Anthropogogic Learning process

"Anthropogogy is the science that studies the way students acquire or learn a language. Its sub classification is:

·       Pedagogy deals with learning processes aged up to 5.

·       Pedagogy deals with learning processes at the primary level.

·       Hebegogy deals with learning process at the secondary level.

·       Androgogy deals with learning process of young adults and adults.

·       Gerontogogy deals with learning process of elder people."

(wiki.answers.com › Wiki Answers › Categories › Uncategorized)

Nir Golan, an educational and leadership expert, suggests combining the terms Pedagogy (child learning) and Androgogy (male / adult learning), into one term, Anthropogogy: to mean human learning. Teaching should be carried out alongside the comprehensive development of the human being regardless of his/her biological age. The distinction between a child's learning and an adult's learning is not relevant because the differences between adults and children are disappearing. Therefore, the child learner should be treated like an adult learner.

Felix Adam first defined the term Anthropogogy in 1977 as: "The science and the art of permanently teaching and educating a person throughout any period of his/her psycho-biological development and in the functioning of his/her natural, ergo logical and social life."

In 1981, K.D Benne described the term as: "The guideline of learning and education of people of all ages, as the basis for human survival, highlighting the importance of controlling the processes of critical thinking and innovation, ability to listen and communicate with others whose views are contradictory. Provide the ability to learn how to learn again."

Nir Golan offers a new definition of Anthropogogy as: "Leading a person (regardless of age) throughout significant learning towards behavioral change that can be implemented immediately." (Golan, 2014)

In order to lead an effective Anthropogogic Learning process, there are 4 basic assumptions:

1.    Acceptance the other: the other’s values, beliefs, interests, abilities. Never assume a "superior" position to their "inferior" position.

2.    Open-minded, willing to see, hear, feel through his/her eyes, ears, heart.

3.    Empathy allows to “experiencing” how their behavior, thoughts, and feelings make sense.

4.    Self confidence and confidence in the other: in their abilities, especially in their ability to learn. Our learning improves dramatically when others express confidence in us.

The Anthropogogic Learning process:

1.    Assume all participates are potential learners.

·       It's a basic assumption in order to start the Anthropogogic Learning process.

2.    Clarify the characters of you and the other.

3.    Clarify the goals of the Anthropogogic Learning process.

4.    Diagnose: what the other & you need to know, about each other, in order to learn together: Anthropogogic Learning dialog.

5.    Deal with learning relationships:

·       Identify the other learning needs.

·       What are his resources (time, budget, learning technology)?

·       Make a set of expectations (alignment) in order to gain his trust.

6.    Learn trough listening and sharing:

·       Listening enough to support the learning progress.

·       Asking questions to establish the facts & review concepts.

7.    Transfer the knowledge, perceptions & skills to daily life behavior.

8.    Evaluation (quality/ quantity) the Anthropogogic Learning process.

שונית האלמוגים

(גרפיטי ברחוב בצלאל בירושלים

"נצרה- 1. מעצור. 2. מנגנון שקוטע פעולה המשכית ומאלץ חשיבה נוספת לפני קבלת החלטה.")

באחת מהחופשות המשפחתיות, צללתי לבדי עם מסכה ושנורקל, באזור שונית האלמוגים במפרץ אילת. המראה היה מרהיב אך בעיקר מסקרן, בגלל העושר הצבעוני של הדגים ובועות האוויר הרבות, אשר שחררו הצוללנים המקצוענים עם מיכלי החמצן ששחו מתחתי.

עצרתי (ניסיתי לצוף ללא תנועה) מעל קבוצת צוללנים, בכדי לחוות את אותו שצף בועות אוויר אשר עלה והתפרק בפני. צוללן אדיב במיוחד אשר זיהה את התלהבותי, דאג לשחרר מנה גדושה של בועות ענק, אשר התנפצו מסביבי. 

התובנה של סיפור הבועות אומרת, שהתופעות הכי מובנות מאליהן, שרויות בכול ולעתים הן הכי חשובות. התופעות יהיו לעתים קרובות אלה שהכי קשה לראות אותן ולדבר עליהן.

לשני אנשים שונים, יכולות להיות משמעויות שונות לגמרי, ביחס לאותה חוויה בדיוק. תורת הפנומנולוגיה טוענת כי המשמעויות השונות הן כתוצאה מתבניות האמונה השונות של האנשים האלה והדרכים השונות שבהן הם בונים משמעות מתוך חוויה. על פי הגישה האנתרופוגוגית Anthropogogy, ומכיוון שאנו מעודדים סובלנות ומגוון אמונות, בשום מקום בניתוח החינוכי שלנו לא נטען, שהפרשנות של אחד היא אמת ושזו של האחר שגויה או רעה.

תפקיד איש החינוך ״ללמד את התלמיד איך לחשוב״- להיות קצת פחות יהיר (במיוחד לאור מאפייני דור המילניום), לרכוש מעט ״מודעות ביקורתית״ לגבי עצמו ולגבי הוודאויות שלו. על המלמד והלומד לקבל את התובנה, כי מתוך הדברים שאני נוטה להיות בטוח בהם באופן אוטומטי, אחוז גבוה מאוד, מסתבר, הוא מוטעה לחלוטין ומוליך שולל.

עליהם אף להבין שאין הם מרכזו המוחלט של היקום, שהמחשבה על ״אני האדם האמיתי ביותר, החי ביותר, והחשוב ביותר שקיים. הכוונון הזה הוא ברירת המחדל שלנו, הוא מובנה בכרטיס הזיכרון שלנו מלידה״.

הבנה זו תורמת לבחירה לעשות מאמץ ואיכשהו לשנות, או להשתחרר מברירת המחדל המובנית הזו, שהיא: ״להיות מרוכז בעצמי באופן עמוק, פשוטו כמשמעו, ולראות ולפרש הכול דרך עדשת ״האני״.

אנשים שמצליחים לאזן את ברירת המחדל הטבעית שלהם באופן כזה מתוארים לעיתים קרובות כ״מאוזנים״. לפי הרמב״ם ב״מורה נבוכים״, אנשים המצליחים לאזן את רגשותיהם, תגובותיהם, עוצמותיהם ומחשבותיהם, מכונים צדיקים.

התכונה המאוזנת איננה מכוננת תמיד מעשים מאוזנים. משמעה של תכונה מאוזנת, שהיא מביאה למעשים התואמים למושאים שלהם.

לדוגמה, אדם שיגיב על עניין פעוט כמו זבוב, ביחס שהוא הממוצע בין אדישות לכעס, לא יגלה בכך את דרך האיזון אלא יחרוג ממנה, שכן לזבוב יש להגיב באדישות גמורה, לנפנפו ולהמשיך הלאה. באותו אופן, אל מול עוול מוסרי חמור אין להגיב באופן שהוא הממוצע בין כעס לאדישות, אלא יש להגיב בכעס. איזון הוא ההתאמה הרגשית שבין התנהגות האדם לגירויי העולם.

בני האדם יכולים ליצור את תכונות האופי שלהם באמצעות אימון רב. אישיות מאוזנת היא שאיפת חייו של החותר לשלמות מוסרית, והיא יכולה להיות היצירה הגדולה ביותר של חייו. אדם שזכה לשלמות המידות הוא אדם שהצליח להביא את אישיותו לידי איזון מוחלט, כלומר מידותיו מכוננות אינטראקציה הרמונית בינו לבין המציאות. אדם בעל מעלה מוסרית מכונה ״צדיק״.

בואו ניקח דוגמא מחיי היום יום שלי: בסוף יום עבודה מייגע, בדרכי הביתה, מודיעה לי אשתי, כי נגמרו הביצים בבית ואין מה לאכול לארוחת ערב (אשתי קוראת למצב זה ״המקרר ריק״, למרות שלמעשה חציו מלא). בכניסתי לסופר עשיתי שגיאה כי התקשרתי לשאול את אשתי, אם חסר עוד משהו. אשתי מבקשת ממני להמתין בכדי לבדוק מה המצב במקרר (בשלב זה הבנתי את גודל הטעות שעשיתי: בו ברגע הרשימה תהפוך מפריט אחד- ביצים, לעשרים פריטים מגוונים ומסובכים).

מזכיר: אני אחרי יום עבודה מפרך, רעב ועצבני והדבר האחרון שמתאים לי כרגע הוא לעשות זו קניה של יותר מעשרים פריטים מגוונים ומסובכים.

למזלי תוך כדי הכתבת הפריטים, נזכרה אשתי כי כרטיס המועדון והאשראי של חברת הסופר נשאר בבית (כרטיס המועדון המסייע בצבירת נקודות ובקבלת הנחה משמעותית ממחיר הקנייה). הרשימה מתקצרת לביצים, יוגורט, וקצת ירקות, ו״אם בא לך משהו טעים לקינוח״. אמירה כזו היא המסוכנת ביותר: אין לי מושג מה היא חפצה, לה אין מושג מה היא חפצה והסיכוי שמה שאביא יהיה מוצלח הוא אפסי.

בעבר הייתי מתעצבן כבר שלוש פעמים:

·       פעם ראשונה שחסרות ביצים, הרי אשתי בילתה כבר הבוקר בקניון. למה היא לא קנתה בעצמה.

·       פעם שנייה כשרשימת הקניות תפחה מפריט אחד לעשרים (מגוונים, מסובכים ומפוזרים בכל רחבי הסופר).

·       פעם שלישית באתגר הבלתי מושג: קינוח.

אני בוחר לחייך בשלוש הפעמים, אומר לה שאני אוהב אותה ומקווה להיות תוך עשרים דקות בבית (נזכרתי שיש לי להכין למחר מצגת חשובה).

ליקוט המוצרים עבר בשלום ובמהירות (אני נוהג לתכנן לעצמי את ״נתיב הליקוט המהיר ביותר״).

אפילו חשבתי שהצלחתי לגבור על אתגר הקינוח ו״צדתי״ סלסלת דובדבנים עסיסיים.

מכיוון שכמות הפריטים שבידי אינה עולה על עשרה, אני ניגש לקופת האקספרס; עד 10 פריטים בלבד.

מזכיר לכם שוב כי אני גבר, עייף, רעב, עצבני שצריך להכין מצגת חשובה למחר (בשלב זה רף הרחמים העצמיים הוא כמעט אין סופי, אני האדם האומלל ביותר ביקום).

בגלל השעה המאוחרת רק קופת אקספרס אחת פתוחה.

לפני ניצבת אישה זקנה עם עשרים פריטים לפחות, ומתחילה להוציא בכל פעם פריט אחד בלבד מעגלת הקניות שלה. 

פה מצאתי את עצמי בפני צומת משמעותי ביותר בחיי; להתעצבן עד כלות, לנטוש את המוצרים בעגלה, כי בכל שאר הקופות יש תורים ארוכים, לחזור הביתה בידיים ריקות ולהסתכן בלבלות את סוף השבוע על הספה בסלון, או לחייך, לנשום עמוק להמתין בשקט או להציע באדיבות עזרה לגברת הזקנה.

במה הייתם בוחרים? עצם האפשרות לשאול את השאלה בסיטואציה זו, לראות את כל האלטרנטיבות זה מהות האיזון, זו הבחירה, לצאת מתוך האוטומט ולבחור.

עד כמה ברירת המחדל שלנו דורשת ידע או אינטלקט. במקרה הפרטי שלי, עם הנטייה שלי לנתח את הדברים באופן שכלתני מדי, אני הולך לאיבוד בתוך מחשבה מופשטת, במקום פשוט לשים לב למה שמתרחש אצלי בפנים. 

משמעות הביטוי ״ללמוד איך לחשוב״ היא ממש ללמוד איך לקנות מידה מסוימת של שליטה באיך ובמה חושבים. זה אומר להיות מודעים וערניים מספיק בשביל לבחור למה לשים לב ובשביל לבחור איך לבנות משמעות מתוך חוויה. 

נחזור לסיפור העמידה בתור אחר הגברת הזקנה בקופת האקספרס: בנקודה כמו זו, בחיי, נכנסת עבודת הבחירה. מכיוון שעמידה בתורים ארוכים וצפופים בקופה נותנת לי זמן לחשוב, ואם לא אקבל החלטה מודעת איך לחשוב ולמה להקדיש תשומת לב, אהיה עצבני ואומלל בכל פעם שאלך לקנות אוכל, כי ברירת המחדל המובנית שלי היא, שמצבים כגון אלה קשורים באמת רק אלי, לרעב שלי ולעייפות שלי ולשאיפה שלי רק להגיע הביתה.

אם אבחר לחשוב בדרך הזאת, אבחר בדרך הקלה והאוטומטית כך שהיא לא בהכרח בחירה. חשיבה כזו היא ברירת המחדל המובנית הטבעית שלי. זו הדרך האוטומטית והלא מודעת לחוות את החלקים המשעממים, המתסכלים והצפופים של חיי הבוגרים, בזמן שאני פועל לפי האמונה האוטומטית והלא מודעת שאני במרכז העולם ושהצרכים והרגשות המיידים שלי הם אלה שצריכים לקבוע את סדרי העדיפויות של העולם.

הדבר היחידי האמיתי באמת הוא שבכוחי לנסות להחליט איך אני בוחר להגיב.

זהו לטענתי, החופש של חינוך אמיתי, החופש של לימוד הדרך איך להיות מאוזן: להחליט בעצמי באופן מודע למה יש משמעות ולמה אין.

להחליט בעצמי למה לסגוד. קיימות כמה אפשרויות סגידה שכיחות:

·       סגידה לכסף כחיפוש משמעות, לעולם לא תספק. אף פעם לא תרגישו שיש לכם מoפיק. כסף הוא כמו מים מלוחים, ככל ששותים יותר, נהיים יותר צמאים.

·       סגידה לגוף וליופי תגרום לתחושת כיעור כשהזמן והגיל יתחילו לתת אותותיהם.

·       סגידה לכוח מייצרת חולשה ופחד, מעוררת עוד ועוד כוח על-פני אחרים כדי להדחיק את הפחד.

·       סגידה לאינטלקט נראית כמו חכמה, אך בסופו של דבר היא מובילה לטיפשות, התחזות, והיא תמיד על סף חשיפת תרמית. 

צורות הסגידה האלה מוליכות שולל מפני שהן לא מודעות. הן ברירות מחדל מובנות כאוטומט.

לסיכום:

"לחינוך האמיתי אין דבר עם ציונים או תארים והוא קשור כולו במודעות פשוטה- מודעות לדברים שהם כל-כך אמיתיים ומהותיים, כל-כך חבויים למבט רגיל לסביבתנו, שאנחנו צריכים להמשיך ולהזכיר אותם לעצמנו שוב ושוב" (כמו אותן בועות מים או מחשבות המתעוררות בתור בסופר).

סוג החירות החשוב באמת קשור בתשומת לב, במודעות, במשמעת, במאמץ, וביכולת לדאוג באמת לאנשים אחרים ולהקריב עבורם שוב ושוב, כל יום.

זו חירות אמיתית, זו המשמעות של ללמוד איך לחשוב.

בלתי אפשרי להעלות על הדעת כמה קשה לעשות זאת- לחיות במודעות, בבגרות, באיזון. יום אחרי יום. משרת החינוך שלכם היא באמת משרה לחיים.  

(תרגום אישי שלי לקטעים מתוך הספר: ילדה עם שיער מוזר/ דיוויד פוסטר וואלאס, ספרית פועלים, הוצאת הקיבוץ המאוחד).

מודל מנהיגות לימודית / Learning Leadership Model

מנהיגות לימודית היא מנהיגות מצבית, המותאמת לשלב הלמידה של הלומד. סגנונות המנהיגות הלימודית הותאמו לשלבי הלמידה על-פי המודל ללמידה משמעותית שפיתח ניר גולן, מומחה לחינוך ומנהיגות.

למודל ללמידה משמעותית, שפותח על-פי הגישה האנתרופוגוגית Anthropogogy, ישנם 6 שלבים.

שלבי המודל ללמידה משמעותית:

1.               -Action ביצוע פעולה

2.               -Behavior המשגת ההתנהגות

3.               -Norma הצגת הנורמה

4.               Value- הגדרת הערך

5.               -Specific Identity גיבוש זהות ייחודית

6.               -Teaching לימוד האחר

פירוט 6 שלבי המודל ללמידה משמעותית:

1.                  -Action ביצוע פעולה כמענה לצורך פנימי או חיצוני בפעם הראשונה:

·       זיהוי או שיקוף הצורך ללומד, כמניע לביצוע פעולה אשר הלומד לא ביצע בעבר.

·       הוא מבצע את הפעולה בפעם הראשונה בעזרת הנחייה מגורם מקצועי.

·       הלומד חווה את תוצאות הפעולה, כמענה לצורך אשר הגדיר לפני ביצועה בפעם הראשונה.

2.                  -Behavior חזרה על ביצוע הפעולה והמשגתה להתנהגות:

·       ביצוע חוזר של הפעולה תוך ציפייה ברורה למדדים כמותיים ואיכותיים, על סמך הניסיון הקודם.

·       תיאור הפעולה החוזרת והמשגתה להתנהגות הניתנת לשחזור או לשיפור.

·       הגדרת מדדי הצלחה כמותיים ואיכותיים ללומד, בכדי לבצע שיפור מתמיד לקראת מצוינות.

3.                  -Norma הצגת הנורמה: הפיכת ההתנהגות לנורמה:

·       הצגת דפוס ההתנהגות השכיח, כנורמה: כהתנהגות המצופה על ידי החברה.

·       הבנת התועלת שנורמה זו מביאה ללומד ולסובבים אותו.

·       הנורמה הופכת לדרישה אל מול הלומד.

4.                  Value- הגדרת הערך העומד מאחורי הנורמה:

·       הגדרת הערך על ידי המשמעות ללומד, ההיגיון מאחורי הנורמה, התרומה או ההשפעה של הנורמה על הלומד והסביבה.

·       הסכמה על הנורמה והערך אותו היא מייצגת, כחלק מקוד מוסר של החברה.

·       לימוד אופן השימוש בערך כעקרון מנחה בהפעלת שיקול דעת בזמן קבלת החלטות. ככל שהערך בעל השפעה רחבה יותר ולטווח הארוך יותר הוא הופך להיות משמעותי יותר.

5.                  - Specific Identity גיבוש זהות אישית ייחודית:

·       זיהוי מכלול הערכים אשר מגדיר את זהותו הייחודית של הלומד, ובאים לידי ביטוי בהתנהגות הלומד.

·       הגדרת אופן ביטוי הערך בזהותו של הלומד: מיקומו היחסי של הערך הנלמד, בסולם הערכים שלו.

·       הוא יודע לתאר את זהותו ומסביר מהי תרומתו הייחודית לסובבים אותו.

6.                  -Teaching לימוד האחר דרך המודל הסגולי:

·       לימוד וחניכת האחר על-ידי הלומד. 

·       הלומד הופך למלמד תוך שימוש בניסיונו האישי כמודל לחיקוי ומימוש זהותו הייחודית כמלמד, ביישמו את המודל ללמידה משמעותית על לומד חדש.

מכיוון שהמודל ללמידה משמעותית הוא תהליכי, כל סגנון מנהיגות לימודית, מותאם למצב הלמידה של הלומד ומסתמך על השלב הקודם ומכיל אותו. תמיד יישארו שרידים של הסגנון הקודם וכך ייווצר תמהיל בהתאם לגורמים הבאים:

·       מאפייני הלומד

·       מורכבות התוכן הנלמד

·       מאפייני המלמד (סגנון המנהיגות הלימודית הדומיננטי שלו)

·       השלב בו נמצא הלומד בתהליך הלמידה

תוצאת השלב	סגנון המנהיגות הלימודית המצבית	תוצר הלמידה המשמעותית
1.    -Action ביצוע פעולה	חונך ביצועים Coacher	החלטה משותפת על ביצוע הפעולה בפעם הראשונה (כמענה לצורך פנימי או חיצוני) וגילוי התוצאה
2. -Behavior המשגת ההתנהגות	מקצוען משפר התנהגויות Professional	ביצוע חוזר של הפעולה תוך ידיעת התוצאות הצפויות= המשגת הפעולה החוזרת להתנהגות
3. -Norma הצגת הנורמה	פורמלי מעצב נורמות Formal	הבנת חשיבות ויתרונות ההתנהגות והצגתה כנורמה= התחייבות לביצועה כפי שנלמדה, גם בהמשך
4. Value- הגדרת הערך	ערכי מנחה לערכים Valet	הסכמה משותפת על המשמעות והתועלת של הנורמה והגדרתה כערך= הבנת החשיבות לפרט ולחברה
5. - Specific Identity גיבוש זהות ייחודית	מאציל למציאת זהות ייחודית Delegator/ role model	הפנמת הערך כחלק מזהות הלומד וגיבוש זהותו הייחודית של הלומד
6. -Teaching לימוד האחר	קולגיאלי/ חברי ללמידת עמיתים collegial	הלומד מלמד את האחר את תהליך הלמידה המשמעותית

פירטו 6 סגנונות המנהיגות הלימודית המצבית:

1.    החונך- רלוונטי בעיקר לשלב הביצוע, מלווה את שלב זיהוי הצורך של הלומד דרך שאלות, חונך את הביצוע הראשון, שם את הנחנך ותהליך הלמידה במרכז. תומך ומכוון ללמידה מהצלחה.

מומחה בשאילת שאלות ונותן לגיטימציה לטעויות. מכיוון שזו הפעם הראשונה בה הלומד מבצע את הפעולה החונך רגיש ללומד ולמאפייניו ומכיל אותו. הוא מלווה אותו יד ביד לאורך כל תהליך הלמידה ותומך בו. הוא משתמש בטעויות ללמידה. הוא לא תמיד יודע את התשובה כי היא נמצאת אצל הלומד. מקור סמכותו נובע בעיקר מהסיטואציה של לומד ומלמד. 

2.    המקצוען- רלוונטי בעיקר לשלב ההתנהגות. בשלב זה המקצוען מנחה את הלומד לשיפור הישגיו למצוינות. הוא מציב רף מדדים כמותיים ואיכותיים גבוה, בהתאם לציפיות המקצוען מעצמו. מקור הסמכות הוא המקצוענות שלו. הוא מציב רף דרישות מקצועי גבוה מאד ומצפה שכל הסובבים אותו יעמוד ברף זה. הוא עצמו עומד בסטנדרטים אלה ומאמין שאם הוא מסוגל גם הלומד יכול. הוא מעורב במהלך הביצוע של הלומד בפרטי פרטים, מבצע יחד עם הלומד ומדגים לו את אופן ההתנהגות המצופה ממנו. הוא שם את ההישגים והמצוינות במרכז. מכיוון שבשלב הלמידה השני מבוצע מעבר מביצוע ראשון להתנהגות, המטרה להציב רף התנהגות גבוה דרך דיגום מקצועי.

3.    הפורמלי- רלוונטי בעיקר לשלב יצירת הנורמה. מקור סמכותו העיקרי הוא פורמלי, עבודה על פי נהלים, הצבת דרישות ונורמות חברתיות מאד ברורות. תפקיד המלמד בשלב הזה להציב גבולות ללומד ולעזור לו לעבוד על פי הנורמות. הוא מומחה בהגדרת הנורמות, בהבנת ההיגיון העומד מאחוריהן, במציאת המשמעות והתועלות שבצידן. הוא יודע להסביר היטב את חשיבותה של כל נורמה ללומד ולחברה. הוא בעצמו מהווה דוגמה לאופן בו הוא מתנהג על פי הנורמות ומייחס להן חשיבות. הוא משתמש הרבה בסמכות הפורמלית: הגדרת תחומי אחריות וסמכות הנובעת ממיקומו ההיררכי במערכת. סגנון זה מלווה בטקסים ומהווה דיגום לנושא הטקסי. הפורמלי עוזר ללומד לבצע את הנורמה לעתים מתוך חיקוי, ואחר כך להפנימה.

4.    הערכי- רלוונטי בעיקר לשלב של מציאת הערך ללומד. הלומד כבר הבין את אופן ביצוע הנורמה ועובר לשלב בו הנורמה הופכת לערך. הערכי מדבר וממשיג את אופן ההתנהגות כהתנהגות ערכית, בדגש על חשיבות ומשמעות הערך ללומד ולחברה. הוא עוזר ללומד למקם את הערך בסולם ערכים של הלומד. הוא עוזר ללומד לתרגם את הערך לחזון אישי ולהתנהגות עתידית. הוא עוזר ללומד לקבל החלטות על פי הערך הנלמד, משתמש לעתים ב"דילמות אפורות" בכדי לתרגל את הלומד. מתווך בין הנורמה ובין הערך ואופן ביטויו הייחודי בהתנהגות הלומד.

5.    המאציל- הסגנון רלוונטי בעיקר לשלב גיבוש הזהות הייחודית של הלומד. הדיגומי מהווה מודל חיקוי ללומד ומושא להערצה. הדיגומי משתמש בסמכותו כנובע מהזדהות הלומד איתו, בכדי להאציל עליו סמכויות. הוא מאציל על הלומד סמכויות כדי לאפשר לו להתנסות באופן עצמאי בחוויותיו, ולגבש לעצמו זהות ייחודית. הדיגומי מהווה מקור השראה ללומד, אך מדגיש את ייחודו של הלומד. הוא עוזר לו לזהות את ייחודו כנובע מצירוף הערכים ואופן הביטוי הייחודי לו. הוא מציב בפני הלומד דילמות, אשר אין להן פתרון ומבקש דרך הכוונה ודיגום, לפתור אותן בדרכו הייחודית לו. הוא נקרא ״מורה לחיים״. עוזר ללומד למצוא את ייחודו, סגוליותו, דרך ביצוע משימות אשר המאציל מבקש ממנו לעשות. המאציל אינו מורה לו מה לעשות אלא מציב בפניו משימה:

·       תוצאות רצויות (״מה״ ולא ״איך״)

·       קווים מנחים, גבולות פעולה, מכשולים צפויים

·       הגדרת משאבים: אנשים, כלליים, טכניים

·       אחריות ודיווח- מדדים, מועדי דיווח והערכה

·       השלכות- תוצאות חיוביות ושליליות

6.    הקולגיאלי/ חברי- רלוונטי בעיקר לשלב לימוד האחר. סגנון ניהולי זה שיתופי, שוויוני ורואה את הלומד כשווה לו, כקולגה. הוא עוזר ללומד להמשיך את תהליך הלמידה המשמעותית ממקום של למידת עמיתים. החברי משתף בתהליך ובתוצרי הלמידה. כמלמד הוא מלווה את הלומד במעבר לשלב "לימוד האחר". הוא מזהה בלומד כקולגה מקצועית אשר מלמדת במקביל אליו. הוא משתף את הלומד בתהליכים המקבילים אשר קורים לשניהם. הוא לומד מהמלמד. נוצר דיאלוג מקצועי בנושא לימוד האחר. מלווה את הלומד בשלב זה בשיטת החברותא: שואל שאלות ומייצר דיאלוג כמו בשלב הראשון, אך הפעם במקום דיאלוג על הצורך והביצוע הראשון, דיאלוג על איך ללמד את האחר.