מודל אדרב״ה פותח במקור ככלי לפיתוח מקצועי אישי של עובד
על-ידי מנהלו. המודל בוצע בהצלחה רבה על-ידי אוכלוסיות מנהלים מגוונות אשר השתמשו
בו כמענה לעוד 3 צרכים: שיחה שאינה מקצועית, תהליך גדילה עצמית וניהול שיחת פיתוח
מקצועי לצוות.
כך נוצרו 4 סוגי שיחות אדרב״ה:
1.
פורמאלית
2.
לא פורמאלית
3.
עצמית
4.
קבוצתית
1.
פורמאלית:
כחלק משגרת ניהול ותהליך פיתוח מקצועי אישי של העובד (קיים פוסט רלוונטי)
אדם: זיהוי מאפייניו
דרך: כיוון, מטרה,
מצפן, יעד
ראיית המציאות: עובדות
בנק פתרונות:
כלים
האפשרות נבחרת על ידי
האדם
2.
לא פורמאלית:
שיחה המתעסקת בעיקר באדם שבעובד
מטרת השיחה היא לתת מענה לקושי או אתגר אישי אשר משפיע על תפקודו
המקצועי של העובד. היא אינה מתועדת רשמית ואינה נוגעת ישירות לפיתוח המקצועי שלו. השיחה
יכולה להתקיים ביוזמת העובד הרוצה לשתף או ביוזמת המנהל המזהה מצוקה אצל העובד.
עיקר השיחה יהיה סביב ראיית
המציאות: חלק מהשיחות בשלב זה תפסקנה כי השיחה השיגה את מטרתה: לשתף בקושי או
בסיטואציה האישית וליישר קו לגביה. לעיתים העלאת המודעות והקשבה לקושי היא המטרה,
ולכן אין צורך להמשיך בשיחה. יש להיזהר לא להציע או להבטיח אפשרויות שאינן בתחום
אחריותו של המנהל או דורשות התייעצות עם גורם מקצועי נוסף לפני העלתן על הפרק. יש
לתעד שיחה זו בראשי פרקים בלבד והאם סוכם על פעילות התחומה בזמן.
3.
עצמית:
המנהל או העובד מקיים מונולוג פיתוח עצמי מקצועי בעזרת המודל. השיחה תתקיים על פי
צורך כמו סיכום פרק מקצועי, צומת פיתוח מקצועי (מסלול קידום), שעת משבר או הצלחה,
ו/או צורך בשינוי. האתגר העיקרי בשיחת אדרב"ה עצמית הוא ראיית
המציאות: כיצד יכול אותו אדם העושה לעצמו שיחת אדרב״ה להיות בטוח בראיית המציאות
שלו. מומלץ בשלב זה לאסוף נתונים רבים ככל האפשר מגורמים שונים, בכדי להצליב
ביניהם ולדייק אותם. ניתן להיעזר בגורם מקצועי לבנק האפשרויות.
4.
קבוצתית:
כאשר הקבוצה או הצוות מחפשים כיוון חדש או לדייק את הכיוון אליו הם הולכים. שיחה
זו רלוונטית בעיקר בשלב בו הקבוצה כבר עובדת או במעבר לשלב ההסתגלות על פי מודל
פסיע״ה (קיים פוסט רלוונטי).
· בשלבים מוקדמים יותר שיחה זו תהיה
פחות אפקטיבית.
· ההקפדה על שלבי המודל וניהולו בצורה
וויזואלית על לוח או מצגת, הכרחיים ליצירת תוצר קבוצתי.
שלב ההסכמה על ראיית המציאות הוא הקריטי ביותר בגלל ריבוי המשתתפים: כל משתתף
רואה את המציאות מנקודת מבטו דבר שמייצר סיטואציה של ריבוי מציאויות. בכדי להמשיך
לשלב הבא יש להסכים עקרונית על תפישת מציאות אחת, אחרת השיח יתקע כל הזמן
בוויכוחים וההתנגדויות ולא יתקדם לשום מקום. בכדי לקצר שלב זה, של הסכמה על מציאות
אחת עקרונית, יש להכין מגוון רחב של עובדות, דוגמאות, נתונים, ציטוטים ולהשתמש בכל
כלי התיעוד הקיימים ליצירת אחידות בתפישת המציאות. לא תמיד יש צורך להשתמש בכל כלי
התיעוד, כמעט לכל סיטואציה קיים כלי אחד מנצח וצריך לדעת מתי לשלוף אותו.
שיחת אדרב״ה קבוצתית חייבת להיות מתועדת בפרוטוקול בגלל ריבוי
המשתתפים, ויש לצרף אליו את תכנית ההמשך לפי תחומי אחריות, מדדי הצלחה ולוחות
זמנים.
שיחה זו מעגלית ויש לפתוח בשיחה הבאה בבדיקת מידת העמידה ביעדי
השיחה הקודמת. ללא סגירת מעגל זו, השיחה הופכת להיות חסרת משמעות בעייני המשתתפים
ולכן לא תהיה אפקטיבית.
האתגר העיקרי בכל סוגי השיחות הוא שלב ראיית
המציאות: לכן יש להשקיע ולהתכונן לקראת שיחה זו. מומלץ לתעד את כל סוגי השיחות
בצורה ידידותית. שיחה שלא תועדה נחשבת כשיחה שלא בוצעה. התיעוד משמש לסגירת מעגל
של השיחה הקודמת, ליצירת תהליך רציף. זיהוי הפערים וההצלחות ביישום המודל, משמש
ללמידה עצמית של המנהל משיחה לשיחה.
התוצאה כפולה: העובד גדל ומתפתח מקצועית והמנהל לומד ומשתפר
במיומנויות הובלת שיחת אדרב״ה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה