססת חפץ-ערך דרך דוגמת "מגדל בשמים"

למודל שתי הנחות יסוד:

1.   חפץ שימושי טומן בחובו ערך

2.   חפץ מלווה תהליך למידה

החיבור בין חפץ-למידה לחפץ שימושי-ערך, יצר את המודל: 

חפץ מלווה ערך

פירוט שלבי המודל ללמידה מבוססת חפץ-ערך:

1. Action בחירה ראשונית של החפץ והבנת הצורך: שאלת הלמה?

2. Behavior בחירה חוזרת בחפץ בהקשר לאופן השימוש בו: שאלת המי? מתי? והאיך?

3. Norm הצגת הנורמה: שאלת מאין? איפה? מול מי?

4. Value הגדרת הערך הנוסף: שאלת המשמעות מאחורי?

5. Specific Identity גיבוש זהות ייחודית: שאלת לאן?

6. Teaching לימוד האחר

פירוט שלבי המודל דרך דוגמת מגדל בשמים, כחפץ המוביל אל הערך: :

1. Action בחירת החפץ.

מטרת השלב לברר על איזה צורך עונה החפץ ומהו הצורך של הלומד.

זיהוי ושיקוף הצורך ללומד, בכדי לגרום לו לבחור בחפץ בפעם הראשונה. הלומד מזהה את הצורך האישי שלו דרך זיהוי הצורך העומד מאחורי החפץ בפעם הראשונה בעזרת הנחייה (חניכה) מגורם מקצועי. הלומד חווה את החפץ כמענה לצורך. השאלה היא שאלת הלמה?

Action בחירת החפץ מגדל בשמים: עירור וזיהוי הצורך, בחירה ראשונה של חפץ מהמאגר שיוצג במחסן המוזיאון. חפצים. שימת הדגש על כך שכל חפץ עונה על צורך בין אם צורך פנימי אישי או קהילתי –ציבורי . הדגש יושם על ההדהוד בין הצורך העכשווי לצורך ההיסטורי.   

מטרת השלב לברר על איזה צורך עונה החפץ ומהו הצורך של הלומד. למה נוצר? איך הצורך בחפץ מהדהד אצל הלומד: מה הצורך שלו?

זיהוי ושיקוף הצורך ללומד, בכדי לגרום לו לבחור בחפץ בפעם הראשונה. הלומד מזהה את הצורך האישי שלו דרך זיהוי הצורך העומד מאחורי החפץ בפעם הראשונה בעזרת הנחייה (חניכה) מגורם מקצועי. הלומד חווה את החפץ כמענה לצורך. השאלה היא שאלת הלמה?

החפץ משמש להבדלה.

צורך הלומד: היכן אני מבדיל בין דברים? בין מה למה ומתי אני צריך להבדיל בין דברים? האם יסביר לי את תחושת העצבות הפוקדת לעתים במוצאי שבת?

• תוצאת השלב: הסכמה על החפץ והצורך העומד מאחוריו ומאחורי הבחירה.

2. Behavior חזרה על הבחירה תוך לימוד אופן השימוש בחפץ והמשגת הפעולה להתנהגות.

ביצוע חוזר של הבחירה בחפץ תוך הבנת המענה שהחפץ נותן לצורך, על סמך הבחירה והגדרת הצורך בשלב הAction. תיאור אופן השימוש בחפץ והמשגתו להתנהגות. מענה על שאלת מי משתמש בו? מתי משתמש בו? באיזה אופן?

בחירה חוזרת של החפץ לאחר קריאת מידע מלווה, הפיכת החפץ להתנהגות, שיתוף עמיתים בתוצרים. מגדל הבשמים משמש לטקס ההבדלה בצאת השבת. הוא מכיל מיני בשמים ומשמש ככלי קיבול המאפשר את הרחתם. ההרחה היא שלב בטקס, חלק מהתפילה. יש לו 3 מטרות: כלי קיבול, כלי להרחה, אסתטי. אופן השימוש: פתיחה או הרמת הכלי, העברתו בין הסובבים והרחת הבשמים במהלך התפילה. 

ביצוע חוזר של הבחירה בחפץ תוך הבנת המענה שהחפץ נותן לצורך, על סמך הבחירה והגדרת הצורך בשלב הAction. תיאור אופן השימוש בחפץ והמשגתו להתנהגות. מענה על שאלת מי משתמש בו? מתי משתמש בו? באיזה אופן?

מגדל הבשמים, הוא הכלי שבעזרתו נפרדים מן השבת יחד עם גביע היין ונר ההבדלה. עליו מברכים ברכת הריח "ברוך בונה מיני בשמים".

על-ידי ברכה זו מלווה המברך בהנאה ריחנית את הנשמה היתירה שהייתה בו בשבת, ועוזבת אותו, עד השבת הבאה.

התהליך מנטלי: יבנ"ה

יין- בפה

בשמים- באף

נר- בעין

הבדלה- במחשבה

הדרך המומלצת לברך את ברכת הריח היא כך: לאחוז בעשבים או בענפים הריחניים ביד ימין, לברך ואח"כ להריח. והטעם לכך, כי על ידי אחיזתם ביד ניתן להריחם בצורה הטובה ביותר, ולכל עניין שבקדושה יש להעדיף את יד ימין על יד שמאל. אבל, כמובן, אין זו חובה, וגם במקרה שאין אפשרות לאחוז בדבר הריחני,

• תוצאת השלב: אופן השימוש בחפץ מומשג כהתנהגות מצופה.

3. Norm הצגת הנורמה -הפיכת הבחירה וההתנהגות מאחורי החפץ לנורמה: למידת החפץ והצורך ההתנהגותי שהוא עונה עליו בהקשר חברתי ותרבותי רחב. הפיכת בחירת החפץ ואופן השימוש בו לנורמה חברתית. הנורמה מוגדרת כצפייה להתנהגות עתידית על ידי הלומד או על ידי החברה.  

בשלב זה יינתן מענה על שאלת מאין? ושאלת מאיפה? 

Norm הצגת הנורמה -הפיכת הבחירה וההתנהגות מאחורי החפץ לנורמה: למידת החפץ והצורך ההתנהגותי שהוא עונה עליו בהקשר חברתי ותרבותי רחב. ביצוע מחקר היסטורי, תרבותי, גאוגרפי על אופן השימוש במגדל הבשמים לאורך ההיסטוריה. היכן התחילה המסורת? מתי? איך נראה החפץ הראשון. מהי ההתפתחות התרבותית, מסורתית, דתית של הטקס והחפץ. הפיכת בחירת החפץ ואופן השימוש בו לנורמה חברתית. הנורמה מוגדרת כצפייה להתנהגות עתידית על ידי הלומד או על ידי החברה. בשלב זה יינתן מענה על שאלת מאין? ושאלת מאיפה? 

הבנת ההקשר ההיסטורי, הגאוגרפי, התרבותי והמורשתי של החפץ.

ברכת "בורא מיני בשמים" שונה מכל שאר ברכות הריח, בזה שהיא עולה בדיעבד לכל סוגי הריח. לדוגמה, אדם שטעה וברך על מין עץ "בורא עשבי בשמים", לא יצא ידי חובתו, והוא צריך לחזור ולברך "בורא עצי בשמים". אבל אם ברך על מין עשב או על מין עץ "בורא מיני בשמים", יצא ידי חובה. והסיבה לכך היא, שכל מיני הריח כלולים במיני בשמים, ולכן בכל עת שאדם מסופק ואיננו יודע מה צריך לברך, יברך "בורא מיני בשמים", שבזה הוא ודאי יוצא ידי חובתו (שו"ע רטז, ב).

הברכה שתקנו חכמים על הריח הטוב, באה להסב את תשומת לבנו גם לדברים הדקים והעדינים שבעולם. 

מפני שהשבת נותנת נשמה יתירה באדם, מתוך שאכל והתענג ונח ושקט, ובמוצאי שבת ניטלה ממנו כי מתחיל לדאוג לפרנסתו. לכן תקנו להריח בבשמים להשיב נפשו ונשמתו היתירה העוזבת אותו, כדי להפיג צערו, ולא יתעצב בזכרו ששת ימי המעשה הבאים (ליקוטי הפרדס לרש"י ז"ל). 

טעם התקנה- כל אדם מישראל זוכה לנשמה יתירה בשבת. דרגות רבות יש בה, ואיש איש זוכה בה כפי מעשיו. 

ובמוצאי שבת היא מסתלקת, ונפש האדם עגומה עליו, לכן מברך על הבשמים ומריח בהם, כדי שתתיישב דעתו. (זוהר. שבת ב תיט)

• תוצאת השלב: תוצאת השלב: הבנת הלומד את התועלת החברתית בחפץ והסכמתו לנורמה המצופה. חקירה הפיכת החפץ לנורמה אימות מול הכתובים, מודלים, תיאוריות, רקע אקדמי.

4. Value הגדרת הערך העומד מאחורי הנורמה:

הגדרת המשמעות ללומד, ההיגיון מאחורי הנורמה, התרומה או ההשפעה של הנורמה על הלומד והסביבה. מענה על שאלת המשמעות?  הערך הופך לעקרון מנחה בהפעלת שיקול דעת בזמן קבלת החלטות. ככל שהערך בעל השפעה רחבה יותר ולטווח הארוך יותר, הוא הופך להיות משמעותי יותר: בשעה שנהנים הנאה רוחנית יותר, מופשטת יותר - צריך לברך. וכמו שנאמר: "כל הנשמה תהלל יה הללויה" (תהלים קנ, ו); ושואלת הגמרא, איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו? והתשובה: זה הריח. מכאן שגם על ריח טוב ומהנה צריך לשבח ולהודות לה' (ברכות מג, ב). 

התנאי ההכרחי לברכה, שמשהו יכנס אל תוכו של האדם. הריח הוא אכן הדבר הרוחני ביותר שעדיין נכנס ממש לתוך גופו של האדם.  

דיון בנושא הערך, היכן הערך פוגש את היומיום שלי (הרצאות ולימוד נושא הערך בכלל והערך מלווה החפץ בפרט)- למשל משפחתיות, מנוחה, מותר האדם מן הבהמה, הבדל בין קודש לחול, כבוד לזולת, כיבוד ההורים- כולל הגדרת הערך- זהו דיון בחברותא. כיצד הערך של הנשמה היתרה משפיע על התנהגותי במוצאי שבת בשעה שפוקדת אותי עצבות.

• תוצאת השלב: הגדרת הערך המנחה את התנהגויות הלומד.

5. Specific Identity גיבוש זהות אישית ייחודית:

הטמעת הערך במכלול הערכים אשר מגדיר את זהותו הייחודית של הלומד. הערכים באים לידי ביטוי בהתנהגות הלומד ומייצרים זהות אישית ייחודית. הלומד יודע לתאר את הערך ואופן תרומתו לזהותו ולסובבים אותו.

מענה על שאלת לאן?

לקיחת הערך כבוד ההורים או משפחתיות ומיקומו בסולם הערכים האישי שלי. עיצוב ההתנהגות של הלומד בהתאם לערך ומיקומו בסולם הערכים. הלמידה היא דרך דילמות לתרגול ופאנל מול עמיתים ומרצים- ובחינה של תשובות כלל העמיתים. נושא "כל אדם מישראל זוכה לנשמה יתירה בשבת" היכן הוא משפיע על הזהות האישית שלי, מה מידת חשיבותו, כיצד אני תורם ומיישם התנהגויות הרלוונטיות לי. 

• תוצאת השלב: מגובשת זהות ייחודית ללומד.

6. Teaching לימוד האחר דרך המודל האנתרופוגוגי:

לימוד וחניכת האחר על-ידי הלומד. הלומד הופך למלמד. הלומד משתמש בניסיונו האישי כמודל לחיקוי ומימוש זהותו הייחודית כמלמד. הוא מיישם את מודל הOVBL ללמידה משמעותית על לומד חדש.Teaching לימוד האחר דרך המודל האנתרופוגוגי: לימוד וחניכת האחר על-ידי הלומד. הלומד הופך למלמד. הלומד משתמש בניסיונו האישי כמודל לחיקוי ומימוש זהותו הייחודית כמלמד. הוא מיישם את מודל הOVBL ללמידה משמעותית על לומד חדש. הסטודנט להוראה או המורה המנוסה ילמדו את המודל אשר רכשו ויובילו תהליך OVBL כל אחד בכיתת הלימוד שלו. 

• תוצאת השלב: המשכיות תהליך לימוד המודל הOVBL ללמידה משמעותית.

בשלבים 1-4 מתקיים תהליך הבנת הצורך, בחירת החפץ בפעם הראשונה, הפיכתה להתנהגות, הבנת הנורמה, זיהוי הערך ואופן השפעתו הייחודית על קבלת ההחלטות, הבחירה.

בשלבים 4-5 מתבצע תהליך יצירת עצמנו מחדש- הגדרת זהות ייחודית כל פעם מחדש לאור למידת ערך חדש והטמעתו כחלק מזהותנו הייחודית.

בשלב החמישי מגובשת תפיסת העולם מחדש- הרחבת יכולת ההשפעה ולקיחת אחריות של הלומד על עצמו ועל הסובבים אותו.

בשלב השישי והאחרון הלומד הופך להיות משמעותי- דרך לימוד האחר. בשלב זה ממצה הלומד את כל כישוריו ומהווה דוגמה אישית ללומד שבא אחריו.

סיכום ביניים:

דרך תהליך הלמידה המתואר במודל, על פי הגישה האנתרופוגוגית Anthropogogy, הלומד חי את חייו ומרחיב את יכולתו ליצור ולהיות חלק מתהליך החיים של דורנו.

Perception Change by Dialogue

מודל "שנה דעת" לדיאלוג מיטבי

האתגר העיקרי בתהליך למידה הוא יצירת דיאלוג לשינוי דעתו או תפישתו של הלומד והמלמד. דיאלוג זה מהווה דרך לטיפול בהתנגדויות והוא מתבסס על טכניקות שכנוע. ניר גולן, מומחה לחינוך ומנהיגות, פיתח מודל זה כמצפן להובלת התהליך בצורה מקצועית ומושכלת. המודל שימושי בעיקר במהלך משוב או הנעת אנשים לשינוי התנהגותי לעמידה ביעדים. 

דֵּעַת היא דֵּעָה, השקפה, עמדה. דעת מובילה לחכמה והיא מתבטאת בפעולה עקבית של למידה. מודל "שנה דעת" משפיע על ראיית במציאות, התבוננות והבנת ההקשרים הקיימים. שינוי הדעת מוביל לבחירת מסלול מיטבי; היכולת לנצל ידע וניסיון שנצברו כדי לחזות אירועים עתידיים אפשריים, ולפעול באופן המתחשב בסיכוי להתממשותם. דיאלוג מקצועי ואותנטי מייצר תהליך למידה הדדי שבו גם מוביל הדיאלוג פתוח לדעות נוספות וישנה את דעתו בהתאם לנימוקי הצד השני. פתיחות זו הכרחית להצלחת הדיאלוג ולטיוב תהליך הלמידה של שני הצדדים. 

מודל "שנה דעת" משתמש בשש טכניקות שכנוע בכדי לדייק את הדיאלוג המקצועי ולשנות את דעתו של אדם לרכישת החכמה.

6 טכניקות שכנוע במודל "שנה דעת"

שיקוף ההתנגדות

ניסיוני האישי

הצגת אנלוגיה

דוגמאות ותוצאות

עקרונות והיגיון

תרחיש עתידי

שיקוף ההתנגדות: בתהליך למידה ורכישת חכמה ודעת, מופיעה התנגדות הלומד כתגובה לשינוי ההתנהגותי המצופה לו. שיקוף ההתנגדות ללומד הוא השלב הראשון בתהליך בכדי להעלות את המודעות שלו לשלב בו הוא נמצא בתהליך. שיקוף ההתנגדות מבוצע בצורת Reflection, בצורה עובדתית, לא שיפוטית ותומכת. יש לבצע את שיקוף ההתנגדות או אי-ההסכמה בצורה מכילה ותומכת. שלב זה מגיע לאחר הצגת היתרון או התועלות ללומד, ומהווה בסיס לדיאלוג לבירור הסיבה האמיתית לאי-ההסכמה.

·      כבר בשלב זה ניתן לנסות לתת מענה לצורך האמיתי של הלומד.

ניסיוני האישי: הצגת דוגמה לתהליך שעבר המלמד בעברו ליצירת שותפות ורלוונטיות. המלמד משתף את הלומד בניסיונו האישי הרלוונטי לתהליך הלמידה או הדעת. שיתוף זה מייצר תחושת אחווה ואחריות על התהליך ובכך מקל על הלומד. נוצרת אווירת פתיחות ב"גובה העיניים", המאפשרת דיאלוג עמוק ויסודי.

הצגת אנלוגיה: אנלוגיה היא דוגמה מעולם תוכן אחר אשר מדמה את הדעת אשר הלמוד מתנגד אליה. האנלוגיה מקרבת את הלומד אל הדעת במיוחד אם עולם התוכן מוכר ומקובל על הלומד. ברגע שהלומד מסכים על הדוגמה מעולם תוכן אחר, הוא מקשר אותה לדעת הנוכחית והדבר מקל עליו את קבלת הדעת החדשה. יש לבחור אנלוגיה הקרובה ללבו של הלומד (מוכרת) וניתנת להעברה Transfer בקלות (דומה ומקבילה) לעולם הדעת החדש.

·      השיח על עולם תוכן אחר מאפשר חשיפה מדויקת יותר של תפישת העולם של הלומד. בשלב זה ניתן לצפות לשינוי בתפישת המלמד במידה והלומד הצליח לשכנע אותו באמיתות התפישה. בצורה זו נוצר תהליך למידה הדדי אמיתי. הדיאלוג יצר "שנה דעת" אצל המלמד.

·      על המלמד לשקף זאת ללומד ולהזמין אותו לשיח מקצועי נוסף בנושא. מומלץ להודות ללומד על התפישה המדויקת שהציג ולעודד אותו להמשיך לחשוב בצורה מקורית.

דוגמאות ותוצאות: הצגת נתוני התצפית על ביצועי ומחשבות הלומד והתוצאות אשר התרחשו בעקבות התנסותו, בצורה אובייקטיבית ועובדתית. המטרה להציג ללומד את תוצאות התנהגותו הנוכחית ושיפורה לדעת החדשה, תוך למידה והפקת לקחים.

·      הדיאלוג בשלב הזה הוא מקצועי לחלוטין ומתעסק בשיקול הדעת מאחורי הביצוע. יש לתת לגיטימציה למגוון אסטרטגיות כל עוד הן רלוונטיות ומקדמות את השיח המקצועי. פתיחות זו מייצרת כבוד הדדי בין השותפים לדיאלוג.

עקרונות והיגיון: המטרה לצאת מהדוגמה הספציפית ולעלות לרמה העקרונית: תורה, נוהל או תפישה, אשר דרך הצגת ההיגיון העומד מאחוריה, ניתן לשכנע את הלומד לקבל את הדעת החדשה. מתקיים דיון עקרוני שהוא תפישתי. יש להציג את התפישה החדשה, עקרונותיה וההיגיון העומד מאחוריה, כי היא מהווה בסיס להמשך תהליך הלמידה ולעיצוב התנהגויות הלומד בעתיד.

·      הדיון צריך להיות ענייני אך מאפשר פתיחות לדעות ותפישות שונות הרלוונטיות לביצוע הנלמד. גם כאן יתכן מצב בו המלמד יציג טיעונים משכנעים למלמד והוא "ישנה את דעתו" שלו.

תרחיש עתידי: בתרחיש עתידי מוצגת סיטואציה עתידית הממחישה את נכונותה של הדעת. הסיטואציה העתידית משקפת ללומד את משמעותה וחשיבותה של הדעת החדשה.

בסיום התהליך מומלץ להודות ללומד על הפתיחות והתרומה המקצועית שלו לדיאלוג. במידה ושינה המלמד את דעתו בעקבות הדיאלוג, עליו לשקף זאת ללומד ולהזמין אותו להמשיך בחקירה המקצועית לאורך זמן.

Self Apprenticeship Model

מודל "טבור ההצלחה" לשוליאות עצמית 

תהליך השוליאות העצמית: מצב למידה בו הלומד אחראי ומבצע בעצמו את תהליך הלמידה ורכישת המיומנות ללא עזרת חונך או מדריך. מצב למידה זה מבוצע בתנאי "שדה" תוך צפייה ותמיכה מקצועית ממומחה, הממשיך לבצע את מומחיותו תוך כדי. השוליה מזהה את אופן הלמידה האפקטיבי ביותר עבורו, מבצע תצפית ולמידה בעזרת מומחה, מתרגל במקביל למומחה תוך תמיכה נקודתית. מודל "טבור ההצלחה" מתבסס על מאפייני הלומד ליצירת עצמאות ומומחיות. 

שלבים במודל השוליאות העצמית:

1. זיהוי סגנון למידה עצמי: השוליה מבצע בעזרת שאלון, תהליך של אבחון עצמי קצר, מודע לסגנון הלמידה המועדף והאפקטיבי ביותר עבורו.

2 . זיהוי נקודות מוצא: זיהוי "טבור ההצלחה": החוזק שלו בתהליך מבחינת יכולות, מוטיבציה וסקרנות. נקודת מוצא זו מגדירה בסיס אישי מקצועי, "טבור ההצלחה", אשר בעזרתו יצליח בתהליך. "טבור" זה ילווה אותו לאורך כל הדרך עד ליצירת עצמאות מלאה ומומחיות.

3. בחירת הכלים מתוך בנק האפשרויות: הכרות עם הכלי תומך הלמידה הרלוונטי לסגנון הלמידה שנבחר. השוליה בוחר בהתאם לסגנון הלמידה את הכלים האפקטיביים ביותר ללמידה, מתוך בנק הכלים אשר המרחב והמומחה מציעים לו.

4. הכנת לוחות זמנים ויעדים אישיים לקראת המפגש עם המומחה. זיהוי מראש של נקודות כשל אפשריות בתהליך.

·      עד לשלב זה מבוצע תהליך ההכנה העצמית של השוליה: הוא לוקח אחריות מלאה על התהליך ומקבל כלים להובילו בהצלחה.

5. חוזה שוליאות מול המומחה: מפגש קצר של כמה דקות, לפני או בתחילת הלמידה, אותו מוביל השוליה, ומתאם ציפיות מול המומחה לגבי התצפית שיבצע והשאלות שישאל, במהלכה או בסופה.

 א. הצגה עצמית של השוליה

ב. הצגה עצמית של המומחה

ג. השוליה מציג את הנושא ו"טבור ההצלחה" שלו: היכן הוא חזק והיכן עשוי להזדקק לעזרה, מה המניע העיקרי שלו ומה הכי מסקרן אותו.

ד. המומחה נותן טיפים רלוונטיים מניסיונו

ה. השוליה מתאם ציפיות לגבי הsetting: היכן יעבדו, מיקום, שיטת התערבות (איך ומתי)

קביעת לו"ז, מתי מתחילים, מתי יתקיים המשוב

ו. השוליה מודה למומחה על התהליך

6. תצפית: למידה דרך תצפית במומחה תוך תיעוד הידע הרלוונטי והפערים שמזוהים בהתאם ל"טבור ההצלחה" 

7. עיבוד עצמי (אפשרי בשיתוף המומחה) של נתוני התצפית ביחס לתהליך הלמידה של השוליה.

·      שלבים 5-7 מבוצעים מספר פעמים בהתאם לצורכי השוליה, עד למצב בו הוא חושב שהוא יכול להתחיל לבצע את הפעולה בעצמו.

8. אישור המומחה לביצוע OJT: מפגש תיאום ציפיות ובדיקת היכולת המקצועית של השוליה למעבר לשלב הבא.

9. ביצוע עצמאי: תוך נוכחות/ זמינות פיסית של מומחה OJT, למתן מענה לצרכים/ פערים מקצועיים תוך כדי הביצוע בחלקו או בשלמותו. 

10. משוב שוליאות: משוב שהשוליה מוביל, כאשר הוא נעזר במומחה כגורם מקצועי רפלקטיבי לתהליך הלמידה שביצע.

  משוב שוליאות:

·      הכנת המשוב ע"י השוליה: מעבר על "טבור ההצלחה" הרלוונטי וזיהוי נקודות שיפור ושימור

·      השוליה מוביל את המשוב, מבצע הקשבה פעילה, מתעד תוך כדי ומכוון בכבוד את המומחה לתשובות. יש להימנע מוויכוחים, יש להמיר ויכוח לשאלה.

מבנה:

א. השוליה מציג איך היה לו (אוורור עצמי)

ב. המומחה מציג איך היה לו (אוורור המומחה)

ג. השוליה מציג את הנושא ו"טבור ההצלחה" הרלוונטי לנושא: היכן היה חזק והיכן התקשה

ד. המומחה נותן טיפים רלוונטיים ממה שראה ומניסיונו

ה. השוליה מוודא ש"טבור ההצלחה" קיבל מענה מלא:

·      מה למדתי?

·      מה ההיגיון מאחורי?

·      איך אני מבצע יותר?

·      אם חסר, במהלך או אחרי, פונה למומחה או לגורם רלוונטי אחר

ו. השוליה מודה למומחה על התהליך

ז. תיעוד המשוב ע"י השוליה בטבלת הבקרה תוך שימוש ב"טבור ההצלחה"

השוליה לוקח אחריות מלאה על תהליך הלמידה העצמי וממשיך אותו לאורך כל חייו המקצועיים.

בכדי להיות שוליה עצמאי על הלומד להיות בעל:

·      מוטיבציה להצלחה בתפקיד וללמידה 

·      שם את תהליך הלמידה במרכז לפחות בשלב הראשוני

·      נותן לעצמו לגיטימציה לטעויות ומקבל אישור ותמיכה מהסובבים אותו

·      מודע לסגנון הלמידה שלו ומזהה את בסיס ההצלחה שלו

·      בעל יוזמה ואחראיות על התהליך 

·      אסרטיבי בהובלת תהליך הלמידה העצמי ששם אותו במרכז, ללא פגיעה בסובבים אותו

Professional Serenity

שלוות-נפש מקצועית

מומחיות (Mastery) היא הדחף האנושי להשתפר עוד ועוד במשהו שחשוב לנו. המומחיות עיקרה בזרימה המקצועית (Flow). הזרימה מתרחשת כאשר האתגר שאנו ניצבים מולו תואם ליכולות שלנו, תחושה שגורמת לנו להיות שקועים בעשייה עד כדי כך שהכול נראה "נכון" וזורם.

שלוות-נפש מקצועית היא עיקרה של עבודת המומחה. שלווה זו חייבת ללוות את העבודה לכל אורך הדרך. כדי להיות מומחה יש לחיות בהרמוניה עם העבודה. יש לטפח שקט פנימי, שלוות נפש מקצועית המקרינה איכות מסביב.

שלווה זו כרוכה בהרגשה נוחה ומשוחררת, המחוללת הזדהות מלאה של המומחה עם הנסיבות. שלווה כזו נובעת ממודעות עצמית עמוקה שיש בה תחושה נוחה ומשחררת.

מומחיות מכילה שישה סוגי מידע:

1. עובדות (מאמרים, נתונים, חומר אינטרנטי מקורי שאינו מעובד הרלוונטי לתהליך)

2. מושגי יסוד (מושגים מקצועיים המהווים בסיס מקצועי להבנת המומחיות)

3. תהליכים (מודלים ותפישות מקצועיות שחולצו או הובאו ע"י המומחה)

4. פרוצדורות (ביצועים, כלים והתנהגויות המתייחסים לתהליך)

5. עקרונות (תובנות ואסטרטגיות שאינן ספציפיות לתהליך אותו מלווה המומחה. מטה-קוגניציה לתהליך עצמו ולתהליך הלמידה בכלל)

6. חדשנות (ערוץ נפרד המאגם את כל מופעי החדשנות בתהליך בהתייחס לכל סוגי הידע הקודמים)

במקביל שלוות- הנפש המקצועית מתרחשת בשלוש רמות גופנית, נפשית וערכית:

·      השלווה באה לידי ביטוי בשקט גופני המאפיין עשייה מדויקת ושליטה בכל שרירי הגוף.

·      השקט הנפשי, מתאפיין בכך שלמומחה אין לחלוטין שיטוטי מחשבה והוא ממוקד כל כולו במשימה אותה הוא מבצע.

·      הרמה השלישית באה לידי ביטוי בשקט הערכי- אין למומחה ברמה זו שום שיטוטי תשוקות, הוא עושה את פעולותיו תוך ביטול כל התשוקות הפנימיות.

שלווה זו נובעת מתוך הרמוניה עם העבודה, החומר ומחשבות המומחה, המשתנים יחדיו בסדרה של שינויים חלקים ואחידים, עד שרוחו מגיעה לרגיעה בדיוק בהגיע החומר לידי השלמתו.

המומחה אינו נשלט על-ידי רגשות של מופרדות מהדבר שהוא עובד עליו.

הרגשת הזדהות של המומחה עם מה שהוא עושה.

בעקבות שלווה זו, כל השאר בא באופן טבעי. שלוות-נפש מקצועית זו מחוללת ערכים נכונים: ערכים נכונים מחוללים מחשבות נכונות, מחשבות נכונות מחוללות פעולות נכונות, ופעולות נכונות מחוללות עבודה שיהא בה משום השתקפות חומרית, שהכול יוכלו לראות את הרוגע הנפשי שבמרכזה.

AMP in Kotter's model

מודל אמ"ת על-פי קוטר

מודל אמ"ת מתבסס על שלושת העקרונות של דניאל ה' פינק:

1. אוטונומיה (Autonomy)– מתוך קונפליקט תלות-עצמאות עולה הצורך לשלוט בחיינו בעצמנו, ליצירת תחושת עצמאות. השליטה באה לידי ביטוי:

·      במטלה (Task)– בחירת המטלה לביצוע או היכולת להשפיע על מה שאנחנו עושים ולומדים. הבחירה תתבטא בשגרת ביצוע או בתעדוף הביצוע של מגוון מטלות. תתכן בחירה בעבודה במקביל בו-זמנית על מספר מטלות.

·      זמן (Time)– מתי אנו מבצעים את המטלה ומהו משך הביצוע. כשיש מספר מטלות התזמון וסדר ביצוען מאפשר תחושת אוטונומיה גם אם לא כל המטלות נבחרות. תחושה זו מועצמת כאשר לא מוכתב מועד לסיום המטלה על-ידי גורם חיצוני.

·      טכניקה (Technique)– היכולת לבחור כיצד אנו עושים את אותן מטלות. כל אדם בוחר את המתודות הרלוונטיות לביצוע המטלה, שתתרום לפיתוח המקצועי שלו.

·      צוות (Team)– בחירת השותפים לביצוע המטלה: עם מי אנו עושים זאת. הבחירה יכולה לנבוע מתוך שיקול מקצועי או בינאישי והשילוב ביניהם. בתהליך בית-ספרי מנהל ביה"ס בוחר בעצמו את הצוות, ואנשי הצוות בוחרים את התהליך בעצמם.

2. מומחיות (Mastery)– הוא הדחף האנושי להשתפר עוד ועוד במשהו שחשוב לנו.

מומחיות מתרחשת כאשר נוצרת תחושת זרימה בשעה שניצבים מול אתגר התואם ליכולות שלנו, תחושה שגורמת לנו להיות שקועים בעשייה עד כדי כך שהכול נראה "נכון" וזורם. 

3. תכלית (Purpose)– זוהי השאיפה לעשות את מה שאנחנו עושים במסגרת משהו גדול יותר מעצמנו. השייכות לקבוצה מקצועית לומדת המעצבת ומטמיעה את החזון בארגון.

שמונת השלבים ליצירת שינוי גדול על פי קוטר Kotter בשילוב מודל אמ"ת:

1. יצירת תחושה של דחיפות- כדי לחולל שינוי יש צורך בשיתוף פעולה נרחב, מחויבות, יוזמה ונכונות להקרבה מצד האנשים. שלב זה מעצים את תחושת האוטונומיה ומתבסס עליה. תחושת האוטונומיה תגדל דרך תגמול על דיבורים גלויי-לב בישיבות, ותגמול אנשים המוכנים להתמודד עם בעיות.

2. הקמת הקואליציה המנחה- בשלב זה מועצם עניין התכלית כמענה לתחושת הדחיפות שנוצרה. הקבוצה פועלת יחד כצוות- לכן על הצוות להיות תכליתי, מבוסס על אמון ובעל יעדים משותפים.​

3. פיתוח חזון ואסטרטגיה- יש לפעול בשני מישורים בצורה תכליתית המאפשרת אוטונומיה.

פיתוח חזון תכליתי, משכנע וברור שיסייע להכוונת מאמצי השינוי. חזון טוב מטפח תקווה ומוטיבציה, מקנה לאנשים סיבה קוסמת שכדאי להילחם למענה; תכלית.

גיבוש אסטרטגיות להגשמת החזון הזה המספקות את ההיגיון בו ואת הפירוט כיצד ניתן להגשימו, מאפשרות אוטונומיה לשותפים לחזון.

4. הפצת חזון השינוי- על המסר להיות תכליתי בהיר ופשוט, התקשורת פועלת במיטבה כשהיא ישירה תכליתית ופשוטה עד כדי כך שתהיה מובנת על כלל האנשים. חשוב להקפיד על קיום תקשורת דו-סיטרית, הנותנת תחושת אוטונומיה. בני אדם יתנו הסכמתם למשהו רק לאחר שניתנה להם הזדמנות להתמודד אתו ולקרוא עליו תיגר. בצורה זו תועצם תחושת האוטונומיה בשילוב תכליתיות.

5. אצילת סמכויות לעובדים לפעילות נרחבת תוך העצמת האוטונומיה הניתנת לעובדים. העובדים לא יירצו ולא יוכלו לעזור אם ירגשו שאין להם סמכויות. השלמת השלבים הראשונית תתרום להאצלת סמכויות לאנשים ולתחושת הבחירה והתכלית שלהם, אולם עדיין יכולים לצוץ מקרים בהם לעובדים חסרות מיומנויות לביצוע השינוי והם דורשים מומחיות בנושא.

6. השגת הישגים בטווח הקצר- חשוב להקדיש תשומת לב להישגים בטווח הקצר. תוצאות כאלה תבטחנה שהשותפים יזהו את תכלית השינוי. בכדי להעצים את התכליתיות יש לוודא כי תוצאות בטווח קצר נראות לעין. יש לתקשר תוצאות חד-משמעיות אלה באופן ישיר למאמץ השינוי לקראת רכישת מומחיות.  

7. גיבוש ההישגים וביצוע שינויים נוספים- רכיב התכלית מועצם לכדי ממדים מעשיים בשילוב המומחיות הנדרשת. בשלב זה מתקיימים במקביל מספר רב של מיזמי שינוי, כדי לנהל זאת בהצלחה על מנהלים בכירים להתמקד במשימות ניהול כוללות ולהטיל אחריות על דרגים נמוכים יותר. המומחיות היא בניהול, הכוח המניע הוא התכלית המשותפת לכולם. ניתן ליצר נישות אוטונומיה לבעלי תפקיד, אשר השלימו את השלב ומסוגלים להוביל אחרים דרכו,

8. מיסוד הגישות החדשות בתרבות. בשלב זה נוצרת אוטונומיה של בחירה בתרבות כחלק מהפיכתה להרגל. חשוב לעגן את אותם נהלים בנורמות ובערכי החברה. שינוי התרבות מתרחש בסוף, התרבות תשתנה לאחר שדפוסי הפעולה החדשים יניבו תועלת לקבוצה. כאן בא לידי ביטוי רכיב התכלית במלוא עוצמתו. כל עוד תכלית זו היא ברורה ומדויקת, תישאר תרבות זו על כנה.

• ארבעת השלבים הראשונים בתהליך השינוי מסייעים להפשרת סטטוס קוו נוקשה ומסורת קודמת. לכן הן מחייבים אוטונומיה ותכלית.

• שלבים 5-7 מנהיגים שיטות ונהלים חדשים רבים, לכן הם מחייבים מומחיות ותכלית.

• השלב האחרון מבסס את השינויים בתרבות החברה ומסייע להיקלטותם.

 בכדי שהשינוי יצליח, על מחוללי השינוי להקפיד שכל אחד מהשלבים שתוארו קודם לכן מיושמים כהלכה על-פי מודל אמ"ת. אין לדלג על שלבים, יש לחזק שלבים קודמים בשעה שמתקדמים הלאה תוך שיקוף האוטונומיה והבחירה בתחומים הרלוונטיים, העצמת המומחיות והחדשנות שבה, דיוק התכלית והשייכות למשהו גדול יותר. על המאמצים המושקעים על-פי מודל אמ"ת להצטבר ולהתפתח בצורה טבעית ולא בצורה שטחית ומאולצת.