"לאורך
השנים היה משרד החינוך בשליטה היסטורית של המפד"ל, ובהמשך החליף ידיים בין
הליכוד, מרצ, ולאחרונה יש עתיד. עכשיו, אחרי שנתיים ועשרות רפורמות של השר האחרון
פירון, נראה כי משרד החינוך הפך בעיני המועמדים לנטל." דפנה ליאל/ חדשות ערוץ 2/ 07.04.15
"התמונה
היא חד משמעית יותר בכל הנוגע לאבדן הסמכות בתחום החינוך. המבוגרים מסרבים
ליטול אחריות לעולם שאליו הביאו את הילדים."
· מה הפתרון? איך מצילים את המערכת?
אבדן הסמכות בפוליטיקה
המשבר
המתמשך בתחום החינוך, הפך בעשור האחרון לבעיה פוליטית מן
המעלה הראשונה, שהעיתונים מדווחים עליה כמעט מדי יום
ברור
שבחיים הציבוריים והפוליטיים הסמכות אינה ממלאת תפקיד כלשהו- האלימות והאימה שמשליטות המדינות הטוטליטריות
אינן קשורות כמובן בסמכות - או לכל היותר ממלאת תפקיד שנוי במחלוקת עד מאוד.
את
ניתוק הסמכות מן החיים הפוליטיים והציבוריים אפשר לפרש כהטלת אחריות שווה למהלכו
של העולם על כל אחד ואחד, אבל הוא עשוי להתפרש גם כהתנערות מודעת או לא-מודעת מכל
תביעות העולם ומכל דרישותיו לסֵדר; כל אחריות כלפי העולם נדחית, ובכלל זה
האחריות למתן הוראות, לא פחות מן האחריות לציית להן.
המשבר בחינוך בישראל
אפשר
שהמשבר בחינוך פוקד את העולם כולו, אבל אופייני שאנו מוצאים אותו בצורתו הקיצונית
דווקא בישראל; שכן ייתכן שרק בישראל יכול משבר בחינוך להיעשות עניין בעל משמעות
פוליטית ומופיע במצע הבחירות. למעשה, החינוך ממלא בישראל תפקיד שונה מאשר
במדינות אחרות, וחשוב בהרבה מן הבחינה הפוליטית. ההסבר הטכני נעוץ כמובן בעובדה
שישראל תמיד הייתה וכנראה תהיה מדינת הגירה; והחתירה להיתוּכן יחדיו של קבוצות
אתניות מגוונות ביותר- משימה הכרוכה בקושי עצום, שלעולם אינה מצליחה לגמרי ובכל
זאת נוחלת שוב ושוב הצלחה מעבר לכל דמיון- היא בת ביצוע רק באמצעות קליטתם של ילדי
העולים בבתי הספר, חינוכם והטמעתם לתוך התרבות הישראלית.
חינוך ופוליטיקה
התפקיד
הפוליטי שממלא החינוך בארץ- עצם העובדה שבתי הספר משפיעים לא רק על התלמידים אלא
גם על הוריהם, ועוזרים למעשה לאדם להשיל מעליו את העולם הישן ולהיכנס לזה החדש-
תפקיד זה מקדם את האשליה שלפיה נבנה כאן עולם חדש באמצעות חינוכם של
הילדים. מובן שהמצב האמיתי שונה בתכלית. העולם שהילדים נכנסים לתוכו, אפילו
בארץ, הוא עולם ישן שהתקיים כבר קודם לכן ושנבנה בידי החיים
והמתים, והוא חדש רק עבור אלה שבאו אליו זה מקרוב. אבל האשליה חזקה מן המציאות,
כיוון שהיא נובעת ישירות מן החוויה הישראלית הבסיסית, מן האמונה שאפשר לכונן סדר
חדש, ולא זו בלבד, אלא שאפשר לכונן אותו מתוך מוּדעות מלאה לרצף ההיסטורי; שהרי
הביטוי "עולם חדש" שואב את משמעותו מן העולם הישן, שנדחה- אף שהיה ראוי
לחיקוי מבחינות מסוימות - כיוון שלא היה יכול למצוא פתרון לעוני ולדיכוי.
שמרנות וחדשנות בחינוך
השמרנות,
במובן של שימור, מצויה בלב הפעילות החינוכית, שמטרתה תמיד לקדש משהו ולהגן עליו -
על הילד מפני העולם, על העולם מפני הילד, על החדש מפני הישן, על הישן מפני החדש.
אפילו מן האחריות הכוללת לעולם, שפעילות זו תובעת מאתנו ליטול על עצמנו, משתמעת,
כמובן, עמדה שמרנית. אבל עניין זה תקף רק בתחום החינוך, או בתחום היחסים בין
מבוגרים לילדים, ולא בפוליטיקה, שבה אנו פועלים יחד עם אנשים מבוגרים ושווים לנו.
לצערנו
כיום, בזירה הפוליטית עמדה שמרנית כזאת- המקבלת את העולם כפי שהוא ושואפת
לשמר את הסטאטוס קוו- גורמת רק נזק, מאחר שהעולם מופקר לחסדי הזמן ולשיגיונותיו כי
בני האדם החליטו לא להתערב, לשנות, ליצור את החדש.
תקוותנו
נתלית תמיד בחדש שנושא בכנפיו כל דור; אבל דווקא משום שזהו הבסיס היחיד לתקוותנו,
אנו עלולים להרוס הכול אם ננסה לשלוט בחדש במידה כזאת שאנחנו, הישנים, נוכל להכתיב
את מראהו.
חייבים להפריד את החינוך מהפוליטיקה
התמונה
היא חד משמעית יותר בכל הנוגע לאבדן הסמכות בתחום החינוך. המבוגרים מסרבים
ליטול אחריות לעולם שאליו הביאו את הילדים.
ישנו
כמובן קשר בין אבדן הסמכות בחיים הציבוריים והפוליטיים ובין אבדנה בזירות הפרטיות
הקדם פוליטיות של המשפחה ובית הספר. ככל שמקצינה החשדנות כלפי הסמכות
בזירה הציבורית, כך גובר הסיכוי להתרחשותו של תהליך דומה בספירה הפרטית.
כל
אימת שההיגיון הבריא כושל בשאלות פוליטיות או נואש מן הניסיון לספק תשובות, אנו
עומדים בפני משבר; שכן השכל הישר אינו אלא החוש המשותף, שבאמצעותו כולנו משתלבים
יחדיו בעולם אחד ונעים בתוכו. היעלמו של השכל הישר הוא הסימן המובהק ביותר למשבר
של ימינו. בכל משבר נהרסת פיסה מן העולם, משהו משותף לכולנו. ההפרדה בין החינוך
לפוליטיקה היא בלתי נמנעת והיא חייבת להיות מיידית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה